"עוד מעט ייגמר הסרט, בקרוב המציאות"
(מתוך "עבדים" של ברי סחרוף)
רביעי בערב, 20:20 זולו טיים. נכנסתי הביתה. כיפוש הקריאה לנסיך סיפור. ברקע היה איזה סרט מפגר על אלזה או משהו אחר שמרעיל לילדים ת'מוח. גיא היה מרותק.
מה נסגר איתך, כיפוש, הופכים כאן מדינה, ואת לא צופה בחדשות?
"תירגע, אתה מפחיד את הילד, עם ההיסטריה שלך".
הוא פנה לאמו, בדיוק כאשר שמתי יד על השלט. "אמא, שלא יקלקל לי".
גאיצ'ו, תפסיק עם השטויות. מיקי, אלזה ורוי־בוי כל היום כאן. אבא צריך לראות חדשות, כי הוא חייב להתרגז. בוא שב איתי כשאני אוכל, ותראה סטנד־אפ של בוז'י. הנה מתחילים הקלטה, בוא לכאן, ליד אבא.
"אני רוצה את אלזה, אבא, אל תקלקל לי".
ולמה אתה לא רוצה את איווט? אתם מאותו מוצא. איווט ידאג לך, אלזה זה סתם סרטים מצוירים, איווט עכשיו זה סרט אמיתי. בוא, נו, יהיה מצחיק. כיפוש, למה את נותנת לילד לאכול תפוח לפני השינה? כמה פעמים אמרתי לך שמדובר בערך גליקמי גבוה, ונדרש זמן עד שהסוכר מתאזן? אחרי זה את אומרת לי שאת לא מבינה למה הוא שר במיטה? הפנמתי כבר שאת מחזיקה ממני דביל, אבל משהו אני יודע.
"מאמי, היינו בסדר עד שהגעת, כמו רוח סערה. הרי הקשבת לחדשות באוטו, למה לא נשארת עד שהסתיימו? אתה מכניס אותי ללחץ".
כי ברדיו אני רק מדמיין את הפרצופים שלהם. אני חייב להביט להם בעיניים, לכל קולקציית האפסים הזו, דיירי אגם הדרעק, שלא רואים את הציבור ממטר רץ ומנהלים מלחמות כבוד ואגו על חשבוננו.
"לא רוצה לראות. תן לי תקציר אחר כך".
יש לשלי יומולדת 50 ביום שישי, את צריכה להעביר כסף למתנה. טפלי בזה.
"אני אתן מזומן ביום שישי. מתי זה?".
זה בשש וחצי, את יודעת ששלי נרדמת בשש עם עודד. אז כיוונו לה את השעה שיתאים לה לשעון הביולוגי. נקווה שהיא לא תירדם בשבע. ולמה מזומן, תעבירי לארזה לפני.
"בהעברה לחשבון יש עמלה של שקל ו־49 אגורות על הפעולה. אתן מזומן".
הפסקתי את ההקלטה, והבטתי בה מחייכת. כמה אמרת? שקל וחצי?
"סתם צחקתי, מאמי, כבר העברתי את הכסף. עוד משהו שאני צריכה לעשות בשביל היומולדת של שלי? אולי סלטים, אולי אכין עוגה?".
לא צריך כלום, הבנתי שהכל מאורגן. אולי תמצאי לה חתן, היא נראית לי מאושרת מדי, היא חייבת קצת עצב בחיים, רק גבר יעשה אותה עצובה.
"אבל יש לה בן זוג, מה חתן עכשיו?", עזבי נו, שלחה אותו צ'ורטי־ווז־נייע. הבחור לא נתפס עובד יום בחייו. הוא מוזיקאי. גל ואני שאלנו אותו בכל פעם שפגשנו אותו: תגיד, עבודה, שקלת את זה פעם? והוא אמר שהוא עדיין מחפש. אני מבין אותו, חיפושים זה יותר עדיף, כמו השלב של עשיית ילדים.
שלי חברה שלי המון שנים, ואני באמת אוהב אותה. אין אדם בארץ עם יותר חברים משלי. עד המהפכה הדיגיטלית, היא גם הייתה ספר הטלפונים שלי, כי היו לה לפחות 5,000 מספרים, גם של כאלה שלא היו רשומים בבזק. היא מכירה את כל העולם ואשתו, אבל זה שולי. מה שחשוב זה שכולם אוהבים אותה, והיא לא פגעה באיש במזיד כל חייה. אז עכשיו היא מציינת יובל לחייה, והיא בדיכי בגלל המספר, וכולם יתכנסו היום כדי לדכא אותה יותר. כי ככה אנחנו.
