באגף המודיעין (אמ"ן) בצה"ל הפסיקו להשתמש בשם "סוריה" כדי להגדיר את השטח הטריטוריאלי ואת הישות המתקיימת מעבר לגבול הצפון ברמת הגולן. עדיין אין שם חלופי - החיפושים אחריו נמשכים והצעות יתקבלו בברכה. מבחינת המודיעין הישראלי, סוריה אינה קיימת כמדינה: ביצה שהפכה לחביתה לא תחזור להיות ביצה.



אחד הרעיונות הוא פשוט לקרוא לה "שאם", כשמה הערבי הקלאסי שפירושו "צפון". לאחר הכיבוש הערבי של האזור מידי האימפריה הביזנטית במאה ה־7, הוחלף השם סוריה (שמקורו ביוונית, והוא מכוון אל הנוצרים האשורים שחיו ושחיים בה עד היום כמיעוט נרדף) בשם הערבי. המילה "שאם" מצוינת גם בראשי התיבות בערבית "דאע"ש" - "'המדינה האסלאמית' של עיראק ושאם".



סוריה אינה לבד. במערכות המודיעין החלו כבר לפני זמן מה להיערך למציאות החדשה במזרח התיכון, שבו האי סדר הפך לסדר החדש. במפות שמשרטטים בחטיבת המחקר של אמ"ן יש נוכחות לארגונים ופחות למדינות. במקום מדינות לאום, צצים בשטח עשרות ארגונים בעלי אינטרסים שונים. לעתים האינטרסים מנוגדים ולעתים חופפים. וכך נוצרות גם קואליציות אד־הוק.



בעבר נאגר באמ"ן מידע על מנהיגים, שהיה יחסית קל להשגה ורובו הגיע ממקורות גלויים. כיום, במקום מנהיגים מוכרים יש ברוני מלחמה שהמידע עליהם מצומצם. למשל אבו באכר אל־בגדדי, מורה דת מעיראק, בן 44, הוא מנהיג דאע"ש שהכתיר עצמו ל"חליף" "המדינה האסלאמית", אך לא הרבה ידוע עליו.



עברם של חלק מראשי הארגונים לוט עוד יותר בערפל, הם חיים במחתרת והפרופילים שלהם במערכות המידע חלקיים. כזה הוא המקרה של מוחמד אל־ג'ולאני, מנהיג חזית א־נוסרה הפועלת בסוריה וחולשת על מרבית אזור הגבול עם ישראל. לעתים אין לאמ"ן אפילו את תמונת האובייקט שעליו נאסף המידע, כמו במקרה של תושב בדואי מסיני המכונה "אבו אמאם אל־אנצארי" ונחשב למנהיג קבוצת הטרור אנצאר בית אל־מקדס, הפועלת בחצי האי ובתחילת 5102 נשבעה אמונים לאל־בגדדי ושינתה את שמה ל"מחוז סיני של 'המדינה האסלאמית'".



השלטון המקומי


מפת סוריה, כפי שהכרנו אותה עד מרץ 2011, צבועה בכתמים המייצגים את הארגונים ואת הקבוצות השונות שהשתלטו על חלקים ועל מובלעות ממנה. ארבעת הגורמים החזקים ביותר בזירה הם צבא סוריה ומיליציות של מתנדבים שהקים המשטר בהשראת הבאסיג' ("כוח גייסות התנגדות") באיראן, דאע"ש, חזית א־נוסרה והכורדים.



מתוך 184 אלף קמ"ר (פי תשעה משטח ישראל בגבולות 6 ביוני 1967) שהיוו את סוריה, משטר אסד שולט כיום על כ־20% בלבד. באמ"ן מכנים את השטח הזה "סוריה הקטנה", והוא כולל את הבירה דמשק, את חומס, את רצועת החוף על נמלי לטקיה וטרטוס ואת דרום רמת הגולן בואכה גבול ירדן.


חזית א־נוסרה שולטת ב־10%־15% מהשטח, בעיקר ברמת הגולן (כולל מחוז קוניטרה) ובצפון (באזורי אידליב וחאלב). חזית א־נוסרה הוקמה ביוזמת אבו באכר אל־בגדדי, ולאחר פרוץ המלחמה החלה לשלוח מתנדבים שיילחמו במשטר אסד. אל־בגדדי עדיין נחשב אז ל"אמיר" - מנהיג אל־קאעידה בעיראק. כדי לשוות לחזית א־נוסרה צביון של ארגון מקומי, הוא מינה את ג'ולאני למנהיג.



