"הבו לנו תלמידים שנבחנים ב־5 יחידות מתמטיקה!" זועק הבון־טון העדכני. וכדי לשכנע אותנו עד כמה זה נחוץ, מציג מחקרים המדגישים את חשיבות לימודי המתמטיקה. מי שאינו מסתפק בכותרות מגלה במחקר משפטים כגון "אין פערי תעסוקה בין אלה שלמדו בהיקף של 3, 4 ו־5 יחידות".



גם ההשפעה על פערי ההכנסה היא עקיפה בלבד, כלומר - מי שלמד מתמטיקה בהיקף של 5 יחידות, נוטה לבחור מסלול מקצועי שהשכר בו גבוה יותר מאחרים. מחקרים בעולם הראו כי אין תמיכה אמפירית שלמידה מוגברת של מתמטיקה בגילים הצעירים מביאה להצלחה גבוהה יותר, ועוד נמצא כי למידת מקצועות ברמה מורחבת אכן משפיעה על כושר ההשתכרות, אך למתמטיקה אין יתרון משמעותי על פני מקצועות אחרים.



המסקנה המתבקשת היא שעצם ההתמודדות עם למידת עומק של תחום דעת – מתמטיקה, ספרות, ביולוגיה או היסטוריה – מפתחת מכלול מיומנויות ההופכות לחלק מארגז הכלים של הלומד, שאותו הוא יכול להעביר ולממש בבוא העת גם בתחומים ובהקשרים אחרים. כל אחד מאיתנו מכיר אנשים שעשו זאת, בשני הכיוונים – למדו מקצועות ריאליים מורחבים בתיכון אך בבגרותם בחרו להיות אנשי חברה ורוח, 
 

ולהפך: נבחנו ב־5 יחידות בתנ"ך אך בבגרותם הפכו לרופאים. כל מי שהתיישב על ספסלי האוניברסיטה בשנה א' במדעים או בהנדסה הקדיש לפחות שני סמסטרים ל"יישור קו" בתחומי המתמטיקה, הסטטיסטיקה ודומיהן, בלי הבדלי דת, מגדר או מספר יחידות בבגרות במתמטיקה. 
 
"נגמרו הימים שילד רצה לגשת לבגרות של 5 יחידות, אבל בשל מקום מגוריו הוא לא היה יכול", הודיע שר החינוך, ובצדק רב – אבל למה רק במתמטיקה? החוסן הלאומי שלנו תלוי ביכולתנו המדעית־טכנולוגית־חברתית, אך הדיון הזה יוצר מצג שווא כאילו הכל תלוי במרכיב הראשון של משוואה זו, ומתעלם לחלוטין מהקשר הגורדי הקיים בין כל השלושה, שכפי שאמר דה וינצ'י, מביא "לפיתוח השלם".
 
במפגשים הרבים שאנו מארגנים בין הזוכים בפרס וולף לבין סטודנטים ותלמידי תיכון, יותר מכל דבר אחר בולטות המוטיבציה, ההזדהות וההשראה הנוצרות אצל המשתתפים. בכל שנה אני שומעת משפטים כגון: "הזוכה הזה במתמטיקה דיבר איתי על התלמוד. התלמוד! את מבינה?" או "לשמוע שחוץ מלהיות חוקר רפואה, הוא גם בונה גיטרות ומנגן בלהקה... גם הוא לא ידע מה בדיוק הוא רוצה כשהיה בגילי, ותראי איפה הוא היום!". הורים רבים מציינים בגאווה שהמצוינות במתמטיקה ובמדעים של ילדיהם צועדת יד ביד עם הצלחתם גם בחוגי לוליינות קרקס, מוזיקה, כתיבה יצירתית ותנועת הנוער. 
 
הרב־תחומיות חיונית לפרט ולחברה ככלל. המדען (המתמטיקאי, הביוטכנולוג, המהנדס), איש החברה והרוח (המדינאי, הארכיאולוג, הפילוסוף) והאמן (המוזיקאי, הפסל, הכוריאוגרף) נשענים אלה על אלה. התרבות צומחת מתוך העשייה וההישגים של כולם.

חברה הממעיטה בערכו של אחד תפגע אנושות ביכולתו של האחר. מתמטיקאי ללא הבנה בפואטיקה, סופר ללא חשיבה סביבתית, איש מחשבים ללא ידע בסיסי במוזיקה, ופילוסוף שלא למד את תורת האבולוציה יכולים להגיע להישגים בתחומם, אך חברה שאינה מעודדת פלורליזם חינוכי תצמיח קנאים־לדבר, בעלי תחומי עניין צרים, המתקשים לתקשר ביניהם, חסרי נשמה יתרה ולקויי סובלנות דמוקרטית. "יתרוננו הוא בעליונות אינטלקטואלית ומוסרית", אמר בן־גוריון בעיצומה של מלחמת העצמאות. הוא דיבר על מצוינות אנושית ככלל. הייתי מצפה מתלמידו הבכיר, שהזדרז לתמוך בלימודי המתמטיקה כאילו הם חזות הכל, שיזכור את דברי מורו. 
ואם מישהו לא מבין את זה, נסו להסביר לו באמצעות מושגים מתורת הקבוצות.
 
הכותבת היא מנכ"לית קרן וולף לקידום המדע והאמנות לטובת האנושות