לילות לבנים: מדוע המינוי החדש של ליברמן יעלה לנתניהו בשעות שינה רבות?

נתניהו יתקשה להירדם בלילות בגלל ליברמן ובנט. שניהם קוראים אותו כצילום רנטגן. את החוזקות והחולשות, את סף הרגישות ואת עוצמת העצבים. שניהם "גנבו איתו סוסים" והיו איתו בעניינים רגישים בחדרי חדרים. האחד מתוחכם כמו יוצא סיירת מטכ"ל, והשני הרבה יותר. מידת האהבה וההערכה שלהם לנתניהו זהה, ובשני המקרים מדובר ברף התחתון, בלשון המעטה. עם הפרנויה של נתניהו, שאוהב את ליברמן ובנט לא פחות ממה שהם אותו, יביא הדבר לנדודי שינה. והשאלה היא מה יקרה אם השניים יחברו יחד לגוף ימני־לאומי חדש? 

ואנחנו? איך אנחנו צריכים להרגיש כשראש הממשלה שלנו, שהביא 30 מנדטים, נתון לחסדיהם של ליברמן ובנט, שכל אחד מהם רוצה לרשת אותו כמה שיותר מהר? אני מאמין שנתניהו רצה את מפלגת העבודה בפנים. לבוז'י הוא יכול היה להראות את הגב ולהישאר מוגן, בסופו של דבר מדובר בבן של נשיא ובנכד של רב ראשי. אבל הוא היה צריך אותו גם בשביל העולם, בשביל הנראות במזרח התיכון, בארה"ב ובאירופה. ברגע האחרון, כמו תמיד, הוא חשש והעדיף את חיקו של הימין, שיודע שנתניהו יכול לעשות "פשרה כואבת" הרבה יותר מהרצוג. כך שגם הם לא יירדמו בלילה. 

כך הולך להיראות הקיץ שלנו: חם מהרגיל, עם הרבה נדודי שינה של פוליטיקאים. ואנחנו האזרחים? נתפלל לטוב ונדחק את הבכי והנהי.

2. "פרשנים במערב" סבורים שההרכב הקואליציוני החדש בתוספת דוח מבקר המדינה על נסיעות נתניהו הם תחילת הסוף של תקופת כהונתו וכי עליו לחשב את קצו לאחור. מתחילה להיווצר "מסה קריטית" של מיאוס מהשיטה, מיאוס מהתרבות הפוליטית, מהתחמנות, מפעולות ההישרדות, מיאוס מהחזקת חצי מתיקי הממשלה בידי נתניהו, כמו גם מההתקפות על צה"ל ועל סגן הרמטכ"ל, מהשיטה שבה נפטרו מבוגי יעלון, ובכלל. 

לא רק רוני דניאל חושב כך. יש רבים בציבור, משמאל ומימין, דתיים וחילוניים, שחשים כמו רוני, אך לא ישכנעו את ילדיהם לרדת מהארץ. האיום הגדול על שלטון נתניהו כעת הוא "תנועת המיאוס הכללי". יותר ויותר אנשים כאן סבורים שהאיש מתנהל מאירוע לאירוע, מסקר לסקר, ממשבר למשבר, מדוח לדוח, בלי שום תוכנית בשום תחום. רק עם מטף דליקות. 

"תנועת המיאוס" יכולה להתחסל רק אם תקום ותהיה מולה "תנועת תקווה", שספק אם נתניהו יכול ורוצה להוביל. 

אז הנה כמה עצות לראש הממשלה נתניהו: תעיף מעליך את המאפרים למיניהם, תעיף את מעצבי השיער ואת מגהצי החליפות, צמצם את הצלמים שמקיפים אותך, תעיף את הפודיום ואת הדגלים בכל פינה שאליה אתה מגיע, ותתחיל לעבוד. אל תכעס עלי, אני יודע שאתה עובד קשה מאוד גם ככה ועם הרבה אחריות, אבל תנסה לעבוד אחרת. על פרויקטים, על תקווה, על עיצוב העתיד. בפועל, לא בפייסבוק ובטוויטר. 

לך אל הצבא, תתחבר למפקדים ותקשיב להם, תקבע ארוחת צהריים אחת לחודש עם הרמטכ"ל, בקר בהתיישבות (זו שבנגב ובגליל, לא ביו"ש), פגוש את החקלאים הנאנקים ותציע פתרונות שלא נאבד כאן נכסים חשובים, לך לבקר בתנועה הקיבוצית, שיכולה להוות פתרון ענק למצוקת הדיור ולפיזור אוכלוסייה לפריפריה. בקר בכפרים הערביים, תציב פתרונות לכפרים הדרוזיים, לך לבקר בתעשייה, ללא חליפה וללא עניבה, ותבדוק למה יש ירידה של 21% בייצוא. זהו איום גדול. דבר עם סטודנטים ועם תלמידי י"א־י"ב ולא רק ביום פתיחת הלימודים, ותקשיב להם. 

