ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון משה יעלון השקיפו אתמול מקרוב אחר גדר הגבול הישנה עם ירדן. גדר חלודה, תיל רעוע, אבן גבול פעם בכמה עשרות ק"מ - והרבה מדבר.



נתניהו לא התאפק מלשגר רמז על עברו הצבאי, ואמר שהוא מכיר היטב את הגדר הזאת. יעלון לא התפתה לזיכרונות מימי הסיירת.



ענן אבק גדול שימש רקע לביקור קצר ותקשורתי, ענן שעלה מדחפורים וממשאיות שהחלו לקדוח, ליישר ולהכשיר גדר חדשה, אימתנית, שתחסום את הכניסה מירדן. זו מורשת נתניהו - גדר גבוהה מסביב ל"וילה בג'ונגל". בשלב הראשון: 30 ק"מ, כדי להגן על שדה התעופה בתמנע. החזון: 400 ק"מ של ברזל ומלט, עד רמת הגולן.
 

נתניהו ערך את הביקור כאשר באירופה גרמניה הודיעה שתקלוט כל פליט שזקוק לעזרה, כשגל הפליטים במזרח התיכון שוטף את הונגריה, איטליה ויוון.
 
יו"ר האפוזיציה הרצוג קרא לקלוט פליטים אפילו מסוריה, והזכיר למי ששכח את הפליטים היהודים לפני ותוך כדי מלחמת העולם השנייה שברחו מגרמניה ההיא, הנאצית הגזענית, ואיש לא הסכים לקלוט אותם.
 
כששרי הממשלה תקפו אותו על הרעיון, הוא אמר להם שהם שכחו מה זה להיות יהודים, פרפרזה על הלחישה ההיא של נתניהו ב־1997 על אוזנו של הרב כדורי. לנתניהו מסקנה אחרת ממה שקורה באירופה: "אנחנו רואים היום מה קורה למדינות שאיבדו שליטה על גבולן", אמר לנו שם בגדר. ישראל לא קולטת, מבהיר נתניהו, ישראל לא קולטת פליטים כי אין לה עומק גיאוגרפי ואסטרטגי.
 
אבל ישראל לא קולטת עוד דבר אחד חשוב - שבעומק המוסרי, בלקח הצרוב מאימי השואה, כשאנו מדקלמים לעולם לא עוד, זה לא רק שלעולם לא עוד "יתעסק" מישהו עם היהודים בלי תגובה ציונית הולמת. זה גם "לעולם לא עוד" נעמוד מנגד מול גזענות, פליטים וסבל אנושי.
 
ישראל לא קולטת שבשדה הזה של דעת הקהל העולמית אנחנו מפסידים בגדול. לנתניהו נימוקים ביטחוניים מוצקים, הוא חייב להקדיש זמן ואנרגיה ליוזמה מדינית, הומניטרית, ברורה, שתהדהד גם את הלקח השני. 
 
נתניהו מקדם, מכל מיני סיבות, מהלך סיוע למדינות באפריקה. זה חשוב, זה נכון, אבל זה לא מספיק. אפשר למשל לגבש מדיניות הגירה ברורה שמפרידה בין מסתנני עבודה לפליטי חרב, אפשר לסייע לירדן בשיקום הפליטים שלה, כחלק מהסכמי השלום. יוזמה כזאת תהפוך את המהלך הנכון להקמת גדר לחיובי ותומך בשכנות טובה, ולא ככזה שמקרין התבדלות וניכור - ככה בונים "גדר טובה