במהלך שעתיים השבוע נרצחו בבריסל אותו מספר בני אדם שנרצחו אצלנו בשישה חודשים של טרור. כל אבידה היא עולם ומלואו, אבל זה נותן קצת פרופורציות. העובדה שלשם שינוי בפיגוע הזה לא היו נפגעים ישראלים אפשרה לגל כעור של שמחה לאיד להציף את הרשת. גם ראש הממשלה לא התאפק וניצל את הרגע להטיף את משנתו (המוצדקת) שטרור הוא טרור באשר הוא. אבל בעוד אנחנו חיים שנים על קו התפר שבין הציביליזציות - העולם המערבי פוגש עכשיו את המזרח התיכון אצלו בבית, והמפגש הזה ישנה את עולם הערכים שלו.

היו ישראלים שהרגישו לא בנוח עם הניתוחים, בין היתר גם שלי ושל עמיתי, שהצביעו על השאננות הבלגית ועל הליקויים בהתנהלות שירותי הביטחון שלהם. מי אנחנו שנתנשא עליהם? הרי היו תקופות שגם ישראל נראתה חסרת אונים מול הטרור. בעשור הקודם נרצחו כאן כאלף איש ולקח לנו חמש שנים לדכא את מתקפת הטרור ההיא. 
אבל המאבק של ישראל בטרור שונה בתכלית מהמאבק של מדינות אירופה. בעוד אנחנו כובשים כשלושה מיליון פלסטינים, שלכל אחד מהם יש פוטנציאל לתקוף אותנו, אירופה עומדת מול כמה אלפי ג'יהאדיסטים, ידועים, מוכרים ומסומנים. הרשימות של אזרחי אירופה שנגעו בג'יהאד של דאעש או אל־קאעידה במזרח התיכון מוכרות לכל שירותי המודיעין ביבשת. כל מה שהם צריכים לעשות הוא לנטר את החבורה הזאת.

אם אירופה חפצת חיים - היא צריכה להכניס לכלא כל מי שהתחבר לג'יהאד של דאעש, או שלא לתת לו לחזור חזרה ליבשת. ואם לא זה - אז לפחות לעקוב אחר כל תנועה שלו ולנטר כל אלקטרון שהוא משגר במייל, בהודעת טקסט או בשיחת טלפון. לא ייתכן שג'יהאדיסטים מוכרים ינועו בחופשיות ברחבי היבשת ויזכו למחסה חם כמו זה שסיפקה להם בריסל.

כוננות בטחונית בבריסל. אירופה מתרכזת בהנאות החיים. צילום: רויטרס
גרמניה ובריטניה כבר הבינו את זה מזמן. צרפת הצטרפה אליהן בנובמבר האחרון, אבל שאר מדינות מערב אירופה חיות עדיין באשליה שהטירוף האסלאמי הוא משהו ששייך לתחום חדשות החוץ. אין הסבר אחר לשאננות ולמחדל של שירותי הביטחון בבלגיה, שהמידע על המחבלים והפיגוע הקרב היה מונח לפניהם, אבל היו להם דברים דחופים יותר לעשות.
היו שלגלגו על השר ישראל כץ שדיבר על הבלגים שעסוקים בשוקולד, אבל הוא נגע בדיוק בנקודה: 70 שנה אחרי המלחמה ששטפה אותה בנהרות של דם, אירופה היא יבשת מפונקת, שמתרכזת בהנאות החיים, ולא מוכנה להילחם על כלום, גם לא על ביטחונה או על זהותה התרבותית. אם לא תתעורר, פדריקה מוגריני, שרת החוץ של האיחוד האירופי, עוד תגיר הרבה דמעות.
יש הסבורים שבצד היד הקשה נגד הטרוריסטים, אירופה צריכה לנקוט מדיניות של שיתוף וקידום האוכלוסייה המוסלמית, עד כדי אפליה מתקנת. אבל גם בבריסל, כמו בפיגועים קודמים, יתגלה שהטרוריסטים לא באו מרקע של מצוקה ודיכוי. הם ברובם בני המעמד הבינוני, כמו שרוב המחבלים הדוקרים אצלנו הם מה שבצה"ל מכנים צמ"מ - צעירים משכילים ומתוסכלים.
באירופה הם דור שלישי ורביעי להגירה ערבית, עם משפחות שכבר התבססו. יש להם תחושות ניכור עזות מול המדינה האירופית, אבל הן נעוצות ברגשי נחיתות פנימיים של מי שגדלו בחברה שלא באמת רצתה להיטמע בתרבות המקומית. דאעש פונה בדיוק אליהם ומציע להם נתיב לתהילה אלימה. 
דאעש לא צריכים גייסות שיכבשו את אירופה. די להם בארבעה בבריסל, תשעה בפריז ושניים בסן ברנרדינו כדי לערער את הביטחון של יבשת שלמה. הספיקו כמה מחבלי אש"ף בודדים בשנות ה־70 של המאה הקודמת כדי לשנות את עולם התעופה. המתקפות של דאעש באירופה ישנו את אופיה של היבשת. 