היפגש עם אבו מאזן ונוספים, לא רק כי הבטחת לאמריקאים, אלא כי צריך. בשבילנו - לא בשבילם. מצא דרכים לשים רגל בדלת ולהכניס תכנים להסכם בינינו לבין הפלסטינים עד שניתן יהיה להתקדם: תחבורה, איכות הסביבה, בריאות, מדע, טכנולוגיה ועוד ועוד. שדר לשני העמים שיש להם תקווה ועוד יבוא היום. 

סע לאובמה ביוזמתך לפגישת פיוס. אם הרגזת אותו שלא לצורך - התנצל. תאסוף את המשפחה והיועצים שלך ותגיד להם שמעכשיו אתה קובע ואתה מחליט ושזו העבודה - לחבר את העם לתקווה. רק אתה יודע כמה זמן, יכולת ורצון יש לך לזה.  ולחברי הכנסת מהאופוזיציה ולחברים מהתקשורת והקיבוץ - אל תתקשרו אלי... אני מביא גם בחשבון שזה אולי אבוד לנו עם נתניהו, אבל אני מסרב לאבד את התקווה, וחובתי כבעל טור אחראי להציב גם הצעות ופתרונות. 

3. דרישתו של בנט מראש הממשלה להשביח את הידע וההבנה של חברי הקבינט באמצעות מינוי קצין ייעודי שיעמוד לרשותם צודקת ומוצדקת, ולא ברור למה לא בוצעה עד היום. לא מדובר בעניין פוליטי או מפלגתי, אלא בעניין ציבורי־ביטחוני. 

הקבינט מקבל החלטות על מלחמה ושלום, והחברים בו נושאים באחריות גדולה מאוד, אך כל כתב צבאי זוכה מצה"ל ליחס טוב יותר בהכשרה ובצמצום פערי הידע וההבנה. לכתבים צבאיים ישנו אחת לשנה סמינר בן שישה ימים במכללה לביטחון לאומי, שבמסגרתו הם מקבלים עדכונים והכשרה בסיווג "סודי ביותר" ולא לפרסום, וטוב שכך. הרעיון הוא שלצה"ל יש אינטרס שמי שמסקר אותו גם ידע וגם יבין. לשרי הקבינט מגיע יחס דומה. 

נכון שהאינטרס של ראש ממשלה ושל שר ביטחון הוא שהקבינט יישא באחריות, אך לא יציק מדי. הם אוהבים את הניסוח: "הקבינט שמע סקירות מפי הרמטכ"ל וראש אמ"ן והסמיך את ראש הממשלה ושר הביטחון לנקוט את הפעולות המתחייבות". מעין צ'ק פתוח. דווקא בנט, כך נראה, אף על פי שהרגיז מאוד את יעלון ונתניהו, לוקח את תפקידו ברצינות. הוא משוחח עם קציני מילואים, מתכונן לישיבות קבינט, ובצוק איתן אף הואשם בכך שירד לאזור עזה וערך סיורים בשטח. לא פחות. בפעם הראשונה באו לשר בטענות על כך שביצע את תפקידו. 

מדובר בסך הכל במינוי קצין בדרגת רס"ן/סא"ל שיהיה מופקד על עדכון שרי הקבינט, על בירור כלשהו עבור מי מהם שיחפוץ, על טיפול בבקשה לסיור, על עריכת השתלמויות לחברי הקבינט שיחפצו בענייני טכנולוגיות, סייבר, אוויר, מודיעין וכו' בטרם יקבלו החלטות. אני מאמין שהרמטכ"ל איזנקוט ובכירים נוספים בצה"ל אהבו את הרעיון. בניגוד לפוליטיקאים, הם דווקא רוצים שמי שמאשר להם את התוכניות הרב־שנתיות ואת המבצעים המיוחדים, ידע (או תדע) על מה הוא מדבר ועל מה הוא מצביע.

4. בקרוב יבקר נתניהו באפריקה - ביקור חשוב לאחר הרבה שנים. גולת הכותרת תהיה הביקור באנטבה, במקום שבו שכל נתניהו את אחיו יוני. יהיה שם טקס צבאי עם לוחמים וניצולים וכו'. השיא אמור להיות "נאום ההתנצלות" של בנו של אידי אמין בשם אביו, בפני עם ישראל ונתניהו. הרבה עבודה מושקעת בעניין הזה ועוד לא ברור אם נתניהו, בשמנו, אכן יסלח. 
 

שבת שלום.