מורשת ז'בוטינסקי: נתניהו חייב להציל את החקלאות בישראל

בביקורו הקרוב בבירה האמריקאית יכול הגורל לזמן לרמטכ"ל פגישה אקראית עם הנשיא אובמה, ואפילו חלוק רחצה במלון הנושא ברקמת זהב את ראשי התיבות של שמו - G.A. לא שאחד כמו איזנקוט הגולנצ'יק יתרגש מכך - אבל עליו להיות מוכן... הרמטכ"ל, המסכם החודש שנה לכהונתו, מדבר מעט מאוד ולאט מאוד. לאור הרקורד של נאומיו והשפעתם, כדאי לשים לב אליהם. אלה מנוצלים על ידו להעברת מסרים ולהתוויית דרך לצבא.
 

כאלוף פיקוד הצפון הוא נשא את נאום "דוקטרינת א־דאחייה", וחזר עליו בראיון עיתונאי. הוא ביקש לשדר ללבנון ולחיזבאללה כי בעימות הבא הם צפויים להרס ולחורבן שהיו מנת חלקו של רובע א־דאחייה במלחמת לבנון השנייה. לאחר שהרעש דעך, התובנה נותרה עמוק אצל נסראללה והיא שוכנת שם כבר שנים, הרבה מעבר למה שמישהו העריך. 

 

בנאומו המרכזי הראשון כרמטכ"ל, שבו נאחז השבוע קרי, שרטט איזנקוט את מפת האיומים בפני קברניטי הביטחון והמדיניות של ישראל, והרשים אותם כשלא הציב את איראן בראש, אלא את חיזבאללה וחמאס. איזנקוט יודע להעריך היטב לקראת אילו מבחנים הוא אמור להכין את הצבא ואינו לוקח חלק במשחקים הפוליטיים. דבריו הברורים הקפיצו את נתניהו, ולמחרת התייצב בכנס שר הביטחון יעלון, חלק על הרמטכ"ל באופן מרומז והחזיר את איראן לראש שמחתנו. 
 

"נאום המספריים" של איזנקוט בפני תלמידים בשבוע שעבר היה אף הוא כזה. אינני יודע אם התכוון לסערה שנוצרה, אבל הוא העביר את המסר לחיילים של היום ולחיילים של המחר שישבו מולו, ולא פחות, למחנכים ולהורים. רוצה לומר - עלינו לשמור על השפיות, על המוסר ועל טוהר הנשק - גם כשמולנו מתנהגים כמו בהמות. 
 

אינני יודע אם איזנקוט זוכר את דבריה של גולדה מאיר, אך כדאי שמפקדי צה"ל יכירו אותם: "עם הזמן נוכל לסלוח לערבים על שהרגו את בנינו, אך יהיה לנו יותר קשה לסלוח להם על שאילצו אותנו להרוג את בניהם שלהם". מסר מורכב. תארו לכם מה היה עולה בגורלה של גולדה אילו הייתה אומרת את זה היום, בתוכניתו של רזי ברקאי למשל...
 

2 כששריו של נתניהו - משה כחלון ואורי אריאל - עומדים בהסכמה נדירה ביניהם להוריד את המאכלת על החקלאות, ולקרוץ לציבור בהורדת מחירים באמצעות חיסול מרכיב מרכזי במפעל הציוני - אני מבקש להיעזר דווקא בזאב ז'בוטינסקי. 
 

האם נתניהו מכיר את משנתו ואת תפיסתו בנושא? אולי מהנשיא ריבלין תבוא הישועה? יוהנה ז'בוטינסקי, רעייתו של המנהיג הרוויזיוניסטי, ראתה את עתידה כאגרונומית וכחקלאית, ואף רכשה השכלה באודסה בתחום זה. שנים רבות אחרי, ספק אם יהיה בקרוב עתיד לתלמידי בית הספר החקלאי הפועל על שמה. 
 

על יחסו של ז'בוטינסקי לערך עבודת האדמה, ההתיישבות והחקלאות, יוכלו נתניהו, אריאל וכחלון ללמוד מנאומו בקונגרס הציוני בווינה באוגוסט 1925. התעמקתי השבוע בנאום הארוך והמוקפד, שבו רוטן ז'בוטינסקי שלמרות העלייה הגדולה באותה שנה, מלמד דוח המחלקה לחקלאות על קיפאון ביישובים חקלאיים ובעיבוד אדמות. הוא רוטן שפגש אנשים טרם עלייתם שטענו כי הם "כמהים לעבודת אדמה", אך התגלגלו להתיישבות עירונית. 
 

ז'בוטינסקי סיכם: "התיישבות בקנה מידה ציוני מותנית בכמה תנאים פוליטיים מוקדמים, רפורמות מרחיקות לכת בענייני זכויות בקרקע, מכסי מגן וחוקי מסים וכן, במלווה לאומי... אולם האדמיניסטרציה בארץ ישראל חדורה במעין כזאת רוח בלתי ידידותית...". כך כבר אז. 

 

אינני יודע עד כמה עמוקה מורשתו של ז'בוטינסקי בנושא זה בקרב השרים ובקרב נתניהו, אולם אם במשמרת שלהם תיפגע החקלאות באופן בלתי הפיך - תרדוף אותם ההחלטה הפופוליסטית לדיראון עולם. חקלאות עברית היא הרבה יותר מביצים, חלב, עגבניות - היא התיישבות לאורך הגבולות, היא ערך עבודת האדמה, היא מאות משקי ייצור ותעשייה שלמה, היא גאווה ישראלית בעולם על פיתוחים וטכנולוגיה, היא ביטחון תזונתי ללא תלות בגחמות של זרים. החקלאות, בפשטות, היא אתוס ציוני. 
 

