מי הבוס: מקור החולשה המדאיגה של הדמוקרטיה הישראלית

הסמכות למנות היא הסמכות למשול. ברגע שהדרג הנבחר אינו מסוגל למנות אנשי מפתח בשירות המדינה הוא גם אינו יכול לקבוע מדיניות. הרי הכוח למנות הוא גם הכוח להטיל מרות. כאשר הכוח הזה נמצא בידיים לא נבחרות, אז הבוסים האמיתיים של בכירי השירות הציבורי אינם השרים שממנים אותם אלא הפקידים שאישרו את המינויים שלהם (ופסלו את המינויים של אחרים).
 

בשבועות האחרונים היינו עדים לשני מקרים שבהם גורמים בלתי נבחרים פעלו למנוע מהממשלה את הסמכות למנות בעלי תפקידים: במקרה הראשון, פעילי שמאל בעלי עבר במשרד החוץ פעלו לטרפד את מינויו של דני דיין לשגריר ישראל בברזיל. מנכ"ל משרד החוץ לשעבר, אלון ליאל, והשגרירים לשעבר אילן ברוך ואלי בר נביא פנו ישירות לממשלת ברזיל וביקשו ממנה לסרב לקבל את דיין כשגריר, זאת משום שדיין חולק על עמדתם שיש למסור את ירושלים ויהודה ושומרון לפלסטינים.
 

בראיון לגלי צה"ל בתחילת השבוע התרברב ליאל על כך שכבר שנים הוא פועל לפגוע ביכולתה של הממשלה למשול. ליאל הסביר כי הוא וחבריו הגיעו למסקנה שהשלטון הדמוקרטי מונע מהם למשול, ועל כן יש להם צורך לרוקן את הדמוקרטיה הישראלית מכל תוכן. "אני, מהמחנה שלי, לא מצפה להגיע לשלטון", אמר, "אם הייתי חושב שהמחנה שלי יכול להגיע לשלטון, הייתי באמת עובד בישראל. האידיאולוגיה שלי לא יכולה להגיע לשלטון בעתיד הנראה לעין".
 

נכון להיום המהלך של ליאל וחבריו - שעל פניו מהווה עבירה חמורה - נושא פרי. נשיאת ברזיל דילמה רוסוף הודיעה לנתניהו כי היא מתנגדת למינויו של דיין. בעקבות המהלך האנטי־דמוקרטי של ליאל וחבריו, אם הממשלה תמשיך לעמוד מאחורי החלטתה למנות את דיין, היא עלולה לסכן את יחסיה עם ברזיל או לחלופין להפוך את הנציג שלה במדינה החשובה הזאת למחוסר יכולת לקדם את האינטרסים של ישראל, משום שכבר בהתחלה הוא יקבל יחס של אישיות בלתי רצויה.

בעוד ליאל וחבריו פועלים בגלוי כדי לפגוע בדמוקרטיה הישראלית - ומשיגים תוצאות לא רעות בלי לשלם על כך כל מחיר - יש קבוצה חזקה הרבה יותר מהשגרירים ומראשי שלום עכשיו לשעבר, שמנשלת את סמכות הממשלה למשול. מדובר, כמובן, בממסד המשפטי שלנו.
 

עכשיו, משהצליח לסכל את מינויו של הירש לכהן כמפכ"ל, היועץ המשפטי לממשלה עו"ד יהודה וינשטיין יכול להתגאות בכך שטרפד את המינויים לשתי המשרות הביטחוניות הבכירות ביותר במדינה: הרמטכ"ל והמפכ"ל. כזכור, בשנת 2011 הוא הביא לביטול מינויו של יואב גלנט כשסירב להגן עליו בפני בג"ץ, לא משום שהייתה בעיה משפטית עם המינוי אלא בגלל מה שכינה בעיה "אתית". 
 

וכך, לנוכח הצלחתו בכיפוף הממשלה, ברור לכל מי שמעוניין להתקדם במערכת הביטחון שהבוס האמיתי שלו אינו ראש הממשלה או שר הביטחון אלא היועץ המשפטי וחבר מרעיו בפרקליטות.
 

בראיון שהעניק השבוע לערוץ 20 טען שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן כי הממסד המשפטי בישראל זורע אימה ופחד בקרב נבחרי הציבור, החוששים לפעול בהתאם לצו מצפונם שמא ימצאו עצמם תחת חקירה משטרתית. "היו מקרים ספורים של העמדות לדין ושל חקירות (של פוליטיקאים בכירים - ק"ג) שאין להם הסבר מתקבל על הדעת", אמר, "מה שאני רואה לא פעם, שאנשים שמתבטאים בכיוון (מסוים - ק"ג)... וברגע שנכנסים לפוליטיקה הם משתנים". 

חקר הביצועים 
 

בימים אלה פועלת הממשלה למנות מחליף לוינשטיין, שעתיד לסיים את הקדנציה שלו בתחילת השנה הבאה. כדי להבין עד כמה המצב הנוכחי ארסי, נניח לרגע שהממשלה הייתה מעוניינת למנות לתפקיד משפטן הידוע בהתנגדותו החריפה לגזל סמכויות הדרג הנבחר על ידי הממסד המשפטי. הרי מראש ברור לכולם כי הוועדה לאישור מינויים בכירים בראשות השופט יעקב טירקל הייתה מוצאת את הדרך לפסול את המינוי, ולכן שמותיהם של משפטנים הפוסלים את גזל השלטון על ידי פקידים לא יועברו כלל לוועדה לבדיקה.
 