לאחר כמה חודשים, בסוף 2011־תחילת 2012, לאחר שלא נענתה דרישתו לציות מוחלט, הסיר מנהיג אל־קאעידה ד"ר איימן זוואהירי, שמסתתר כנראה בגבול פקיסטן־אפגניסטן, את חסותו מאל־בגדדי ושלל ממנו את התואר אמיר. אל־בגדדי הכתיר עצמו לחליף והודיע על הקמת חליפות דאע"ש. אל־ג'ולאני נשאר נאמן לאל־קאעידה.



בראשית דרכם במלחמה פוצצו אנשי א־נוסרה מכוניות תופת בדמשק. אסד, שדיכא בכוח את ההתקוממות נגדו, טען כי מדובר באל־קאעידה. במערב סירבו להאמין לו, כשם שלא האמינו לטענות דומות שהשמיע מועמר קדאפי נגד המורדים בלוב. בדיעבד, אסד וקדאפי צדקו בהטלת ההאשמה על אל־קאעידה. כיום גם לוב מפוצלת ומחולקת, וגם בה השלוחה המקומית של דאע"ש חולשת על ערים ועל שטחים לא מעטים.





מקור: המכון ללימודי מלחמה, רויטרס



דאע"ש הוא הדומיננטי בין כוחות המורדים הנלחמים באסד ובתומכיו - חיזבאללה ואיראן. מוטת השליטה של דאע"ש משתרעת על פני כ־80 אלף קמ"ר משטח סוריה לשעבר. חלקים נכבדים מהשטח הם מדבר, וחיים בו כשבעה מיליון תושבים. בירת החליפות היא העיר ראקה. בשטח דאע"ש יש סממנים של ממשל: אשפה מפונית מהרחובות, הוקמו בתי דין (בסגנון ההלכה האסלאמית נוסח המאה ה־7 וה־8), נפתחו בתי ספר וברחובות מסיירים שוטרים. וכאן טמון ההבדל בין א־נוסרה לדאע"ש: לא־נוסרה אין מאפייני משילות. דאע"ש מאמינים בחליפות וחותרים להפלת משטרים כדי להחליפם. שניהם מתמקדים בביצוע פיגועים שמטרתם להרוג כמה שיותר בני אדם.



הכורדים שולטים בכ־15% משטח סוריה והם הצליחו להקים בצפון־מזרח המדינה רצועה עצמאית נכבדה, שמתחילה לשלוח שלוחות דרומה לעבר ראקה ולאיים עליה. בדאע"ש מודאגים מאוד ממגמה זו, וצילומי אוויר מראים כי אנשיה נערכים להגנה על העיר, כולל חפירת תעלות ומתחמי הגנה.


שאר השטח, כ־10%, נשלט על ידי עשרות ארגונים וכנופיות קטנות, שחלקם מאוגדים תחת שמות שמתחלפים חדשות לבקרים, ובכלל זה מה שהיה פעם צבא סוריה החופשית.



50 גוונים של שחור


כשמדברים על דאע"ש קשה לעשות הפרדה בין הנעשה בעיראק לנעשה בסוריה. מסיבה זו פועלת יחידה בחטיבת המחקר של אמ"ן שחוקרת את תופעת דאע"ש כרעיון ואת ביצועיה ואת פעילותה בשטח כמקשה אחת, עיראקית־סורית.



בשתי הזירות נבלמה התקדמות דאע"ש. בסוריה איבד הארגון לאחרונה כ־9% מהשטח שעליו שלט בקרבות מול הכורדים וא־נוסרה, ובעיראק נחל תבוסות מול הכורדים בכירכוכ ומיליציות שיעיות בתיכרית. לפי אומדנים של משרד ההגנה האמריקאי איבד דאע"ש בקרבות, בעיקר בתקיפות מן האוויר של הקואליציה, כ־15 אלף פעילים.



אף שלפי הערכת אמ"ן דאע"ש נמצא בסטגנציה, כוחו עדיין במותניו. לרשותו כ־50 אלף לוחמים, שאותם הוא מגייס בעיקר מהתושבים שחיים באזורי השליטה שלו. גם כוח המשיכה שלו עדיין רב, אף על פי שמצבו הורע בעקבות מה שמסתמן כשינוי במדיניות הטורקית.



