המלחמה בסוריה אומנם ממשיכה לתפוס כותרות, אבל בגבול הדרומי מתנהלת מלחמה שהולכת ומסלימה מיום ליום ולאחרונה התחילה לאיים באופן ישיר גם על ישראל. בשבוע האחרון ארגון דאע"ש בסיני העלה סרטון לרשת שבו הודיע כי בקרוב יתקוף את אילת, זאת במקביל להגברת האיומים נגד הכוח הרב־לאומי בחצי האי.
הפיקוד האמריקאי של הכוח כבר הודיע על כוונתו לפנות את הבסיס באל־עריש ולהעביר את מרכז הכובד לבסיס ליד תעלת סואץ. השבוע דווח כי גם הכוח הקנדי שוקל לפנות את כוחותיו מסיני לחלוטין או להעבירם לסואץ.
אפשר להבין אותם. הרי הכוחות הרב־לאומיים ברמת הגולן התפנו לפני שנה וחצי לאחר שג'בהת א־נוסרה, ארגון הבת של אל־קאעידה חטף חיילים מהפיליפינים ומפיג'י והחזיק אותם כבני ערובה. למה לאמריקאים ולקנדים לחשוש מתסריט דומה? מעבר לכך הם לא שם כדי להילחם בדאע"ש.
הכוח הוצב בסיני כדי לשמור על השלום בין צבא מצרים לצה"ל. כעת, בתמיכת ישראל, צבא מצרים מנהל מלחמה בסיני נגד אויב משותף: דאע"ש. במצב זה לא רק שכוח רב־לאומי בפיקוד אמריקאי לא יכול לעזור, הוא מפריע לפעילות. המצרים צריכים לדאוג לכוחות האלו ובכך לפזר משאבים שעדיף למקד אותם במתקפות יזומות נגד הארגון.
אף שהאמריקאים מכירים בכך שדאע"ש מנהל מלחמת חורמה נגד מצרים בסיני, אף שהאמריקאים מבינים כי הארגון הוא גם אויב שלהם, אף שבמלחמתו של הנשיא עבד אל־פתאח א־סיסי נגד דאע"ש וחמאס נראה שהסכם השלום בין ישראל למצרים מביא לראשונה ליחסי שכנות אמיתיים - ארה"ב לא עומדת לימינו של א־סיסי. ממשל אובמה לא רק שלא מעניק לו את הסיוע הנדרש כדי להביא למיגור נוכחות דאע"ש בסיני, אלא אף רומז כי הנשיא עומד לנטוש את מצרים.
לפני כשבועיים פרסם ה"ניו יורק טיימס", עיתון הבית של הממשל, מאמר מערכת שבו קריאה לאובמה לנטוש את מצרים כבת ברית. לדבריהם, משטרו של א־סיסי מפר את זכויות האדם של חברי האחים המוסלמים ופעילי זכויות אדם, ולכן על אובמה "לבחון מחדש את הברית שזמן רב נחשבת אבן יסוד במדיניות הביטחון האמריקאית".
העיתון ביסס את המאמר על מכתב גלוי לנשיא ששלחו חברי "קבוצת עבודה בנושא מצרים", ובו האיצו בו להתנות את המשך הסיוע הצבאי והכלכלי למצרים בשיפור מצב זכויות האדם במדינה. מדובר בחבורת "מומחים" משתי המפלגות בהנהגתו של רוברט קגן, ניאו־שמרני בכיר שמשמש חוקר בכיר במכון ברוקינגס, ומישל דאן, דיפלומטית בכירה לשעבר המכהנת כחוקרת בכירה במכון קרנגי לשלום עולמי.
***
בינואר 2011 שלחו חברי הקבוצה מכתב דומה לאובמה, שבו קראו לו לאלץ את נשיא מצרים דאז חוסני מובארק להתפטר. בתוך כך העניקה הקבוצה לאובמה כיסוי רפובליקני לביצוע המהלך הרדיקלי של בעיטתו החוצה של בן הברית האיתן והאמין ביותר של ארה"ב בעולם המוסלמי. אז כמו עכשיו, חברי הקבוצה טענו כי ארה"ב לא יכולה לעמוד לצדו של מובארק לנוכח ביצוע הפרות של זכויות אדם על ידו.
עם פרסום המכתב עמדו ישראלים מכל הקשת הפוליטית לימינו של מובארק והפצירו באמריקאים שלא לנטוש אותו. אם הנשיא ילך, הזהירו, האחים המוסלמים ישתלטו על מצרים ויהפכו אותה למדינת ג'יהאד. אולם הקונצנזוס הישראלי הנדיר לא השפיע על וושינגטון. מול תמימות הדעים עמד קונצנזוס אמריקאי שהתעקש שסדר ליברלי־דמוקרטי יעלה מהריסות משטר מובארק.
