כשאנחנו מביטים בסכסוך הישראלי־ערבי ומבינים שאין לו פתרון כי הוא סכסוך דתי ולפיכך - נצחי (או לפחות מאוד מאוד ארוך), יש השוקעים בדיכאון. "הלנצח נחיה על חרבנו?", הם שואלים. למקומות כאלה, של מורך לב, חודרים בקלות נביאי השקר. קשה לחיות בלי תקווה לשלום, וכל הבטחה לשקט מתקבלת בזרועות פתוחות ועם מעט מאוד בדיקה.
כזאת היא גדר ההפרדה. לא משנה כמה כסף היא עולה וכמה מומחים ביטחוניים מספרים שהיא בעצם לא עוזרת - היא ממשיכה להיבנות, ובדרכה - לזרוע הרס. הגדר לא עוזרת, כי מי שרוצה לפגע - עובר את הגדר בכל זאת. וגם לא מי שרוצה לפגע, סתם עשרות אלפי שב"חים שרוצים לעבוד בישראל, עוברים את הגדר המחוררת בלי הרבה קושי. יתרה מכך: כל הפיגועים בירושלים בשנתיים האחרונות התבצעו על ידי תושבי מזרח העיר, שלא היו צריכים לעבור גדר בשביל להרוג. מומחים אלו טוענים שהירידה הדרסטית בפיגועים לא חלה בזכות בניית הגדר, אלא בזכות עבודה מאומצת של כוחות הביטחון בתוך הקסבות לחיסול תשתית הטרור.
למה הרס? למשל בקטע הגדר שמדרום לירושלים, באזור בית ג'אלה. המקום נמצא כבר שנים במוקד עימותים משפטיים ולבנייתו מתנגדים מתנחלים מגוש עציון, פלסטינים מבית לחם ובית ג'אלה, נוצרים משני מנזרים שבתוואי וארגוני סביבה. האחרונים טוענים שבניית הגדר תחייב עקירת עצי זית עתיקים, הרס טרסות בנות אלפי שנים ונוף מהאיכותיים בארץ.
בגלל ייחודו של הנוף במקום, "יובא" בשנות ה־80 לארץ עקרון "המנהור והגישור" כשנבנה כביש המנהרות. בזכותו לא נהרס חבל ארץ יפהפה זה. אבל יש פה פן נוסף, המעורר תמיהה בנוגע לקיום מינהלת הגדר כולה: שוכני המנזרים שבתוואי מתנגדים להפרדתם מבית לחם ומירושלים. מערכת הביטחון הבינה את הצורך הזה והסכימה שלא תיבנה גדר במקום, ושבמקומה יוצבו אמצעים אלקטרוניים. והשאלה המתבקשת היא אם אמצעים אלקטרוניים מספיקים שם, למה יש צורך להחריב את הנוף המדהים והייחודי הזה על ידי גדר בהמשך התוואי? למה לא להציב אמצעים אלקטרוניים לאורך הנחל כולו, במקום לרמוס אותו על ידי טרקטורים?
לאחרונה אישר בג"ץ למערכת הביטחון לבנות את הגדר (למרות ההיגיון, אבל את מי זה מפתיע), אבל, וזה אבל חשוב, בתנאי שהעבודות יהיו בתיאום עם רשות הטבע והגנים. התנאי הזה כנראה נעלם מאוזניהם של אנשי מערכת הביטחון, שהחלו את העבודות עם כלים הנדסיים כבדים בשבוע שעבר, תוך עקירת עצי זיתי עתיקים ורמיסת הנוף עוצר הנשימה. שום תיאום לא נעשה, שום אדריכל נוף לא ייעץ, פשוט התניעו וחפרו.
למה זה קורה? כי מינהלת הגדר מקבלת סכומי עתק לבנייתה. כל קילומטר גדר עולה כ־25 מיליון שקל (אם תהיתם איך אפשר לקצץ בתקציב הביטחון בלי לפגוע בפנסיה של אנשי הקבע, הנה התשובה), ומינהלת הגדר לא תתקיים בלי הגדר. היא תמשיך לרמוס ולבנות את החומה הנוראה הזאת, בין אם צריך אותה ובין אם לאו, ולא משנה כמה רע היא גורמת לחוצים אותה ולמתגוררים לידה.