לאחר ארבע שנים שבהן משטר ארדואן העלים עין מנוכחות דאע"ש ואפשר את מעבר המתנדבים מאירופה, מאסיה ומאפריקה בדרכם לסוריה, התופעה נבלמת. בשבועות האחרונים נעצרו בשדות התעופה של טורקיה מאות מתנדבים מרחבי העולם שהיו בדרכם לסוריה, והוחזרו אחר כבוד לארצות המוצא שלהם, בהם גם שניים שהוטסו לישראל: ערבי־ישראלי מרמלה ופלסטיני ממזרח ירושלים. שניהם נעצרו בידי השב"כ ומשטרת ישראל והוגשו נגדם כתבי אישום.



ארדואן גם מאפשר למטוסים אמריקאיים לפעול משדה תעופה טורקי, מה שמקל מאוד את משימות הקרב. חיל האוויר הטורקי החל גם הוא לתקוף בסוריה, אך יעדיו הם רק בסיסי המחתרת הכורדית־טורקית PKK. טורקיה גם הכריזה על הקמת אזור ביטחון - רצועה המשתרעת מגבולה לאורך 100 ק"מ ולרוחב 40 ק"מ. בתגובה החלו אנשי א־נוסרה להסיג את כוחותיהם מהאזור כדי לא להתנגש עם צבא טורקיה.



היעד העיקרי של מדיניות החוץ והביטחון של טורקיה הוא המחתרת הכורדית ומניעת הקמתה של ישות כורדית עצמאית בסוריה. מטרה משנית היא הפלת אסד. יהיה אפשר לדבר על תפנית של ממש במדיניותו של ארדואן רק אם נראה את צבא טורקיה תוקף גם את דאע"ש. למרות זאת, בדאע"ש חוששים מהמהלכים החדשים של טורקיה ולאחרונה מרבים לפרסם הודעות כי בכוונתם לכבוש את איסטנבול.



למרות ההתפתחויות השונות, דאע"ש הוא תופעה מרתקת שלא עומדת להיעלם. יעידו על כך שירי התהילה שמחברים בעולם הערבי לטנדרים של טויוטה, סמלו של הארגון. בעזרתם פיתח דאע"ש אסטרטגיה של תנועה מהירה ושל ניידות גבוהה - משהו שמזכיר אולי את השיר "היי הג'יפ" מתקופת מלחמת השחרור. בעבר הושמעו שירי תהילה דומים לגמל, שהוחלף בטנדר שעליו מתנוסס הדגל השחור של דאע"ש. אגב, אפשר לדבר על 50 גוונים של שחור: ארגונים אסלאמיסטיים שונים, שלא נשבעו אמונים לדאע"ש, מניפים גם הם את הדגל השחור.



כפי שהוכיחו הכורדים, הדרך היחידה לעצור את התקדמות דאע"ש היא לחימה על הקרקע. תקיפות מהאוויר, גם אם הן קטלניות מאוד, אינן מספיקות. מה עוד שמספר התקיפות האלה - כ־6,000 בעשרה חודשים, די נמוך, שלא לומר עלוב. רק כדי לסבר את האוזן, חיל האוויר הסורי ביצע בחודש יולי בלבד 7,000 תקיפות (במחציתן הוטלו חביות נפץ).



הרפיסות של ארה"ב מעוררת ויכוח עמוק שכמעט אינו מגיע לשיח הציבורי. יש פער הולך וגדל בין תפיסת הישגי המערכה בין הבית הלבן למפקדים של הצבא האמריקאי הפועלים בשטח, בעיראק ובסוריה. המפקדים האלה מבקרים בחריפות את הממשל על כך שלדעתם אינו עושה די כדי להגביר את הלחץ על דאע"ש. ארה"ב אינה מגבירה את מספר התקיפות ומתעקשת לא לשלוח כוחות קומנדו למשימות מיוחדות. עד כה ידוע על מבצע אחד בלבד, שהניב את חיסולו של איש הכספים של דאע"ש, מעצרה של אשתו ותפיסת מחשבים שהניבו מידע מודיעיני חשוב.



היוזמה הסעודית


הסיכויים להסדר מדיני בסוריה, שיחזיר את החביתה להיות ביצה, קלושים ביותר בשל שלושה מכשולים עיקריים: האחד, סירובו של אסד לפרוש מהשלטון; השני, חוסר האפשרות להגיע להבנות עם דאע"ש; והשלישי, עמדת רוסיה.