היא עוסקת בתקשורת מאז גיל 18, בעת שהייתה חיילת בגל"צ, לכן באירוע יהיו הרבה מהתחום, והציניות תקבע שיאים חדשים. יורם שפטל המאוס, שהוריד את דמיאניוק מהחוט שהשופטת דליה דורנר כבר כרכה סביב צווארו, היה מגדיר את הכינוס: "חבורה של בני בליעל, שמאל בוגדני, ילדים של השטן". וזאת על אף שאין שמאל בארץ, ושמאל וימין הם בכלל הגדרות כלכליות/חברתיות; רק בק"ק ישרואל אימצו את ההגדרות האלה, דיירים באגם הדרעק, שיותר מדי מהם נולדו ופעלו "בסמול", אבל השאיפה למושב עשוי מעור צבי שמחובר לתחת, משכה אותם ימינה, בכאילו.
אז בטח שלא יהיו כאלה ביומולדת. אבל זה ממש משנה לשפטל ולדומיו, שמייצרים ומאדירים (לדעתי, רק לדעתי) סוג של triple-k מקומי, שמתבסס על שנאה לערבים, ומאבק מדומה ומזויף באנטישמיות. רגע, ערבים הם בני שם, אז הם בפנים או בחוץ?
"זה הכל למכירה,
גם אנחנו תלויים,
עם פתקי החלפה"
אז כנראה שהסמול־טוק ביומולדת של שלי יתמקד בפתיחה בכלת האירוע כדי לשמור אותה במצב של ערות מוחלטת, תוך כדי אזכורים נוסטלגיים מהעשורים שחלפו, ואחרי זה נקשקש בציניות על איווט כשר הביטחון. אני דווקא מבסוט, כי יהיו הרבה צחוקים. האיש הוא סמל ודוגמה למושג אופק. שירת שנה בצה"ל, היה אפסנאי במילואים בתותחנים, ותדע וגם תראה כל אם עברייה שבנה יקירה היה נהג בוס, לאן איווט הגיע.
מה קרה? בן־גוריון ולוי אשכול היו לוחמים? אריק שרון לא הסתלבט עליהם? רק כי איווט חבר של קומראד פוטינא? זוכרים מי היו החברים של בן־גוריון? ולמה לא חושבים כאן על ההיסטריה במערכת הביטחון, שאולי מתייחסת לאיווט החביב כאל "סליפר" (מרגל רדום), ועד לטקס ההשבעה עובדות המגרסות שעות נוספות עם גנרטור, למקרה שתהיה הפסקת חשמל? ואולי גם איזה קב"ט אמיץ עובד עם פטישים על דיסקים שאסור שאיווט ייחשף אליהם?
זה לא קרה לנו כבר עם גיבור עטור חמישה צל"שים כמו אהוד ברח? על מה הפאניקה? הא, אולי בגלל האמריקאים שזוכרים שהוא עלה ארצה רק בגיל 20? שלא היה אסיר ציון? אפשר לחשוב שלאסירי ציון הם כן מאמינים. הרי הם שחררו אחד בעסקה באיזה גשר, הם הרי מכירים את הסחורה, לא ראיתם את כל העונות של "האמריקאים" ב־YES? טוב נו, גם הגרמנים, הצרפתים, הבריטים והסינים קצת בלחץ. אבל הם הרי אנטישמים עם קבלות.
אני בעד איווט. להסכם הקואליציוני החדש אני מחכה בקוצר רוח, בעיקר לסעיף הקטן הזה של עונש מוות למחבלים. כתריאליבקה שלנו תהיה המקום היחיד בעולם שידון מחבלים למוות, אחרי שהתאבדו כבר. אין ספק שחוק כזה רק יגדיל את כמות המחבלים שמחפשים להתאחד עם 72 בתולות שכבר התאבדו מרוב ציפייה לגבר. קצת אוטובוסים יעופו באוויר, ועוד שאר ירקות. הבעיה היא שטרם הבנו מהדרישה של איווט הגבר, אם העונש הראוי כולל גם מחבלים יהודים, מהסוג של שורפי ילדים פלסטינים למשל. דוגמה, רק דוגמה.
# # #
וזה הזמן לחזור לרעייתי המקסימה, ששבה זה עתה מהרדמת הנסיך שלי. השפיע עליו התפוח, כפרה?
"תגיד, מה אתה רוצה ממני? הילד רוצה תפוח, שלא אתן לו?"
בטח תיתני לו. בארוחת עשר, בארוחת ארבע, אבל לא בשמונה וחצי בערב. תקשיבי לי רגע, איווט רוצה עונש מוות למחבלים. את בעד או נגד?
