למעלליו של עו"ד שלמה נס נחשפתי רק לאחר שנקלע "מעריב" לקשיים, להקפאת הליכים ופירוק, לפני כשלוש שנים. נס "נבחר" להיות ה"נאמן" של העיתון, קרי, כונס הנכסים והמפרק הרשמי של נכסיו. באותם ימים היה נס המפרק הלאומי, ידיו בחשו בחלק ניכר מהפירוקים העסיסיים ביותר של ביצת הכלכלה הישראלית. איכשהו, נפלו הפירוקים הללו בחלק ניכר מהמקרים דווקא לחיקו. למה? אין לי מושג. אולי כדאי שנשאל את כבוד השופטת (בדימוס) ורדה אלשיך, מי שהעניקה לעורך הדין החלקלק הזה את בורות השומן העצומים שבהם נהנה כל כך לבטוש. הוא עשה שם עשרות מיליונים (רק על פירוק קלאבמרקט קיבל בזמנו 23 מיליון שקל). שיתוף הפעולה המוזר הזה, בין השופטת למפרק, גרר לא מעט רינונים ופרסומים עיתונאיים, אבל כל אלה לא נכללו בתחום השיפוט או ההבנה שלי, עד שהבית שלי במשך 30 שנה, "מעריב", התפרק.
באותם ימים ממש, התקיימו בליכוד פריימריז לקראת הבחירות לכנסת. לאה נס, הרעיה הרשמית של המפרק הלאומי, התמודדה בהם על מקום ברשימת הליכוד. היא הייתה חברת כנסת וסגנית שר, וכל מי שהיה קרוב לבני הזוג הללו ידע עד כמה חשובה הקריירה הפוליטית של הגב' נס, לבעלה שיחיה, שהשקיע באופרציה הזו הון עתק ואינסוף אנרגיות. לא היה קל להכניס את לאה נס לכנסת בכל פעם מחדש. לאה נס הייתה ח"כית שתקנית, אנונימית, נטולת השפעה, כריזמה או כישורים פוליטיים. היא לא השאירה חותם על כלום. העובדה שמדי פעם הצליחה להידחק לכנסת נזקפת לקשרים, לדילים ולמימון נדיב, המקובלים כל כך במסדרונות הפוליטיקה שלנו.
והנה נתון נוסף במשוואה: לא רבים קפצו על מציאת "מעריב" באותם ימים. העיתון היה שקוע בחובות, עתידו לוטה בערפל, ההכנסות שוקעות, ההוצאות לא. שני מתמודדים עיקריים היו אז על "מעריב". אחד מהם היה מו"ל "הג'רוזלם פוסט", מוציא לאור עם קבלות, עם ניסיון, עם אהבה אמיתית לפרינט ועם הצעה איכותית לרכישת "מעריב", תוך השארת בית הדפוס בשליטת העיתון ותשלום הפיצויים המלאים לכל העובדים שייפלטו. ההצעה השנייה הייתה של שלמה בן צבי. מו"ל קצת מוזר, שכמעט כל מה שנגע בו נכשל (חוץ מ"מקור ראשון"). ההצעה של בן צבי הייתה איכותית פחות וכללה את מכירת בית הדפוס של העיתון. בישראל, עיתונים שמאבדים את בית הדפוס שלהם, מתפרקים ונעלמים. סטטיסטיקה.
והנה עוד משהו: אותו שלמה בן צבי, היה המו"ל של "מקור ראשון", עיתון שהשפעתו על מתפקדי הליכוד רבה במיוחד. הוא היה בעבר חבר בקבוצת "מנהיגות יהודית" של משה פייגלין, שחולשת על אלפי מתפקדים. מצב כזה, שבו אשתו של כונס הנכסים מתמודדת בפריימריז ואחד משני המתמודדים על "מעריב" הוא בעל פוטנציאל של השפעה רבה על הפריימריז שלה, היה חייב, לדעתי, להביא לפסילת המפרק. עו"ד שלמה נס לא יכול היה להיות, בשום אופן, כונס הנכסים של "מעריב". הוא היה בניגוד עניינים מובהק. ניסיתי למכור את הסיפור הזה למישהו, אבל זה לא עניין אף אחד. השופטת אלשיך נחשבה ל"אורים ותומים" של הפירוקים בישראל, עו"ד נס היה מקושר, מחובר ומאובזר, והליך כינוס הנכסים נמשך במלוא הקצב.
לא התפלאתי שכדי לגבור על הצעתו של מו"ל "הג'רוזלם פוסט" (גילוי נאות: הוא גם המו"ל הנוכחי של "מעריב"), חיבר עו"ד נס להצעתו של שלמה בן צבי הצעת רכישה חיצונית של צד שלישי, שאמור לקנות את בית הדפוס של העיתון. כך עבר "מעריב" לידיו של בן צבי, שהיה מו"ל כושל שלא היה מסוגל, מלכתחילה, לקבל לידיו מותג היסטורי כ"מעריב" ולהעמיד אותו על הרגליים. כך איבד "מעריב" את בית הדפוס שלו.
הכתובת הזו הייתה מרוחה על הקיר, אבל אף אחד לא רצה להביט בה. בינתיים גרף עו"ד שלמה נס מיליוני שקלים כשכר טירחתו, תודה מיוחדת לחורבן שהמיט על העיתון. בן צבי החזיק מעמד בסביבות שנה, קרס, התפרק ונעלם. "מעריב" הגיע שוב לכינוס נכסים, הפעם במצב גרוע בהרבה. העיתון ספג נזק כבד נוסף, על הנזקים שכבר נגרמו לו. חלק גדול מהעובדים (גילוי נאות: ביניהם אני), קיבלו חלק קטן מסכום הפיצויים שהגיע להם. אין ממי לתבוע את ההפרשים. קופת הפירוק התרוקנה, נס לקח את המיליונים והשאיר אותנו עם הבורות.
אומרים לי שככה זה מתנהל ושאין מה לעשות. החלטתי לא לנהל מלחמות נגד האיש הזה. אתמול קראתי על החקירה החדשה בעניין סימנס, שמצטרפת לכמה חקירות שכבר קיימות. הייתי אומר עכשיו ש"כל כלב בא יומו", אבל אני באמת אוהב כלבים. ועוד משהו: לאה נס נפלטה מהפוליטיקה ונכשלה בפריימריז ההם. "מעריב" נרכש מהקרשים, התאושש וקם מחדש למציאות קשה, אבל אפשרית. אולי, בסופו של דבר, יש צדק.