ח"כ נגד הזרם: יום עם יהודה גליק, פעיל הר הבית שהושבע לכנסת

יום לפני הצהרת האמונים שלו לכנסת התברר לגליק שהוא לא יכול להיות חבר כנסת בישראל, כי הוא אוחז באזרחות אמריקאית במקביל לזו הישראלית. כשביקש לבטלה, התברר לו כי התהליך נמשך שבועיים. גליק כבר חשב שלא יגיע למעמד המרגש למחרת היום, אבל בהתערבותו של יו"ר הכנסת הואץ ההליך. 

פגשנו אותו בשבע וחצי בבוקר בשגרירות האמריקאית בתל אביב, בפגישה עם הקונסול במטרה לבטל את אזרחותו, שעות מספר לפני נאום הבכורה שלו במליאה. החדר מלא באנשים המנסים לעשות את התהליך ההפוך, ולקבל ויזה או אפילו אזרחות אמריקאית. גליק, כהרגלו, שוחה נגד הזרם. 
 

"אני מרגיש שנטל מוסר מכתפי", אומר גליק בחיוך של הקלה כשהוא מדבר על ויתור על האזרחות. הוא מראה לי את תעריף השירותים שנותנת השגרירות. חידוש דרכון, הנפקת ויזה ומסמכים שונים עולים כמה עשרות דולרים כל אחד. ביטול אזרחות עולה 2,500 דולר. "עולה הרבה לעזוב אותם. הם נעלבים", אומר גליק בחיוך. 

"אנשים רוצים להתחבר למנעמי השלטון והתרבות האמריקאית", טוען גליק בחדר ההמתנה של השגרירות. "אני מבין אותם, אבל מבחינתי - זו סוג של תלות. למרות שזו לכאורה חירות, והחירות הזאת היא חלק מהיסודות שעליה מושתתת האומה האמריקאית, אני מרגיש שזה מפתח תלות. לא משהו קונקרטי, אלא תודעתי, אפילו תת־הכרתי. הכוזרי אומר 'עבד ה' - הוא לבדו חופשי'. הרב ראם הכהן, רב היישוב שלי, עתניאל, מפרש - רק אדם חופשי באמת - יכול להיות עבד ה'. אני מאמין גדול בחירות נפש האדם שנברא להיות חופשי". 

גליק עלה לארץ מארה"ב עם משפחתו כשהיה בן 8. הוא בעל תואר ראשון בהוראת תנ"ך, ותואר שני בתולדות עם ישראל. הוא מורה דרך ורב מוסמך. בעבר היה דוברו של יולי אדלשטיין כשזה היה שר הקליטה, וניהל את היחידה לזהות יהודית ומנהל אזור אשקלון. לאחר עשר שנים בתפקיד התפטר ממנו בעקבות תוכנית ההתנתקות. לא הסכים לקחת חלק במנגנון המגרש יהודים מארצם. הוא היה עובד הציבור הבכיר ביותר שהתפטר. 

גליק נשוי ליפי, ואב לשמונה ילדים, מתוכם שניים באומנה, והוא מתגורר בעתניאל. הוא קליל, מצחיק, זורם. מצביע על ילדה שמשחקת בג'ימבורי הקטן בפינת החדר ואומר לי "תראי, גם היא ג'ינג'ית, כמונו. בסוף אנחנו ננצח". בדרך לראיון אצל הקונסול הוא ניגש לילדה ומציע לה לשחק איתו. 

אבל חייו של גליק לא תמיד היו קלילים ומלאי משחק. ב־29 באוקטובר 2015, בצאתו מכנס "עם ישראל חוזר להר הבית" שהתקיים במרכז מורשת מנחם בגין, התקרב אליו מתנקש ערבי על אופנוע, הצהיר בפניו כי הוא מצטער על כך שהוא עומד לרצוח אותו, אך אין הוא מוכן לשאת עוד את הנזק שגליק גורם למוסלמים על הר הבית. המחבל ירה ברב ארבע פעמים והוא נפצע באורח קשה מאוד. 25 ימים לאחר מכן שוחרר גליק מבית החולים, וכיום הוא מתפקד באופן כמעט מלא. 

