את המילים האלה אני כותבת בזמן בין הערביים של השנה שחלפה לה. בין הערביים – השעה שבה האור הולך ונעלם, הבהירות מיטשטשת. ערב מלשון ערבוב, בלבול, חוסר ודאות. מחכים לשחר של שנה חדשה להתבהרות. לבירור. מחכים לאור ראשון של יקיצה (גם המילים “שחר” ו”בוקר” מכילות בתוכן את הרעיונות של חיפוש וביקורת). יש משהו באוויר של הימים האלה שגורם לחיפוש ולחקירה.


אבל לכאורה אין בימים האלה שום דבר מיוחד. עוד שנה ועוד שנה. גלגל סב על צירו. החכם מכל אדם, קהלת, מיואש מהצורה המעגלית שבה מסתובבים חיינו. כמו המחזוריות בטבע: “מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ” (קהלת, א, ט). כבר היינו פה, היינו בחגים, היינו בחשבון נפש, אנחנו כמו מחזור המים, כמו המעגליות שבה מסתובב כדור הארץ. חוזרים בכל שנה לאותה הנקודה.

אבל במילה “שנה”, לצד ה”שניות”, המעגליות המייאשת, יש גם ה”שינוי”. גם במילה “חודש” שמתחיל עכשיו טמונה המילה חידוש. אז מה החידוש? איך נתחדש? קהלת מוצא פתרון ואומר: “וְרָאִיתִי כִּי אֵין טוֹב מֵאֲשֶׁר יִשְׂמַח הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו” (שם, ג, כב). הפתרון של קהלת הוא (בין השאר) לשמוח בעשייה. עשייה היא תמיד יצירת דבר חדש. המעגל אומנם סב על צירו, אבל כמו ספירלה עולה עוד קומה. השאלה היא מה אנחנו רוצים ליצור.

האדמו”ר מפיאסצנא היה איש חינוך מרתק שחי בוורשה בין שתי המלחמות, וטרם הירצחו בידי הנאצים הכניס את כתביו לכד וטמן אותו באדמה. הם נמצאו ופורסמו אחרי השואה. הוא סיפר לתלמידיו שכאשר אדם נמצא במערה חשוכה שהוא לא יכול לצאת ממנה, הוא חושב לעצמו: “אם רק הייתי מצליח להכניס כמה קרני אור לכאן, אם רק הייתי מצליח לייבש את בגדי, אם רק הייתי מצליח למצוא דרך החוצה, היו חיי נהדרים”. אלה החלומות של אדם שנמצא במערה. הוא לא חולם על ארמון. 


ראש השנה הוא זמן לחלום על ארמון. לחלום חלומות גבוהים. אחרי שחלמנו על פרנסה טובה, על בריאות ועל אורך ימים, על מה עוד אנחנו חולמים? האדמו”ר היה עושה מעין תרגילים של דמיון מודרך לחסידיו. אתם מוזמנים לעשות תרגיל כזה עם עצמכם עכשיו, נניח והתברכתם, ויש לכם כל הכסף שאתם רוצים, כולם סביבכם בריאים ב”ה, יש לכם אהבה וילדים, על מה עכשיו אתם חולמים? פעם אחת בשנה יש משהו שעוצר אותנו מהמחזוריות, מהשניות, ומאפשר לנו להשתנות. לחלום גבוה. לחפש שאר רוח.

זה נכון לגבי כל אדם באופן אישי, וזה נכון לא פחות לגבי המדינה שלנו, שכל כך צריכה שאר רוח. נדמיין רגע שאין איראן, אין בעיות תקציב ואין סכסוך עם השכנים, מה אנחנו חולמים עבור המדינה שלנו? מה הארמון שאנחנו מייחלים לו? אם אני מרשה לעצמי לרגע לחלום גבוה, אני מגיעה לפסוק שסבי מורי הרב אברהם חזן ז”ל אהב לצטט מספר ישעיהו (נא, טז): “לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ” – כמה שאר רוח יש ברעיון הזה של “לנטוע שמיים” – לקחת את הגבוה, את הרוח, את השמיים, ולטעת אותם כאן באדמה. שתתחדש עלינו שנה טובה.