קוריוז נגד טירוף

זה לא היה הפיגוע הראשון שכוון נגד נמל תעופה, אבל זה היה החמור ביותר שראה העולם המערבי בעשורים האחרונים. תפיסת האבטחה בעולם התעבורה האווירית ממוקדת בהגנה על המטוסים. המטרה היא למנוע בכל דרך הפלה של מטוס על מאות נוסעיו. מעט מאוד תשומת לב ניתנה עד היום להגנה על אלפי הנוסעים שנמצאים בטרמינל, לפני הטיסה. 
בכל העולם יש גישה חופשית למה שנתפס כ"שטחים הציבוריים" בנמלי התעופה. גם לנתב"ג יכול אזרח ישראלי להגיע עם נשק עד לאזור הצ'ק אין. אבל בדרך לשם הוא יעבור לפחות שתי ביקורות שקטות של "פרופיילינג" - הגדרת רמת האיום שנשקפת מאדם על בסיס זהותו. 
הפרופייילינג מאפשר למאבטחים להשקיע את מרב תשומת הלב במי שצריך להשקיע אותה (ובתוכם יהיו תמיד גם כאלה שלשווא יסומנו לבדיקה מחמירה). השיטה הזאת משחררת את המאבטחים מבדיקה עיוורת ושוויונית של כל הנוסעים. כל ישראלי שעבר בעשור האחרון בארה"ב או באירופה נתקל במראה האבסורדי של מאבטחי תעופה המקימים מכיסא הגלגלים סבתא בת 90 כדי להעביר אותה בדיקה גופנית.

טראמפ בועידת איפאק. אם ייבחר לנשיא - יזרז גם את עליית הימין הקיצוני באירופה. צילום: רויטרס
קשה לדמיין את אירופה וארה"ב, שכבר עשורים מקדשות את הרב־תרבותיות המזויפת, מאמצות שיטה ביטחונית המבוססת על ניתוח זהות ואתניות. אבל עד לא מזמן היה גם קשה לדמיין מועמד רציני לנשיאות ארה"ב שמציע לקיים מעקב אחרי כל המוסלמים. דונלד טראמפ, שנתפס בתחילה כקוריוז על גבול המטורלל, עשוי להתגלות כתגובה הכי רציונלית לטירוף האסלאמיסטי. 
הוא שלפן, הוא קפריזי, הוא עשוי להפתיע את ישראל בהחלטות שיהיו לא נעימות לנו, אבל אין סיכוי שכנשיא הוא יספוג ויבליג על מתקפות של ג'יהאדיסטים. והדבר המעודד עוד יותר הוא שיש ציבור גדול בארה"ב שמאס בזיוף הפוליטיקלי קורקט, וצמא למנהיגות שתקרא לדברים בשמם.
גינויים מנומסים בנוסח הילרי קלינטון או הדמעות של מוגריני לא יעצרו את דאעש. העולם המערבי נמצא במלחמה, ומלחמה דורשת מנהיגות החלטית יותר. בחירה בטראמפ תאותת גם למצביעים האירופים שאפשר ולגיטימי להחליף את ההנהגות הרפות שלהם במנהיגים תקיפים וברורים יותר. אם ייבחר לנשיא - הוא יזרז גם את עליית הימין הקיצוני באירופה.
נדמה שהמנהיגות בישראל מחכה ליום הזה, מתוך הנחה שאירופה שתהיה תקיפה כלפי המוסלמים שלה, לא תוכל להיות ביקורתית כלפי ישראל. אבל יש כאן הימור. הנהגה נחושה בנוסח טראמפ בארה"ב, או לה פן ווילדרס באירופה, תקיפה ככל שתהיה כלפי המוסלמים, עשויה להתגלות כתקיפה לא פחות גם כלפי ישראל.