"כשהקדוש ברוך הוא נותן לי כזאת נשיקה, אז אין לי ברירה, זה מחייב", אמר גליק לאחר שהחלים. גם כשקצת קשה - יש לי משימה". כשנשאל למה הוא הולך לכנסת, אמר בגילוי לב, "האמת היא, שזה הוא שהחליט עלי", אמר ומבטו לשמיים. "נשבעתי לאשתי כשהגעתי למקום ה־33 ברשימת הליכוד לכנסת, שאין שום סיכוי בעולם שאכנס. התקבלתי בתור נציג מחוז יש"ע וקיוויתי להשפיע בתוך המפלגה. אבל לא חשבתי שבאמת אכהן כח"כ. הייתה לי אתמול שיחה עם הקב"ה. אמרתי לו: אתה שלחת אותי לשם, עכשיו - קח פיקוד. תורך ללוות אותי. אני מת מסקרנות לדעת לאן הוא ייקח אותי. הוא תמיד מפתיע".

מדי פעם מופרע הראיון על ידי אחד הממתינים בחדר בשגרירות. רובם מביטים בו בסקרנות ואומרים "אני מכיר אותך מאיזשהו מקום". מעטים יודעים לזהות את נציג הציבור הטרי ביותר בכנסת ישראל. לבוש חליפה כחולה, חובש כיפה גדולה וציציות בחוץ, הוא נראה נטע זר בתל אביביות המפעפעת ברחוב הירקון. 

"אני מקווה שלא אגיע למקומות שאפול לקטנוניות רכילותית, ושלא אגיע להעליב אנשים אחרים. השיח של העת האחרונה, שאנשים קוראים לראש המפלגה שלהם 'כלב' או לראש הממשלה 'שקרן' הוא נורא בעיני. כל הסגנון שבו התנהלה הרחבת הממשלה, בכוחניות ובאולטימטומים, לא מתאים לי. לכל אחד יש דעה על השני, אבל אני רוצה לזרום. כמה שפחות ליפול למקומות של מריבות. 

"יש מגוון של אנשים בכנסת. ח"כ אחמד טיבי עבר לידי אתמול. בירכתי אותו בשלום והוא התעלם ממני, לא הגיב. לעומתו, ח"כ עיסאווי פריג' נפל על צווארי וחיבק אותי. אני רוצה לקדם דברים בדרכי שלום. אני מאוד מקווה שאצליח להוסיף אור וטוב בעיקר עם אלה שלא מסכימים איתי".

גליק שמח על החיבוק החם שהוא מקבל בבית המחוקקים, בעיקר מהצד הנגדי, חיבוק שאינו מובן מאליו לגביו. "סך הכל מאוד כיף לי. אני זוכה להמון פרגון, חיבוק ונשיקה מאילן גילאון, וברכות מסתיו שפיר וחבריה. אני מקווה שגם אני אסגל סוג של קשב לצד השני". 

גליק עלה השבוע להר הבית. הוא היה צריך "למלא את המצברים הרוחניים", לדבריו. כשירד, הצהיר כי הוא מקווה שהאיסור לעלות יתבטל במהרה, וכי יוכל לבקר בהר יחד עם חברי כנסת ערבים ויהודים כאחד, כי הוא רואה את הר הבית כמרכז רוחני לכל הדתות. "מבחינת הציבור אני או מבשר הגאולה בכבודו ובעצמו או זה שעומד להבעיר את העולם ולהביא לאסון לאומי". צוחק גליק. כשירד, ננזף על ידי ראש הממשלה: "זאת פעם אחרונה שאתה עושה לי את זה" אמר לו. "מעכשיו - אתה חייל". 