האמריקאים הטיפו לישראלים כי האחים המוסלמים הוא ארגון מתון, אף על פי שמתוכו צמחו הג'יהאד האסלאמי המצרי (שחבריו רצחו את אנוואר סאדאת), חמאס, אל־קאעידה וכמעט כל ארגון ג'יהאד סוני אחר בעולם. האמריקאים תקפו את הישראלים על האזהרות שלפיהן מהפכת הפייסבוק בכיכר תחריר איננה אלא כסות דקה שמאחוריה הסתתרו אסלאמיסטים שבינם לבין ערכים ליברליים ודמוקרטיים אין ולא כלום.
במהלך חמש השנים שחלפו מאז, כל האזהרות שישראל השמיעה התממשו. מיד לאחר נפילת מובארק, האחים המוסלמים וחבר מרעיהם זרקו את אנשי פייסבוק מכל המדרגות. שני מיליון מצרים שהתכנסו בכיכר תחריר שבועיים לאחר התפטרותו של מובראק, והריעו לשייח' יוסוף אל־קרדאווי כאשר קרא לכיבוש ירושלים בג'יהאד, לא התעניינו בדמוקרטיה. כפי שהבינו במהרה גם נשות מצרים והנוצרים הקופטים, הפלת מובארק, שסללה את הדרך לניצחון האחים המוסלמים בבחירות 2012, לא הרחיבה את זכויות האזרח שלהם. היא איימה על עצם קיומם.
אשר לאמריקאים, מיד לאחר השבעתו של מוחמד מורסי, החל המשטר החדש לדרוש את שחרורו של השייח' עומר עבד אל־רחמן, מנהיג הדת אשר פקד על פיצוץ מגדלי התאומים ב־1993. מורסי גם עמד מנגד כאשר אנשיו ערכו מהומות מחוץ לשגרירות ארה"ב בקהיר ב־11 בספטמבר 2012.
בזכות העובדה שמורסי נבחר בבחירות דמוקרטיות, המשיכו האמריקאים לתמוך בו. הם הסכימו לשלוח לו מטוסי F־16 חדישים אף שאירח את נשיא איראן בקהיר, אפשר לספינות מלחמה איראניות לעבור את תעלת סואץ ורקם ברית אסטרטגית עם חמאס. האמריקאים המשיכו לתמוך בו אפילו כשאפשר לנשק מתקדם לזרום מלוב למצרים ולסוריה וגם כשניכס לעצמו סמכויות דיקטטוריות שמובארק לא היה חולם עליהן.
במקביל לפסילת זכויות האזרח, מורסי הרס את כלכלת המדינה. כאשר א־סיסי והצבא הפילו אותו בקיץ 2013, נותרו בקופה הלאומית של מצרים רק 5 מיליארד דולר, ורבע מתושבי המדינה גוועו ברעב. אילו האחים המוסלמים היו נשארים בשלטון, לא רק שמצרים הייתה רומסת את הדמוקרטיה, היא הייתה הופכת למדינת ג'יהאד מסוכנת כמו איראן, עם תחזית כלכלית כמו זו של קוריאה הצפונית.
במילים אחרות, כפי שטענו כל הגורמים הישראלים, לא היה סיכוי שמצרים לאחר מובארק הייתה הופכת למדינה דמוקרטית. היו רק שתי אופציות: רודנות פרו־מערבית המשמרת את השלום עם ישראל, או מדינת ג'יהאד מתואמת עם איראן, שהייתה מהווה סכנה קיומית לישראל, לירדן ולכלכלה העולמית.
אלו האופציות היחידות גם כיום, רק שעכשיו הסכנות גדולות יותר. כפועל יוצא מהשנה שבה האחים המוסלמים בילו בשלטון, גורמי ג'יהאד בסיני הצליחו להתאגד ככוח רב עוצמה תחת הדגל של דאע"ש, והמלחמה שהם מנהלים נגד המשטר המצרי היא טוטאלית.
לזכותו של א־סיסי ייאמר כי הוא מבין את מהות האיום ונוקט צעדים חסרי תקדים כדי להשמיד את דאע"ש. הוא מבין כי כדי להביס את הארגון נדרשת רפורמציה של דת האסלאם ולכן, במקביל למערכה צבאית, הוא מגייס את מנהיגי הדת מאוניברסיטת אל־אזהר כדי לכונן תיאולוגיה מוסלמית חדשה הפוסלת את הג'יהאד. א־סיסי מהמר על הכל, כי הוא מבין שאם דאע"ש מנצח, מצרים גמורה.
כדי לנצח במלחמה הוא מתייחס לישראל כאל בת ברית ומצדד בנו בגלוי נגד חמאס, שאותו הגדיר כארגון טרור. בניגוד למובארק, א־סיסי אינו מהסס לפעול נגד חמאס, אף שמרבית קורבנותיו יהודים. אבל את האמריקאים זה לא מעניין. במקום לתמוך בו ובמאבקו נגד הג'יהאד, הממשל סולל את הדרך לנטישתו. קשה לעכל את התעקשות האמריקאים לדבוק במדיניות חסרת היגיון, אבל אין מנוס. זה המצב ובתוכו על ישראל לעשות הכל כדי לתמוך בא־סיסי.