על פי פרסומים שונים במערב, לאחרונה נערך ניסיון חשאי לבדוק אם יש בכלל סיכוי להגיע להסדר. זה קרה בפגישה בין נשיא רוסיה ולדימיר פוטין לשליח סעודי רם־דרג, שבמהלכה האשים פוטין כי הסעודים חוסמים כל מאמץ להגיע להסדר. הסעודים הכחישו ואמרו שהם מוכנים לכל מהלך. האם תסכימו לפגישה ישירה עם נציגים של אסד? שאל פוטין. כן, השיבו הסעודים, בתנאי שגם נציגך ישתתף בה.



ואכן, כעבור זמן מה נערך מפגש סודי בסעודיה בין עלי ממלוק, ראש המודיעין של משטר אסד, לנציגים סעודים ומיכאיל בוגדנוב, סגן שר החוץ הרוסי (שבעבר כיהן כשגריר ארצו בישראל). המפגש נחל כישלון. ממלוק דחה בתוקף כל הצעה להסדר שהגישו הסעודים. פרט לכך, בניגוד להסכם, טרח המשטר הסורי להדליף במהרה את דבר קיום המגעים לעיתון פרו־סורי בלבנון.



גם באמ"ן לא מאמינים שיהיה אפשר למצוא נוסחה כלשהי שתאפשר את הפסקת מלחמת האזרחים, שגבתה כבר את חייהם של כמעט רבע מיליון בני אדם, הותירה מאות אלפי פצועים והפכה כמחצית מאזרחי סוריה לפליטים במדינות השכנות - ירדן, לבנון, טורקיה - או לפליטים מחוסרי קורת גג בארצם.



ולכן בצה"ל נערכים למציאות החדשה המתהווה בגבול רמת הגולן. מצפון־מזרח לישראל אין עוד מדינה, ואין מולה צבא סדיר של ממש. רק לשם המחשה, מאז פרוץ מלחמת האזרחים איבד צבא סוריה 93% ממלאי טילי הקרקע־קרקע שהיו ברשותו. כיום נותרו בידיו רק כמה עשרות רקטות שיכולות להגיע לישראל.



לתפיסת אמ"ן וצה"ל, האיום העתידי על ישראל הוא מצד ארגוני הטרור של א־נוסרה, שכאמור חולש על רוב רצועת הגבול עם ישראל, ודאע"ש (שאנשיו נמצאים 70 ק"מ מהגבול). גם חיזבאללה ממשיך לפעול בקרבת הגבול, בעיקר בגזרת החרמון והכפר הדרוזי חאדר שלמרגלותיו.




האיום העתידי על ישראל. ג'בהת א-נוסרה. צילום: רויטרס


מהכפר הזה יצאו בשנה האחרונה כמה טרוריסטים שניסו לבצע פיגועים בגבול או בשטח ישראל. במצוקה הכלכלית שעוברת על האזור לא קשה לגייס כמה מתנדבים למשימות חבלה בעבור חופן דולרים. את הפעילות הזו מכווינים במשותף חיזבאללה ואנשי כוח אל־קודס, שבראשו עומד גנרל קאסם סולימאני, אחד המנהיגים רבי־העוצמה והמשפיעים ביותר באיראן. לאחרונה הוא אף ביקר בחשאי במוסקבה, אף שלפי הסנקציות שהטיל האו"ם על איראן הדבר אסור


על המדינות החברות בארגון. סולימאני אף מוזכר כמועמד עתידי לנשיאות.



אנשי אל־קודס הקימו לאחרונה מעין מפקדה קדמית ברמת הגולן. כזכור, בינואר 2015 יוחסה לישראל פעולה של חיל האוויר שבה חוסלו גנרל איראני מכוח אל־קודס וג'יהאד מורניה, בנו של עימאד שחוסל ב־2008 בדמשק במבצע של המוסד, עם תרומה צנועה של ה־CIA. הגנרל האיראני, מורניה וכמה מלווים היו בסיור מפקדים בשטח כשפגע בהם כלי טיס של ישראל והרגם. לאחרונה מינה חיזבאללה את מוסטפה, בן אחר של עימאד, למפקד הגזרה מול ישראל. הכל נשאר במשפחה.



אך למרות דיווחים סנסציוניים בתקשורת בישראל בשבוע האחרון, ההערכה הרווחת באמ"ן היא שהמלחמה אינה בפתח. לא לדאע"ש, לא לא־נוסרה וגם לא לחיזבאללה או לאיראן יש עניין בפתיחת עוד חזית, הפעם מול ישראל. גם ללא ישראל הם שותתים דם עד כלות בשדות הקטל של מה שהייתה פעם מדינה.



[email protected]