לראיה, במהלך כהונתו כיו"ר הכנסת התאונן הנשיא רובי ריבלין כי ועדת טירקל הציעה לו שלושה מועמדים ליועץ המשפטי לכנסת, שאף לא אחד מהם לרוחו. אבל לא היה לו מנוס, והוא מינה אחד מהם לתפקיד. אז נבחרי הציבור לא מעיזים למנות גורם, שעל פניו לא מקובל על חבורת המשפטנים; והם, מצדם, פועלים לכפות את אנשיהם על הדרג הנבחר בלי בושה.
 

"תהליך המינוי הוא קשה, מתמשך ופוגעני" בנימין נתניהו. צילום: מרק ישראל סלם

כבר שנים זה סוד גלוי שנתניהו מעוניין למנות את מזכיר הממשלה והפרקליט הצבאי הראשי לשעבר, אביחי מנדלבליט, לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. וגם ברור שוינשטיין מתנגד לכך. בהחלטתו לחקור את מנדלבליט על חלקו (המדומה) בפרשת הרפז, סלל היועץ את הדרך לעתירה לבג"ץ נגד המינוי, אם יתבצע. הוא גם הכשיר את הקרקע התקשורתית לסירוב מצדו להגן על המינוי בפני בג"ץ - מסיבות אתיות, כמובן - כפי שעשה במקרה גלנט. 
 

ובדיוק כפי שהוא פועל לפסול מינויים בכירים של הממשלה, כך פועל היועץ המשפטי לפסול מדיניות ממשלתית שאינה לרוחו. בשבועות האחרונים פועל היועמ"ש נגד קביעת עונשי מינימום משמעותיים לזורקי אבנים. אפשר להתווכח עם המדיניות מטעמי עלות־תועלת, אבל אין בעיה משפטית עם המהלך המוצע. הרי מדינות רבות קובעות עונשי מינימום לשלל עבירות. כמו כן, אין דין בינלאומי המונע ממדינה לקבוע עונש מינימום לזריקת אבנים, ואין חוק ישראלי שאוסר זאת. אלא שבעקבות חוות דעתו, ידיה של הממשלה כבולות מלטפל כראות עיניה בבעיה ביטחונית שמאיימת על שלום הציבור ועל ריבונות ישראל בעיר הבירה שלה. הרי אם הוא מתנגד, מי יגן על הממשלה כשארגון שמאל, שמממן האיחוד האירופי, יגיש עתירה לבג"ץ בעניין?

שני פרופסורים בכירים, המתמחים במשפט בינלאומי, פרסמו השבוע נייר עמדה באמצעות פורום קהלת. בנייר עמדתם - שעסק בדרכי טיפול בכוונת אירופה להחרים תוצרת ישראלית המיוצרת מעבר לקווי הפסקת האש משנת 1949 - הסבירו פרופ' אבי בל ופרופ' יוג'ין קונטורוביץ' כי מדיניות האיחוד האירופי מהווה הפרה מהותית של אמנות הסחר של ארגון הסחר העולמי, שעליהן הן חתומות. לדבריהם, לישראל יש הזכות לפתוח בהליכים נגד מדינות האיחוד בבית הדין של ארגון הסחר העולמי כדי לבטל את המהלכים הבלתי חוקיים הללו.
 

להבדיל מבית הדין הבינלאומי בהאג ובתי דין בינלאומיים אחרים - שהם פוליטיים ועל כן אנטי־ישראליים במהותם - לפי בל וקונטורוביץ', בית הדין של ארגון הסחר העולמי הוא פורום טכני, ועל כן יש לישראל סיכוי טוב לזכות בתביעות בפניו.
 

תומכי החרם נגד ישראל בבריטניה. צילום: רויטרס

המידע הזה אינו סודי. בל וקונטורוביץ' חשפו אותו לפני שנתיים. לאורך כל התקופה הזאת רק החריפו מדינות האיחוד את ההתנהלות המפלה והבלתי חוקית שלהן נגד ישראל, אולם אף אחד במשרד המשפטים לא הרים את הכפפה. אף אחד לא הציע לאמץ את הצעד המתבקש והדחוף הזה כדי להגן על ישראל.

ובאמת למה להם? הרי תחום הסחר הבינלאומי מסובך, ונראה שבמשרד המשפטים אין לאף אחד המומחיות הנדרשת לתבוע. כדי לקדם מהלך כזה, שיש בו יכולת לבטל את פעולות החרם האירופי, הם יצטרכו לשכור את שירותיו של מומחה חיצוני ובכך להודות בעובדה שאינם כל־יכולים.
 

לישראל יש כל הזכויות המשפטיות שבעולם לפעול כלכלית, ביטחונית ואף ריבונית ביהודה ושומרון, עובדה שלא ממש מיטיבה עם הרוח האידיאולוגית השלטת בממסד המשפטי. על כן היינו צריכים לחכות ששני פרופסורים חיצוניים יפרסמו חוות דעת כדי לגלות שיש לישראל יכולת להפיל את תנועת החרם האירופית. וגם כך, אין שום סיבה לחשוב שהממשלה תצליח לארגן את המהלך המתבקש שהם מציעים. הרי מי ייתן לנבחרינו לעשות זאת? 
 

ישראל ניצבת כיום בפני איומים רבים וסבוכים. החדשות הטובות הן שיש לה הכלים להתמודד עם כולם. החדשות הרעות הן שכל עוד הממשלה מנושלת מסמכותה החוקית למנות את משרתי הציבור, הכלים הללו יהיו על הנייר בלבד.