הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ יכול להצטרף לפוליטיקה לקראת הבחירות הבאות, מתי שייערכו. בחקיקה לפני כמה שנים אמנם האריכו את תקופת הצינון לקציני צבא בכירים לתקופה של שלוש שנים, והצעות חוק לקצר את התקופה הממושכת הזאת (של חברי הכנסת יעקב פרי, יואל חסון, איתן כבל) הופלו על ידי ממשלות נתניהו, אך מעיון בסעיף 56 לחוק הבחירות ובירור בקרב משפטנים עולה שהניסוח פתוח מבחינת גנץ. בכירים בליכוד, כמו צחי הנגבי ואבי דיכטר, התבטאו אף הם בעניין הזה בשנים האחרונות וציינו כי הם מתנגדים למשכי הזמן הארוכים שהטילו על קציני צה"ל, אולם כעת, בעיון מדוקדק בחוק, עולה שממילא תחולתו על גנץ בספק. 



גנץ הוחלף על ידי אייזנקוט בפברואר 2015. למעשה, הוא השתחרר מצה"ל ב־2010 והיה לאזרח, אך כוונת המחוקק בחוק הצינון הממושך היא למנוע ניצול תפקיד הרמטכ"ל ליצירת קשרים פוליטיים עם הנהגה מכהנת, ולכן ראוי להתייחס למועד השחרור השני שלו מצה"ל ולא למוקדם. 
 
אבל סעיף החוק הרלוונטי – ויסלחו הקוראים על המשפטפטת המוגזמת בטור – נוסח באופן שמאפשר לגנץ להצטרף לפוליטיקה כבר היום. תקופת הצינון נספרת שלוש שנים למפרע (רטרוספקטיבית) מיום הבחירות. כלומר אם יום הבחירות לכנסת ה־21 (לדוגמה) יהיה בנובמבר 2017, הרי שתקופת הצינון הרלוונטית היא שלוש שנים לפני יום הבחירות אשר אחרי השחרור. 
 

אבל מוסיף החוק, ממש באותו חוק הצינון המפורסם, סעיף 56: "לעניין בחירות שיתקיימו לאחר הבחירות האמורות יהיו המנויים בפסקה זו רשאים להיות מועמדים לכנסת אף אם טרם חלפו שלוש שנים כאמור". כלומר, אם הכנסת מתכנסת ומתפרקת ומתכנסת ומתפרקת בפרקי זמן שהם פחות מארבע שנים, משחררים את הרמטכ"ל לשעבר מכלאו הציבורי. ויש גם היגיון בשיגעון. מי שניסח את הסיפא הנ"ל רצה למנוע מצב שבו מדובר בממשלה לא יציבה אשר אינה מחזיקה מעמד, אך קציני צה"ל לשעבר חסומים באופן מוחלט. 
 
גנץ סיים בפברואר 2015. במרץ 2015 התקיימו הבחירות. מיום השחרור שלו ועד הבחירות חלפו רק שלושה שבועות ולא שלוש שנים. אבל עצם קיומן של בחירות "גילחו את השטח", "ניקו את השוחות", או בקיצור הביאו למצב שבבחירות הבאות, בכל עת שייערכו, הוא רשאי להשתתף.