בתי הקטנה ענבל, תלמידת כיתה ב', סיפרה לנו שהשבוע יש להם יום בן־גוריון. למה בן־גוריון? כי זה האיש שרצחו אותו הרעים שנגד השלום. אומנם קצת התבלבל לה, לקטנה, אבל את המסר המהותי היא קלטה היטב: מי רצה שלום ומי חרחר מלחמה ואחראי לרצח – כל אלו שחלקו על דרכו של בעל המורשת.

כמובן שמיד יישרנו את הדברים עבור ענבל, אבל מה עם יתר ילדי בתי הספר ובכלל? ההסתה נגד מי שהתנגדו למעשים השגויים והפסולים של יצחק רבין המנוח ושותפיו, ההסטה של הדיון הציבורי ועיוות העבר וההווה, ממשיכים לצעוד במרץ, 20 שנה אחרי. 

מדובר בהסתה מכוונת, שגם מכתימה מחנה שלם וגם מסיטה את הדיון הציבורי למחוזות כוזבים. מחוזות שמפספסים את הלקח והמסר החשובים שיש להפיק מרצח ראש הממשלה: לא לרצח פוליטי, לא לאלימות פנימית בחברה, לא לשבירת כלים, אפילו לא כלפי מנהיג שטעה טעות חמורה וגרם נזק איום. 
 



נתחיל דווקא מהעיוות וההסטה העמוקים יותר: ילדי בתי הספר גדלים זה דור על פיקציה ששמה "מורשת רבין". עד כדי כך שמי שבאמת הותיר מורשת ענק, כמו דוד בן־גוריון, מתגמד לעומת ראש הממשלה שנרצח. ומורשת רבין - אין דבר כזה, כי יצחק רבין היה איש צבא ופוליטיקאי - לא הוגה דעות ולא פורץ דרך כביר. 

למרבית הצער, המעשה אדיר הממדים המרכזי בחייו נרשם באקורד הסיום שלו - הסכמי אוסלו. הם אכן מסמנים ציון דרך היסטורי רב־חשיבות, אבל רק במובן השלילי. גם במובן הטעות המדממת עצמה וגם בהקשר למעשים האנטי־דמוקרטיים שנעשו כדי להעביר את ההסכמים הללו בציבור ובכנסת. מעבר לכך, מורשת רבין הומצאה בכוונת מכוון כדי לכפות את רוח אוסלו על כולנו, אף שהוכח עד כמה זו הייתה שגויה. 
 

אבל ישנה מורשת שאותה חייבים ללמד ולשנן, והיא קשורה למותו של רבין. אכן נדרש יום ציון לאומי כדי להפנים שרצח ראש ממשלה וכל מתנגד פוליטי הוא מעשה פסול ומוקצה; שאסור לנסות להכריע מחלוקות אידיאולוגיות בתוך העם באלימות. אלא שכדי להנחיל את הלקח הזה אין צורך בהמצאת מורשת ליצחק רבין, ואסור לשמר את העלילה שנרקחה נגד מתנגדי הסכמי אוסלו. 
 

המורשת הזאת צריכה להילמד על רקע ציוני הדרך בהיסטוריה היהודית והציונית. החל מרצח גדליהו בן אחיקם אחרי חורבן בית ראשון, דרך מעשי ההתנקשות של הסיקריקים היהודים, שהיו מחסלים את יריביהם הפוליטיים בפגיונות קצרים ותרמו לחורבן בית שני; עבור לרצח אמיל גרינצווייג, איש שלום עכשיו, דרך הטבעת אוניית האצ"ל אלטלנה 
 

ודרך הסגרת אנשי האצ"ל והלח"י לבריטים בתקופות המכונות "הסזון"; ועד חציית הקווים של ארגוני שמאל קיצוניים, מי שמובילים יוזמות חרם בחו"ל כנגדנו, ממציאים עלילות שווא ומנסים להסגיר מנהיגים ומפקדים בצה"ל לבתי משפט בחו"ל. 
 

זוהי מורשת רצח רבין שאותה צריך ללמד בבתי הספר, ללבן, להתווכח לגביה, להפנים ולהנחיל. את הספקטרום הזה חייב שר החינוך להחדיר לספרי הלימוד ולמסרים שמרביצים המורים בילדי בתי הספר. זהו גם המסר שיתרום להבנה ההדדית, במקום להעמקת השנאה והקיטוב הפנימיים, כפי שעושים ימי הזיכרון ליצחק רבין ב־20 השנים האחרונות.