הקלות הבלתי נסבלת שבה מתקבלות כאן החלטות הרות גורל, עם השפעה עמוקה על המשק, על התעסוקה ועל תשתיות החקלאות - מקוממת והרסנית. עוד הפגנה אחת של החקלאים עם פרות וטרקטורים לא תועיל. הישראלים כבר מורגלים לביצים מאוקראינה, למלפפונים מירדן ולחצילים מטורקיה. רק הירתמות של הנשיא ושל ראש הממשלה להגן על נכסי צאן ברזל של הציונות ושל המשק הישראלי - תישא פרי. ביבי צריך להלום באגרופו על השולחן ולומר לכחלון ולאריאל: "תהיו ז'בוטינסקים!". תיקונים והתאמות - כן, הרס החקלאות ופיצוי החקלאים - לא. 
 

3 איווט ליברמן הוא אכן פוליטיקאי שמדבר מפוזיציה ופועל לנגח את הממשלה, אך דבריו השבוע על "הרס משרד החוץ" ראויים להקשבה. באמירה הזו הוא מבטא את עמדותיהם וחששותיהם של שגרירים ודיפלומטים רבים, החרדים מהקריסה במעמדו של משרד החוץ. 

שנים הרבה אני מכיר את משרד החוץ ואנשיו, פעלתי מולם ואיתם בארץ ובחו"ל, בשיחות שלום ובעתות מלחמה, בשליחויות ובפעולות גלויות ועלומות, ולמרות חילוקי דעות שעלו פה ושם - למדתי להעריך אותם כלוחמים ללא מדים הניצבים בחזית חשובה מאוד הנדרשת היום, בעידן ה־BDS, יותר מאי פעם.

נתניהו, שהחליט משום מה להותיר את תיק החוץ בידו (בנוסף לעוד כמה תיקים), איננו יכול להפנות את הקשב למשרד ולצרכיו. המנכ"ל דורי גולד, דיפלומט מנוסה, עושה את המרב, אולם יש הבדל בין שר לבין מנכ"ל. השבוע למשל לא הגיע אף שר לארוחת הערב שקיים הנשיא ריבלין לכבוד נשיא קניה - גם לא שר החקלאות. אם היה שר חוץ, ספק אם זה היה קורה.

 

בשעה שמשרד החוץ דועך, מטפח צה"ל את הזרוע הדיפלומטית שלו ומחזק את מערך קשרי החוץ. במטה הכללי ובמשרד הביטחון הבינו כי ארה"ב עוברת מהפעלת כוח לפתרון סכסוכים בדיאלוג - ונערכים בהתאם. מערך הנספחים של צה"ל ושל שליחי משרד הביטחון, המגובים  על ידי שר הביטחון, הרמטכ"ל, מנכ"ל משרד הביטחון וביקורים של שרי הגנה, רמטכ"לים וראשי ועדות ביטחון מרחבי בעולם - רק מגביר את תסכולם של אנשי משרד החוץ, וחבל. את מה שנבנה במשך שנים קשה היה לבנות. ההרס הולך דווקא בקלות. 
 

4 "רצינו לגדל כאן דור של אפיקורסים וגידלנו דור של עמי ארצות", כך אמר מנהיג מפ"ם, ההסתדרות והשומר הצעיר יעקב חזן, איש משמר העמק, בערוב ימיו. 
 

בהיותי מתבגר בן 24, ראש קן השומר הצעיר בכפר סבא (ודובר התנועה כמובן) התהלכתי לי קוממיות בשבילי גבעת חביבה, חמוש בחולצה שומרית, מכנסיים קצרים, סנדלים תנ"כיים ותלתלי המתנופף ברוח, כשלפתע הגיח מולי חזן במלוא הדרו. "היכן אתה מחנך?", שאל אותי, ואני השבתי "בכפר סבא". ואחר כך באו שאלות על מספר החניכים ואחוזי ההגשמה וקצת על להבות חביבה, ובסוף אמר: "זכור נא! אם חלילה תדבק בנו תדמית של אוהבי ערבים ושונאי דתיים - לא תהיה לנו תקומה", והלך. 
 

נזכרתי באיש ובאמירותיו השבוע נוכח הציוץ השגוי של ח"כ סתיו שפיר על אודות מקורו של העם היהודי, כחלק מוויכוח שלה עם נפתלי בנט. הציוץ הסעיר את הרשת ליום־יומיים, אבל אותי מטרידה התופעה הרוחבית והעובדה שצעירים משכילים ומובילי דעה אינם מחוברים להיסטוריה של עמם. לא אחת התרשמתי שח"כ אחמד טיבי מכיר את ההיסטוריה היהודית יותר מחברי כנסת יהודים. התפעמתי, אך נותרתי נבוך. אינני בטוח היום שבני הקיבוץ שלי, ובהם ילדַי, כמו רבים אחרים בחברה החילונית, לא לוקים בסוג של בערות בתחום הזה. כמפקד גלי צה"ל, לא הסכמתי לחתום על תעודות עיתונאי לבוגרי הקורס לפני שצעדו יום שלם עם תנ"ך פתוח במנהרות עיר דוד, בנקבת השילוח ובמנהרות הכותל בהנחיה של דוידל'ה בארי. 
 

אנחנו צריכים לתפוס את עצמנו בידיים אם חפצי חיים אנחנו. אסור לנו חלילה לערבב היסטוריה עם פוליטיקה. זה לחוד וזה לחוד. 

שבת שלום.