"אני נגד. נגד הוצאה להורג. עזוב אותי, תן לי שקט".
רגע, זה חשוב עכשיו, תתרכזי. באיזו שיטה את תומכת בהוצאה להורג: כיתת יורים, תלייה, תא גזים (לא יאה לעם היהודי, אבל עושים את זה), זריקת רעל (יש בעיה עם פייזר, שלא מוכנה למכור חומרים, אבל בטח זה גנרי, אז נגנוב את הנוסחה), כיסא חשמלי (נורא סובלים, וגם אסור לסמוך על החבר'ה של מיקו צרפתי בחברת חשמל. דווקא באותו רגע, הם יורידו את השלטר באזור), עריפה בגיליוטינה (זה מצטלם יופי. בני כרמלי יביים, הוא חזק בתצלומי תקריב, גם בתקציבים נמוכים של ההפקה), גרזן (כמו שהמלכה אן בולין סגרה סיפור), שחיטה כשרה (כמו דאע"ש). על איזו שיטה היית מוכנה להתפשר כאזרחית?
"אני מתפשרת על השיטה שבה אתה מפסיק לאכול לי את הראש. מה נפלת עלי, מאמי? אתה באמת לא נורמלי. מה אני תליין? מה אתה רוצה ממני, תן לי שקט, או שאני מתחילה לדבר על זוגיות, ואז תגיד לי שיש לך כאב ראש מהבוקר, ושאתה הולך לישון. במחשבה שנייה זה עדיף, כי אז יהיה לי שקט. לאב יו, שחרר אותי".
כיפוש, למה שלא תלכי לצפות ב"האנטומיה של גריי"? הפרק האחרון היה רע לתפארת, אבל הסיום נחמד. או אולי הסיום של "האישה הטובה"? היה דרעק של פרק. גם "אחוזת דאונטון" הסתיימה. ליידי מרי בהריון, המכשפה הזו, וגם אמו של הרוזן הסכימה שבנה יאמץ את מריגולד החמודה. גם "באנשי" חזרה. לכי, כפרה, תני לראות חדשות בשקט, יש לי שתי מהדורות של סיט־דאון־טראג'ידי.
אין קהל בארץ הזו, אפילו בבית שלי, לכל מה שקורה באגם הדרעק. הציבור אדיש, הציבור מוכה, הציבור מכור לסבל.
# # #
"כולנו מכורים של מישהו,
שמבקש עכשיו תרגישו,
פותחים פה גדול
ומחכים למנה הבאה"
היידה בוז'י, איזה נאום, שמע אתה תותח ללא רתע. איך אמרת "אני רוצה להצביע על ההישגים שאליהם הגעתי במו"מ". שמע בנאדם, אתה חייב לשתף אותנו בחומרים שאתה משתמש. אתה מזכיר לי את מנחם בגין שהיה דפוק על ליתיום, ואתה משדר לי הויה־פראנויה, משלי וג'מעתה.
זה מה שמעניין אותך בשעתו הקשה של הציבור הישראלי? שלי והתיקים שרצתה? איך פירקת ככה את מפא"י לרסיסים, גרוע יותר מאהוד ברח. זה כבר לא ניתן לאיחוי, הפירוק הזה. אין אורתופד שיצליח, אפילו לא קאליופה טורס, הלטינה הדו־מינית, מ"האנטומיה של גריי".
אהבתי את הסיבוב שרה"מ עשה עליך בשיחות. "דרשתי סיכומים בכתב, אבל הוא לא היה מוכן להתחייב, הוא היה מוכן להתחייב רק בעל פה". שמע, בוז'י, אתה באמת פארטייה, והוא באמת מתייחס אליך כאל דובון מחמד. מה זה לא רוצה להתחייב בכתב? האיש התעלם מסיכומים בכתב, אז אתה מזכיר את הבעל פה? ואתה רוצה להיות שר חוץ כאן? בשביל לטייל קצת בעולם ולהסתלבט עם טוני, דיוויד, אנגלה ופרנסואה? הרי לארה"ב הוא לא היה נותן לך להתקרב, גם לא לאלסקה - שם זה הוא ושלדון הפטרון. אתה באמת ילדותי.
