יש קרבות שנכנסים אליהם גם כשההפסד מובטח מראש. לקרבות אבודים נכנסים משום שלעצם המאבק יש השפעה על מלחמה רחבה יותר. המאבק נגד הסכם הגרעין, שהמעצמות בהובלת ממשל אובמה סיכמו עם איראן, נחשב לקרב אבוד כבר פחות משבוע לאחר שסוכם בווינה.



מהרגע שהממשל הפך את ההסכם להחלטה מחייבת של מועצת הביטחון של האו"ם, אותו הסכם, שסולל את דרכה של איראן לעבר הפצצה - תוך העשרת המשטר בכ־150 מיליארד דולר - הפך לעובדה מוגמרת. מרבית הכספים שאמורים לעבור לאיראן במסגרת ההסכם היו מגיעים לידי האייתוללות ללא קשר לעמדת הקונגרס האמריקאי. במקביל, הנורמות לאי הפצת נשק גרעיני, שהתפתחו לאורך 70 השנים האחרונות, התמוטטו עם סיכום ההסכם בווינה ב־14 ביולי השנה.



המשחק בקונגרס גם כן היה אבוד מראש. ברגע שההנהגה הרפובליקנית החלשה, בהובלת הסנטור בוב קורקר, יו"ר ועדת החוץ של הסנאט, העבירה חוק, ולפיו ברק אובמה זקוק לתמיכת שליש בלבד מהחברים באחד משני בתי הקונגרס כדי ליישם את ההסכם, לא היה סיכוי לחסום אותו. על פי החוקה האמריקאית, לסנאט הסמכות הבלעדית לאשר הסכמים בינלאומיים, ואי אפשר להעביר הסכם בסנאט ללא רוב של שני שלישים מחברי הבית העליון. קורקר החלש הפך את היוצרות.
 

היות שהמאבק היה אבוד מראש, השאלה היא בשביל מה הממשלה נכנסה אליו? ובכן, המאבק נגד הסכם הגרעין משפיע על שתי מלחמות - או מערכות - רחבות הרבה יותר. הראשונה, מן הסתם, היא המערכה הרחבה נגד תוכנית הגרעין של איראן. השנייה מתייחסת ליחסי ישראל־ארה"ב בשארית עידן אובמה ולאחריו. 
 
אשר לתוכנית הגרעין של איראן, האמת היא שעבור ישראל ההסכם לא שינה את התמונה האסטרטגית. גם לפני שארה"ב בגדה בישראל, בבנות הברית הערביות שלה ובאינטרסים הביטחוניים שלה עצמה וסגרה הסכם שאמור להפוך את טהרן למעצמה גרעינית ואזורית, לא היה כל סיכוי שוושינגטון תמנע מטהרן להשלים את תוכנית הגרעין שלה. הגולל על הסיכוי שהאמריקאים יפעלו צבאית נגד מתקני הגרעין של איראן נסתם כבר בנובמבר 2007. אז, קהילת המודיעין האמריקאית פרסמה הערכת מודיעין לאומית וקבעה באופן שערורייתי ושקרי כי איראן נטשה את תוכנית הגרעין שלה כבר בדצמבר 2003.

ערבויות ללא כיסוי

אשר לאובמה, כל משקיף מהצד עם הכרה, אפילו שטחית, של השמאל האמריקאי הבין היטב כי אותו איש, שהצהיר כבר במהלך המרוץ לנשיאות ב־2008 שהוא ינהל מו"מ עם נשיא איראן דאז מחמוד אחמדינג'אד, לא ינקוף אצבע כדי למנוע מאיראן להשלים את תוכנית הגרעין שלה. כך שכבר קרוב לשבע שנים ברור כי לישראל יש רק דרך אחת למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני: מתקפה צבאית.