צה"ל החוצה
פוסט שהעלתה הקרן החדשה בעקבות התמונות מנבי סלאח: "התמונות שרצות בכל הרשת מתארות בדיוק בלתי מתפשר סיטואציה בלתי אפשרית, אבסורדית, של צבא שנשלח למשימות שיטור בקרב אוכלוסייה אזרחית עוינת, שאינה רוצה אותו שם. אבל שום דבר שקורה בסרט - לא המכות, לא הנשיכות ולא האגרופים הקטנים, לא יכולים להשתוות לאותו רגע שבה מוסרת המסיכה מפניו של החייל, ופנים רכות, נטולות זקן, מבולבלות ונעלבות, מתגלות. וכמו בסרט שנכתב על ידי כותבת מחוננת, הצופה שואל את עצמו לאן אמורה האמפתיה שלו ללכת? ואף אמא לא יכולה להסיט עיניה. כי מחר הילד הפרטי שלה יהיה שם ממש, בין אם במקומו של החייל, או במקומו של הילד".
חיילי צה"ל ביהודה ושומרון. צילום: פלאש 90
בלי לקבל שקל מנורווגיה, ככה, בחינם, אני מצדדת בקרן החדשה ומבקשת: תוציאו את צה"ל מהעימותים האלה. זאת לא העבודה שלו, הוא לא מיומן לזה, הוא לא אמור להיות שם. זאת עבודה משטרתית.
נכון, המשטרה שלנו היא מהגרועות שאפשר לדמיין, ועדיין, אין שום סיבה לתת לחייל בן 18 או 19 להתמודד עם אוכלוסייה אזרחית בלי שיהיו לו הכלים הנפשיים והפיזיים למשימה כזאת. חייל צריך משימה ברורה: תזהה אויב, תירה כדי להרוג. פיזור הפגנה תוך רגישות לצורכי האוכלוסייה הפלסטינית, ניסיון התחמקות ממצלמות ומיצירת הזדמנות לתמונות שיוציאו את ישראל רע בעולם, תוך סיכון חייך אבל בלי גיבוי משפטי למקרה שתצטרך להציל את החיים שלך - זה כמו לשלוח אותו לקרב עם מחסנית ריקה, בלי מטרה ברורה, בלי הגדרת אויב ברורה, ובלי ידע, ניסיון או אמצעים לפיזור הפגנה. זאת לא עבודה לחייל. זה מבלבל, מסוכן, מזיק לישראל מבחינה הסברתית ולא משיג את המטרה.
יש עוד נקודה: לתת לקציני חי"ר לטפל בכפפות של משי בילדים שזורקים אבנים מחליש מאוד את צה"ל. כשאמרו "הכיבוש משחית" התכוונו גם לזה. המצב הזה בלתי אפשרי. האינסטינקט שלנו כיצורים תאבי חיים הוא להתגונן ולהתקיף את מי שמנסה להרוג אותנו. אם מישהו זורק עלי אבן (כן, במטרה להרוג. יידוי אבנים הוא לא הצהרה פוליטית, אלא ניסיון רצח, ולא משנה בן כמה הרוצח בפוטנציה) - אני יורה בו. ברגע שמציבים את החייל בפני דילמות מוסריות, ברגע שאומרים לו שהוא לא יכול לירות, ברגע שיש כוכבית ליד האינסטינקט שלו - הוא ילמד להתנגד לו ואהיה חייל פחות טוב בקרב. במקום לפעול אינסטינקטיבית, כפי שמצופה מחייל לנהוג במערכה - אני אפעל משפטית או תדמיתית.
שוטרים יודעים לפזר הפגנות. יש להם אמצעים אלימים פחות מרובה לעשות זאת, וזאת העבודה שלהם. החיילים צריכים לבצע ביו"ש משימות ביטחון בלבד. הם צריכים לשכב במארבים, לעצור מבוקשים ולאבטח צירים. אבל הפרות סדר? הפגנות? תפיסת השטח וטיפול באוכלוסייה האזרחית? כל אלו צריכות לעבור למשטרה, ליס"מ ולמג"ב.