אפילו אם אני רוצה להאמין לך על התיקים ששלי רצתה, אולי של פראדה של הביוקר, את מי זה מעניין בדיוק? השותפה שלך להנהגה של הכלומה ומאומה שאתה מתעקש לקרוא לה "המפלגה בראשותי", ידועה כשלי סכינאי־סטילטו. אתה מסרב להאמין? שתה קפה עם עמיר פרץ, הוא יספר לך. והג'ינג'ית המתוקה הזו סתיו, שדרכה על השותפה שלה במחאה, דפני ליף, והשתמשה בה כרמפה לג'וב באגם הדרעק? אלה שותפים לדרך, ראבק? לא, דבר אלינו, בנאדם, את מי אתה מצחיק בדיוק, את עצמך? את הדובי?
אבל עכשיו, בסוף דרכך הפוליטית, כפי שהחליטו חבריך ממשפחת בורג'יה, אני מציע שלא תוותר. תן להם להמשיך להחריב את העסק עד תום, בקרבות האגו המטופשים. צפה כמוני מהצד ותיהנה. ועל הדרך לך לטיפול, בנה אישיות ותחזור בענק לפינאלה. בריאות, אח שלנו.
# # #
דווקא הידיעות על חקירתו של שר הרווחה חיים כץ, נדחו בשל קרבות האגו לשוליים. זה יפה שהשרים של העניים הם מגה־מיליונרים כמו חיימק'ה ואריה־גאנעב־צדיק־זכאי־תמיד. הנה חיימק'ה, שהיה פועל כל חייו בתעשייה האווירית במקביל להיותו דייר באגם הדרעק, צבר הון לא קטן מהקשרים עם קובי מימון. יש שאומרים עשרות מיליונים. ומה בסך הכל קרה? חבר של חבר נתן לו עוד טיפ קטן, והוא עשה כמה לירות. זה נבחר ציבור ראוי, בעיקר להגנה על עניים שאין להם חברים כמו קובי מימון. אני כבר לא יכול להמתין לכניסה שלו למעשיהו, לאגף המיוחד של אהוד אולמרט. רק להזדרז, ובלי הערעורים לעליון, זה מעצבן אותי.
אני גם מחכה כבר למשפט של אריה־גאנעב־זכאי־צדיק־תמיד. בעיקר לעדות של גיסתו, על חלוקת הרכוש במשפחה. זה נורא מעניין אותי, הפלבאי, איך דיירי אגם הדרעק עושים ביזנס. אגב, יש סיכוי שגם מרטין שלאף יעיד? הוא בחור טוף־מיאוט מרטין, דואג לחברים.
ובטח נדבר על זה בחגיגות היובל של שלי. ונסתלבט עד שעה תשע וחצי לכל המאוחר, כי שלי תהיה נורא עייפה. אבל נעודד אותה שבשבת היא יכולה לישון עד מאוחר, הילדים כבר גדולים, ואין שש עם עודד בשבתות. היא קיבלה כבר את הטלוויזיה 50 אינץ' שקנינו לה. היא נורא שמחה, באמת. ומיד אמרה שהיא תחליף אותה. אין עליה, גדולה מהחיים. חבל שלא שמעו להצעה שלי, שאמרתי שנשלם בשבילה את ההוראות קבע לארנונה על הדירה בריינס, חשמל, מים, ועד בית לשנה מראש. את זה היא לא הייתה יכולה להחליף, כי עוד לא הייתה מתנה שהיא לא החליפה. אבל הוועדה המארגנת קבעה פה אחד שאני אידיוט ושאסתום כבר.
בשבת נלך לים עם העיתונים. כיפוש המציאה סטארט־אפ, של הבאת הבייביסיטר של גיא לים. כי אבא זקן וכבר לא יכול להיות במים שעתיים, ואמא לא רוצה לבד. אז יש עכשיו סייעת כמו בגן, וכולם מאושרים. והכי חשוב שהים בחינם. כן, אריה־גאנעב־זכאי־צדיק־תמיד דואג לכם, רבותי, כמו בסרט "סידורים אחרונים בדנוור", רגע לפני המאסר. איזו מדינה יש לנו, סילאן מזוקק.
# # #
שאלה אחרונה לרה"מ ולשר הביטחון החדש: ההוצאות להורג של מחבלים מתאבדים יהיו פתוחות לציבור הרחב? תמכרו כרטיסים? מה יקרה בגשם, תדחו את ההצגה? אני יכול לבוא עם הילד, הוא נורא יאהב את זה. בטח יהיו המון אנשים, אז תכינו מסכים לאלו שיישבו רחוק.
ולא בקיסריה. אם אפשר, לכו לדרום בעוטף עזה, בואכה המנהרות. כי אני רוצה שגם מוחמד דף יצפה במשקפת שמישהו יחזיק לו, אולי הנייה. הם עוד חברים, מה כבר לא?