המאבק בהסכם הגרעין משפר את היכולת של ישראל לערוך מתקפה שכזאת בשתי דרכים. ראשית, הוא מחליש עד מאוד את המכשולים הפנימיים לביצוע מהלך צבאי. כפי שנחשף בשבוע שעבר באופן מפורט עם פרסום ההקלטות של שר הביטחון לשעבר אהוד ברק, בשנים האחרונות מנעו ראשי מערכת הביטחון מהממשלה להורות על מתקפה צבאית נגד מתקני הגרעין של איראן לפחות שלוש פעמים. בכל אחד מהמקרים - בשנים 2010, 2011 ו־2012 - סירבו מפקדי צה"ל וראשי המוסד, בתמיכת חברי קבינט הססניים, לקיים את הנחיותיהם של ראש הממשלה ושר הביטחון להתחיל להתארגן לקראת מתקפה.



הכור האירני בעיר נתנז. צילום: רויטרס

אין כל ספק שאחת הסיבות המרכזיות לסירובם לפעול בהתאם לחוק הייתה אמונם באמריקאים וחששם מפני נקיטת צעד נגד רצונו של הממשל.
עכשיו, לאחר שאובמה נתן יד חופשית לאיראנים לפתח נשק גרעיני, ואף לא היסס להשתמש בשפה אנטישמית זולה כדי להשחיר גם את פניה של ישראל וגם את פניהם של תומכי ישראל באמריקה כדי למכור את ההסכם המסוכן שלו, ברור כי אי אפשר לסמוך על וושינגטון. על כן, לצמרת הביטחונית שלנו, שהייתה שבויה בקונספציה שארה"ב תציל אותנו, אין ברירה אלא לקבל את המציאות ולפעול לפיה - גם באיחור של שבע שנים. לא, זה לא אומר שארה"ב לא תפעל בדרכים אלה ואחרות לצדנו, אבל זה כן אומר כי נגד איומים קריטיים ישראל תפסיק להאמין לערבויות שאין להן כיסוי.
 
למאבק העיקש של ישראל נגד ההסכם של אובמה יש גם תמורה אזורית, והאמריקאים לא היו היחידים ששמו לב למאבק הזה. גם השכנים הערבים שלנו ראו את ראש הממשלה בנימין נתניהו ואת השגריר רון דרמר הופכים כל אבן כדי למנוע את אישור ההסכם בקונגרס. כפי שהמוכנות של הסעודים לעמוד לצד ישראל בפומבי בנושא הזה מעידה, השכנות הערביות התרשמו מאוד מהאומץ המדיני שישראל הפגינה. אם וכאשר ישראל תבצע מהלך צבאי נגד מתקני הגרעין של איראן, המוכנות שלה להתעמת בגלוי עם הממשל תעמוד לזכותה. היא תשפיע על ההתנהגות של מדינות המפרץ אם וכאשר יתבקשו לשתף פעולה כך או אחרת כדי להסיר את האיום האיראני מעל ראשן וראשנו.

ניצחון פירוס

ואז, כמובן, ישנו נושא יחסי ישראל־ארה"ב. יש לאובמה עוד שנה וארבעה חודשים בתפקיד (503 ימים, לאלה שסופרים). הוא כבר חשף את כוונותיו כלפי ישראל בחודשים שקדמו למאבק על הסכם הגרעין. אובמה מתכוון לנצל את שאר תקופתו בבית הלבן לחתירה נגד הברית בין ישראל וארה"ב ולהחלשת ישראל בזירה הבינלאומית. בהקשר הראשון, המתקפה האנטישמית של עושי דבריו במפלגה הדמוקרטית נגד הסנאטור הדמוקרטי והיהודי צ'רלס שומר, והגשת כתב האישום התמוה בגין שחיתות נגד הסנאטור הדמוקרטי הפרו־ישראלי רוברט מננדז מניו ג'רסי, העבירו מסר ברור לשאר חברי המפלגה: מעתה, כל מי שתומך בישראל נגד אובמה יחטוף. היעד של אובמה הוא להפוך את התמיכה האמריקאית בישראל לסיפור רפובליקני בלבד. בזירה הבינלאומית, אין ספק כי עד שאובמה יסיים את תפקידו, לישראל צפויה תקופה לא פשוטה באו"ם ואולי גם בזירות הבינלאומיות הכלכליות.
 