"הר הבית הוא מקור האנרגיה שלי. כמו שמטעינים פלאפון. אני רוצה להכניס את הר הבית לתודעה, כמו ההמנון, כמו הדגל. היום האסוציאציה הראשונית של הר הבית זה 'נפיץ' ואני אומר - נכון. אנחנו נפיץ את הבשורה. אני רוצה לשנות את האסוציאציה הזאת, כי אני רוצה להחזיר את הר הבית להיות מקום של שלום". 

גליק מגיע לכנסת בעיקר עם תקווה, אמונה, ענווה ותפילה גדולה. הוא לא בא לעשות קריירה פוליטית. "לא הגדרתי לעצמי מדדים מדידים", הוא טוען. גם אין לו רשימת הצעות חוק מנוסחות ומוכנות להגשה. "אני בהחלט רוצה להעלות את מספר היהודים העולים להר ולגמד את העוולות שנעשות להם כיום. אנחנו מתחילים בהליך שזה יהפוך למקום ידידותי. אנחנו חייבים להסיר כמה שיותר חסמים".

גליק נבחר כנציג יש"ע לכנסת, והוא מתכוון לפעול בכל הנוגע להטבת מעמדם של תושבי יו"ש. הוא הצהיר כי הוא מתכוון לפעול להחלת ריבונות, מהלך שיהפוך את יו"ש ותושביו לחלק ממדינת ישראל. "כל מי שעיניו בראשו מבין שלא תקום מדינה פלסטינית. רק ההנהגה הפלסטינית ממשיכה ללכת עם הרעיון הזה, על חשבון התושבים. חלקם עדיין תקועים במחנות פליטים בעוד שלצדם קמה מדינה פורחת, מהמתקדמות בעולם. אני רוצה שיהיה גם להם טוב, מתוך הערך היהודי הבסיסי של אהבת הגר. מי שרואה אלפי פלסטינים עומדים במחסומים לפנות בוקר ולא נצבט לו הלב - אני לא מבין אותו. צריך להעניק להם זכויות באופן שלא מסכן את קיומנו". 

הוא תמים כילד. בנאומו הראשון אמר שיש לו שני רעיונות להצעות חוק עוד טרם נכנס לתפקיד: הראשון - אם יש לח"כ ביקורת על ח"כ אחר, עליו לפתוח בדבר שבח אחד לפחות, והשני - פעם בחודש על כל ח"כ לנאום נאום משכנע שהוא ההפך מדעתו. 

"אנחנו עבדים של הדעות שלנו", הוא טוען. "ברור לכולם שאם אני ימני אני צריך לחשוב ככה, ואם אני שמאלני אני צריך לחשוב אחרת. אנשים חושבים שהאמת היא אצל כל אחד מהם, וכל השאר הם עוכרי ישראל. למשל, בפרשת החייל בחברון. אנשים שולפים את הדעה שיש להם במגירה של הימני או השמאלני במקום לחשוב". 

גליק כתב בעמוד הפייסבוק הפעיל שלו לאחר שנחשף הסרטון של אלאור אזריה החייל מחברון, והגדיר את הפרשה כ"מזעזעת". התגובות לא איחרו לבוא, והעמוד התמלא נאצות ואיחולים איומים. הרהיב עוז אחד המגיבים וכתב כי הוא מצטער שהמתנקש בחייו של גליק לא הצליח. "אני לא חושב שמגיע לאזריה צל"ש כפי שטענו חלק מהאנשים, ואני לא חושב שהוא רוצח. יש באמצע. אני העזתי לומר שהחייל טעה ושהוא צריך לקבל יחס של חייל שטעה", אומר גליק השבוע. 

