באביב 1975 נערכו בירושלים שיחות עם שר החוץ האמריקאי הנרי קיסינג'ר על הסכם ההפרדה השני עם מצרים. באותו זמן נהרגו כמה אזרחים על ידי אחד הארגונים הפלסטיניים. מיד נבחרו כמה יעדים של אותו ארגון להפצצה מהאוויר. הרמטכ"ל מוטה גור אישר, ודומני שגם שר הביטחון שמעון פרס. היה צריך אישור של ראש הממשלה רבין. ואז נשלחו לירושלים שני קצינים לא בכירים כדי להשיג את האישור: אני כנציג המודיעין וקצין טייס ממבצעים חיל האוויר. הדעה במטכ"ל הייתה שרבין לא יאשר בגלל נוכחות קיסינג'ר בירושלים. באנו ללשכת ראש הממשלה, רבין יצא מהישיבה ונכנסנו עמו לחדרו. פרסנו בפניו את הצילומים ואת המידע. הוא נעץ בנו מבט והפטיר משהו כמו: "הדם עלה לכם שם במטכ"ל?" וקם ללכת. קצת בהיסוס העזתי ואמרתי לו בערך כך: "אולי, אבל דם של יהודים נשפך. אז אם לא עכשיו, אז לפחות אחרי שקיסינג'ר יעזוב?".
למה אני מספר זאת? כי אני, מאז קורס מ"כים, בכל דרכי בצבא , חונכתי על ידי הפיקוד שמעלי להגיד בדיונים סגורים את מה שאני חושב, ללא מורא מלכות. ומוטה גור הרמטכ"ל דאז עודד והמריץ את הקצונה להגיד את אשר על לבה. לכן כאשר קראתי את דבריו של שר הביטחון משה יעלון בפני הקצונה הבכירה של צה"ל בשלהי יום העצמאות - על הערכים, על החשיבות העליונה של חופש החשיבה והביטוי בדיונים השונים - הזדהיתי עם כל מילה שלו. זה היה ה"אני מאמין" שלו, וזה ה"אני מאמין" שלאורו צה"ל מחנך את קציניו מאז הקמתו. קראתי כל מיני פרשנויות על דבריו, על תכליתם הפוליטית כביכול. אולי. אך עבורי אלו היו הדברים הכי טבעיים, הכי יסודיים, הכי פשוטים.
שתי נקודות שאני רוצה להעלות בהקשר הזה: האחת קשורה לעבר המתחבר להווה. בינואר 2014 ובאפריל 2014 היה יעלון נתון להתקפה פרועה, חסרת כל רסן. הוא אמר בשיחה לא לייחוס כי קרי, שר החוץ האמריקאי, הוא "אובססיבי ומשיחי", ובכנס סגור באוניברסיטת תל אביב אמר כי ארצות הברית מקרינה חולשה בעולם. דבריו, לפי כל קנה מידה אובייקטיבי, שיקפו את המציאות כהווייתה, בלי כחל וסרק. דבריו הודלפו, ומכל עבר הוטחו נגדו חרפות וגידופים. העיתון ל"אנשים חושבים" הגדיר אותו "כאסון למדינה", לא פחות ולא יותר; פרשנית "העיתון של המדינה" כינתה אותו "טיפש" ונזעקה בידענות להסביר כיצד דבריו יפגעו לבטח ביחסים הביטחוניים עם ארצות הברית. המציאות כידוע הפוכה לחלוטין. איש לא טרח לבקש מיעלון סליחה או להודות בטעות. אלו לא ערכים של חלק מהתקשורת שלנו. ולכן בל נופתע אם בעתיד אותו חלק בתקשורת יתנפל שנית על יעלון.
הנקודה השנייה קשורה להשוואה שעשה סגן הרמטכ"ל יאיר גולן בין גרמניה הנאצית לישראל. זהו, לדעתי, כתם בל יימחה. חייב היה יעלון, תוך שהוא מגן על גולן בגופו ממש, לעשות הפרדה מוחלטת בין דברי גולן על ערכים לבין ההשוואה ולהבהיר כי אין לה שחר. זה הושאר לדובר צה"ל. קולו של יעלון וקולו של הרמטכ"ל היו צריכים להישמע כאן. אך קולותיהם לא נשמעו.