התגובה הנחרצת של ישראל בחמישי ובשישי על ירי הקטיושות מסוריה מעידה בראש וראשונה על עומק החדירה המודיעינית של ישראל אל תוככי הפעילות האיראנית ברמת הגולן.
זו לא הייתה הפעם הראשונה שמידע מודיעיני מדויק ועדכני אִפשר לצה"ל לבצע פעולות סיכול נגד מי שביצעו, או התכוונו לבצע, פיגועי טרור מגבול סוריה.
מתקפת הרקטות, שלא גרמה לנפגעים או לנזק, לא התקבלה בהפתעה במערכות הביטחון והמודיעין. היו התראות על כוונה זו ובוצעה היערכות בהתאם. תגובת ישראל הייתה מדורגת, אך בסופו של דבר רחבת היקף – אחת הקשות מאז פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה לפני ארבע שנים וחצי.
בתגובה הישראלית הותקפו עמדות, בסיסים ומערכות תקשורת של צבא סוריה. בתחילה השתמש צה"ל בתותחים ובטילים נגד טנקים, אחר כך נכנסו לפעולה מטוסי חיל האוויר. בשלב מסוים חשף מקור צבאי בכיר את האחראים לירי הקטיושות לישראל. הוא טען שהמבצעים היו מחבלים מארגון הג'יהאד האסלאמי (הפלסטיני), שבראשו עומד רמדאן שלח, אך מי שהכווין ושלח אותם למבצע היו מפקדי כוח אל־קודס של משמרות המהפכה האיראניים. המקור נקב בשמו של מפקד מחלקת ישראל באל־קודס, סעד אזידי.
לרוב, המודיעין הישראלי נמנע מלחשוף שמות של מפקדים, אנשי מבצעים ושטח בדרגי ביניים של האויב, כדי שלא לחשוף מקורות מידע ושיטות פעולה. הפעם החליטו להסתכן כדי להעביר מסר ברור לאיראן: אנו יודעים (כמעט) הכל עליכם. המידע הזה הוביל ביום שישי לסיכול ממוקד מהאוויר של החוליה שחשודה בשיגור הרקטות – ארבעה או חמישה חברי הג'יהאד האסלאמי שנסעו במכונית מדגם פג'ו כ־15 ק"מ מהגבול.
לכוח אל־קודס יש מפקדה קדמית באזור רמת הגולן, שמנסה לגייס ולהפעיל לוחמים שיבצעו פעולות טרור נגד ישראל. מפקדה זו מפעילה, מעת לעת ולפי צרכיה, גורמים שונים - פעם זה חיזבאללה ופעם זה דרוזים אוהדי משטר אסד. הפעם היו אלה אנשי הג'יהאד האסלאמי. השיקול האיראני באשר לשאלה את מי להפעיל, מתי וכיצד, מונע מהזמינות של הפעילים ומהרצון האיראני להרחיק מעצמם עדות למעורבותם.
איראן וחיזבאללה שלחו בשנה האחרונה לארגון הטרור בקרבת הגבול עם ישראל את ג'יהאד מורנייה, בנו של עמאד מורנייה, שחוסל בדמשק ב־2008 במבצע שמיוחס לישראל ולארה"ב. למשימה נשלח גם סמיר קונטאר, לבנוני ממוצא דרוזי, שרצח את משפחת הרן מנהריה, שוחרר בעסקת שבויים והצטרף לחיזבאללה. אך קונטאר לא הצליח במשימתו. אף שהציע סכומי כסף נאים, לא נמצאו די מתנדבים מקרב הדרוזים בגולן.
ג'יהאד מורנייה, כזכור, חוסל לפני כחצי שנה, יחד עם גנרל איראני של משמרות המהפכה, בסיור מפקדים באזור קוניטרה, בסיכול ממוקד שיוחס לישראל. גם כאן, לפי פרסומים זרים, הפגין המודיעין הישראלי את יכולותיו. את מקומו של ג'יהאד בשרשרת הפיקוד מחליף עתה אחיו, מוסטפא מורנייה.
עדיין לא ברור מה מניע את איראן לחמם בעזרת שלוחיה את הגבול עם ישראל, במיוחד בעת הרגישה הזאת, כשטהרן ממתינה בכליון עיניים לאישור הסכם הגרעין עמה בידי ארה"ב – אישור שיוביל להסרת הסנקציות מעליה. בנוסף לכך, הצעד אינו ברור משום שהתנגדותו הנחרצת של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו להסכם הגרעין מתבססת על הטענה כי כספי הסנקציות שיופשרו יתועלו להגדלת מימון הטרור בידי משטר כוהני הדת של טהרן.
איראן הרי יודעת שכל פעולת טרור של סוריה נגד ישראל בהשראתה עלולה להידרדר די בקלות להסלמה ואף לצאת מכלל שליטה. כלום אין לאיראן די והותר בעיות במאמציה לשמר את משטרו הקורס של אסד, שחולש עתה על פחות מ־%20 ממה שהייתה פעם סוריה?
אם כך, מהו המשחק האיראני? מקורות צבאיים ביטחוניים בישראל מתקשים לתת תשובה לשאלה זו. יש שמסבירים את שיגור הרקטות ביום חמישי כעוד ניסיון (לפני כמה שבועות בוצע ירי רקטות שנפלו בשדות קיבוץ עין זיוון, אך לא ברור אם מדובר בירי מכוון או ב"זליגה") - לנקום את מות הגנרל האיראני שחוסל עם ג'יהאד מורנייה. יש שמנפקים תשובה בנוסח: איראן מעוניינת לפגוע בכל הזדמנות בישראל, תוך מאמץ שלא להותיר את חתימתה.
התגובה הישראלית היא בהתאם. היא מנסה לפגוע מעת לעת במשטרו של הנשיא אסד, כאילו הוא באמת הריבון במדינתו המתפוררת. זהו בעצם מסר נוסף לאיראנים: אם לא תחדלו, הרי בסוף גם אנחנו ניגרר בעל כורחנו למלחמה בסוריה - ואז לבטח יקיץ הקץ על שלטונו של הקליינט שלכם.