נשבר לי מכתבות על דור ה–Y. בעצם נשבר לי לא רק מכתבות אלא גם מדור ה–Y, מהמושג הזה “דור ה–Y". זה מה שהבנתי כשצפיתי השבוע בסדרת כתבות מגזין על הנושא בחדשות 10.
המושג הזה, דור ה–Y, הוא כנראה המושג הכי ריק שתוכלו למצוא. זה מונח שמשרת בעיקר את מי שזקוקים לכותרות טובות - כותבי טורים, כתבים של חברות החדשות ומחברים של ספרי עיון. כל כותרת שתשלב בה את המושג "דור ה–Y" תעשה טוב לכתבת המגזין שלך, או לטור, או לספר, או מה שזה לא יהיה שאתה מוציא תחת ידיך.
אבל האמת היא שאין מאחורי זה כלום. כשרוצים, מציגים את דור ה–Y כמתקפה של צעירים מבולבלים ומפונקים שלא יודעים מה לעשות בחייהם ונשענים על הוריהם. וכשרוצים, הדור הנוכחי הוא בכלל של הייטקיסטים רודפי אקזיטים, ממוקדים להפליא, שעובדים שעות מטורפות בבנייני משרדים סטריליים על שדרות רוטשילד. 

אז כמובן שנשאלת השאלה מהו דור ה–Y - דור של מפונקים, עצלנים ומבולבלים או דור של הייטקיסטים חסרי רחמים וממוקדי מטרה? זה תלוי כמובן בכמות הזמן הפנוי שיש למהדורת החדשות היומית. אם יש מקום שצריך למלא, אין דבר טוב יותר מאשר עוד משהו על דור ה–Y, ולא משנה באיזה אופן תיגש לנושא ומה תגיד בנושא, העיקר שבכותרת יהיה המושג הקדוש.
גם אני חטאתי בעבר בכתיבה בנושא. אין דבר יותר קוסם מעוד טור על דור ה–Y. אבל האם חשבתי אי פעם שאני עונה להגדרה הקלאסית הנפוצה של בן דור ה–Y? לא ממש. אני לא כזה מבולבל (מבחינה מקצועית, אני מתכוון), אני לא מפונק (להפך, אשתי הייתה שמחה שאעבוד פחות), ומאז ומתמיד די ידעתי במה אני רוצה להתמקד בחיי. בנוסף, אני גם די עם היד על הדופק בנושאי הפנסיה והעתיד (יש לי פנסיה ושני ביטוחי חיים פרטיים מהצד). הדבר היחיד שמשייך אותי לדור ה–Y זה שנת הלידה שלי. 1983.
***
סדרת הכתבות לא הצליחה להגיד שום דבר על דור ה–Y ששווה להתעכב עליו. זה היה בליל סתמי של טיפוסים עאלק אותנטיים שאמורים לייצג את פני הדור, כפי שבתקשורת אוהבים להציג את הדור הזה, כפי שלתקשורת נוח להציג את הדור הזה. והכי מצחיק זה שבדיוק כמו שאני העזתי לכתוב על תופעת דור ה–Y בלי שאהיה חלק ממנו (פרט לגיל), כך בדיוק עשתה חן ליברמן, כתבת התרבות של חדשות 10, שעומדת מאחורי סדרת הכתבות. ליברמן היא בת דורי (אפילו צעירה ממני בשנתיים) ואין פרט - שידוע לי לפחות - בביוגרפיה שלה שיכול להעיד על בלבול כלשהו בחייה (רצף התעסוקה שלה מרשים ומפוצץ. מגל"צ ישר לגיא פינס, לרשת ABC, ומשם לדסק התרבות של חדשות 10). כמו כן אי אפשר לטעון נגדה שהיא עצלנית. מספר הפעמים ביום שאני רואה אותה על המסך שלי, בתוכניות שונות של חדשות 10, גורם לי לתהות אם היא מחזיקה בכפילה. בכל מקרה, די ברור שעצלנית היא לא. אין לה זמן להיות כזו.
אבל כמובן שעצם זה שהיא אינה עונה על הקריטריונים של בת דור ה–Y לא הופך אותה ללא כשירה לעשות את סדרת הכתבות, זה בעיקר משעשע ואירוני. ואם כבר אירוניה, אני חושב שנקודת השיא האירונית בסדרת הכתבות הייתה כאשר השחקנית המקסימה נלי תגר דיברה על נושא העתיד הפיננסי שלה. “כולם אומרים לי את חייבת לעשות פנסיה", אמרה תגר, “למה אני חייבת פנסיה, כדי שאחר כך יבוא איזה טייקון ויגזור לי את הפנסיה הזאת? למה אני צריכה לחסוך בעצם? אני בחיים בטח לא אצליח לחסוך לאיזשהו סכום נורמלי". 
כשהיא אמרה את זה נזכרתי שבשבועות האחרונים הנהלת ערוץ 10 החליטה לצמצם עלויות ולפטר מספר דו–ספרתי של עובדים. ועד העובדים קפץ מיד, ארגן אסיפות בהולות ופנה לבית הדין האזורי לעבודה כדי להוציא צו מניעה לפיטורים. 
עכשיו נחשו מי עומד בראש הוועד הזה ונלחם על העתיד? דווקא מתן חודורוב הצעיר, יליד 1985, בן דור ה–Y, שעל פי כל כתבות המגזין והטורים אמור היה להיות אמביוולנטי לגבי עתידו, להתעניין אך ורק בעצמו ולשוטט בחייו בתחושת בלבול מתמדת.
בחיי שאני לא יודע מהיכן מביאים כל פעם את הטיפוסים האלה שיעמדו בחזית כתבות המגזין על דור ה–Y וידגמנו את פניו? האמת היא שגם רוב חבריי, בני דורי, לא ממש מתאימים לתבנית. הם טיפוסים הרבה יותר מסודרים, מאורגנים ומדויקים ממה שהם אמורים להיות. 
הייתי שמח לשמוע קול זעקה מכל בני דורי שלא מרגישים שהם עונים על ההגדרה שהוכתבה בכתבות, בטורים ובספרי עיון של סוציולוגים. אני אהיה הראשון להכריז: אני בן דור ה–Y ואני לא כזה מבולבל בחיי, ואני גם לא ממש עצלן ונטול מטרה, אני אפילו מצליח לפעמים להתעניין באנשים שהם לא אני. אני ממש לא כל מה שאתם אומרים שאני צריך להיות.