עוד סערה קטנה שגליק יכול לרשום לזכותו בטרם נכנס לתפקיד המחוקק, הייתה בראיון שנתן לרדיו קול חי, שבו נשאל לעמדתו בקשר לרפורמים. גליק השיב כי הרפורמים הינם יהודים ואינם סדין אדום. לדעתו של הרב גליק יש לרבנות הראשית סמכויות רבות שהיא נוטלת לעצמה והן מיותרות. למשל, נישואים: על פי ההלכה אין צורך ברב על מנת להתחתן, אך הרבנות כופה את עצמה על הציבור בעניין. או למשל החיוב באישור בלנית לטבילה במקווה. 

"אין שום הלכה שאומרת שאסור לאישה לטבול בלי בלנית. זה החוק הכי פולשני שראיתי בחיים שלי. דמייני שמשגיח במסעדה יבוא אלייך, הסועדת, ויגיד לך, 'האוכל פה כשר, אבל את לא יכולה לאכול אותו כי לפני פחות משש שעות אכלת בשר'. למה הרבנות לא הופכת להיות הרבה יותר פתוחה, ידידותית ומאפשרת? היום נשים עומדות על דעתן וצריך לאפשר את זה. 

"כשהתחלתי לעסוק בפעילות ציבורית הבטחתי לעצמי שלא אשתכר מאהדה, ושלא אפול מלעג", חותם גליק את הראיון בלשכתו החדשה שבכנסת. הוא עוד לא מורגל בנהלים, בהצעות החוק, בנאומים ובפעילות הוועדות. יש לו מאבטח של משמר הכנסת ששומר עליו מפני האיומים של האסלאם הקיצוני, שני עוזרים פרלמנטריים, ותקווה אינסופית לעשות טוב.

"ספר התנ"ך הוא הספר הקדוש ביותר למיליארדים רבים ברחבי העולם, לא רק ליהודים. בימי התנ"ך כל העמים היו עובדי אלילים. בא הנביא ישעיהו ואמר, שיבוא יום שינהרו להר בית ה' כל העמים. והנה, אנחנו הגענו לדור שעם ישראל חזר הביתה למולדת שלו, ובמקביל כל העולם הפך אט־אט מונותיאיסטי.

כל הדתות המונותיאיסטיות רואות במקום הזה מקום קדוש. בדיוק כמו שאמרו בתנ"ך. מי שרואה את הדבר הזה מבין שה' לא עזב את הארץ. הנוכחות שלו קיימת ומתקיימת. 

"אז יש לנו מקום אחד שהוא קדוש לכל האמונות המונותיאיסטיות בעולם, ואני מאמין שהמקום הזה אמור להיות מרכז עולמי לשלום, לסובלנות דתית. ומי שאמורים לשאת את המסר הזה לעולם כולו הם עם ישראל. והמקום הזה, שמתבקש שנשוב אליו ושיצא ממנו מסר לעולם של שלום לכל המאמינים באל אחד, הוא היה משאת הנפש שלנו במשך אלפי שנים, הוא זה שהיה במרכז ההוויה היהודית, כיוון התפילה והכיסוף לאורך ההיסטוריה שלנו ברחבי הגלויות. 

"כשאני עולה להר, הרגשות מעורבים. אני מרגיש שליח של מאות דורות של יהודים, שלא יכלו ורק חלמו לבוא למקום הזה, ושלכאן כוונו כל התפילות שלהם. אני מרגיש זכות להיות ב'מקום אשר בחר ה' לשכן שמו שם', במקום שבו התחילה המלוכה.

זה המקום שאליו אני בא כשאני רוצה להטעין את הבטריות הרוחניות שלי. שם אני מרגיש שקוף אל מול ה'. אני מנקה את עצמי מכל עלבון וכעס, ואני מנסה להפוך את עצמי לצינור לכל השפע שלו. אני מרגיש כל פעם שאני מתחיל מחדש. 

"ואני מגיע לשם עם הרבה תקווה ותפילה, אני אופטימי מטבעי, אבל באמת החלום הוא שנהיה עוד יותר טובים והשלום יבוא. זה המקום שבו אני מדבר בשיחה מקומית עם הקדוש ברוך הוא. זה החופש הגדול שלי".