המאבק נגד הסכם הגרעין פועל להחלשת היכולת של אובמה לפעול במלוא הכוח נגד ישראל. המאבק גם מכין את הקרקע לשיקום היחסים עם ארה"ב בראשות הנשיא הבא. עד שנתניהו הגיע לארה"ב בחודש מרץ השנה כדי לנאום בפני הקונגרס בנושא הסכם הגרעין, הסוגיה הייתה מחוץ לסדר היום הלאומי. הדיון הערני בנושא, המתקיים בחודשים האחרונים, הוא פועל יוצא מהמאבק הישראלי. נכון שביום רביעי אובמה הצליח למנוע פסילת ההסכם על ידי הקונגרס, אבל הניצחון שלו - ושל מפלגתו - עתיד להפוך לניצחון פירוס.
 
ובכלל, העובדה כי ההסכם באמת רע לארה"ב ושרוב הציבור האמריקאי מתנגד לו מצמצמת את מרחב התמרון של אובמה בכל הקשור לנקיטת מהלכים נוספים בזירת המזרח התיכון. ייתכן שלא יהיה לו אכפת מהמתנגדים, כפי שלא אכפת לו עכשיו. אבל גם אם כך יהיה המצב, לנוכח אי האמון הציבורי והעובדה שההסכם יתפוצץ, אזי למחליף שלו - כמו גם לחברי מפלגתו - יהיה קל יחסית לנקוט מדיניות הפוכה כלפי איראן וכלפי ישראל ברגע שייכנס לתפקיד.
 

איפ"ק כאן להישאר. נתניהו נואם בכנס השדולה. צילום: רויטרס
 

יש הטוענים כי הניצחון של אובמה נגד תומכי ישראל - ובראש ובראשונה נגד שדולת איפא"ק - שם קץ לשדולה הפרו־ישראלית בארה"ב. הם טועים. הרי לשדולה אין יכולת לגבור על נשיא המתעקש לנקוט צעדים אנטי־ישראליים, ומעולם לא הייתה לה. הכוח של איפא"ק יימדד במערכת הבחירות בשנה הבאה. אם היא תצליח לגבות מחיר ממחוקקי מפתח דמוקרטים, התומכים בהסכם הגרעין, היא גם תצליח למנוע מאובמה להפוך את התמיכה של הקונגרס בישראל לעניין מפלגתי. היות שההסכם עתיד להתמוטט, אין ספק כי יהיו דמוקרטים רבים שירצו להיבחר על חשבון אלו שהולכים היום על אובמה. אז, תצא איפא"ק מהמאבק הזה מחוזקת.
 
אין גם ספק שהמאבק הקשה והגלוי שאיפא"ק הובילה נגד ההסכם הכין את הקרקע לגביית מחיר כבד מהדמוקרטים עבור נטישת הברית עם ישראל. כאשר הסנאטורית הדמוקרטית ממדינת מרילנד, ברברה מיקולסקי, הודיעה ביום רביעי על תמיכתה בהסכם הגרעין, ובכך נתנה לאובמה את השליש שלו היה זקוק כדי ליישם הסכם שנותן לאיראן את הפצצה, פרסמה השדרנית האמריקאית הבכירה גוון אייפל ציוץ בחשבון הטוויטר שלה ברוח (הבוגרת) "Take that, Bibi!". 
 
אז נכון, ביבי לא הצליח לחולל נס ולהביא 12 סנאטורים דמוקרטים ו־44 חברי קונגרס דמוקרטים להתנגד לראש המפלגה שלהם ולהצביע נגד הסכם הגרעין, אבל דרך המאבק הזה, ישראל הסירה מכשולים בפני מהלך אמיתי למנוע מאיראן להפוך למעצמה גרעינית. היא צמצמה את יכולתו של אובמה לפגוע בה. היא חיזקה את ההתנגדות של יהדות ארה"ב להסכם הגרעין. היא הכשירה את הקרקע לביטול המהלכים של אובמה על ידי מחליפו ביום שייכנס לתפקיד. כישלון די מזהיר, יש לציין.