בעולם קוהרנטי ומושלם כל חברי מרצ היו מזמן נעמדים על רגליהם האחוריות בעניין החייל היורה וזועקים על הפרת זכויות בסיסיות. הם אמנם נזעקו על זכותו של המחבל לחיות אחרי שנוטרל, ובצדק, אך שכחו את זכויותיו של החייל. למען הגילוי הנאות: אני מאלה שבטוחים שאלאור אזריה אשם, אבל מי שאכפת לו מזכויות אדם, צריך להילחם עבור הזכויות של כולם.

ב"וואלה!" פורסם סקר שמראה שכמחצית מהציבור הערבי והיהודי כאחד מאמינים שאלאור אזריה לא זכה למשפט הוגן, גם אם מסיבות הפוכות. זה בדיוק העניין: זה לא משנה אם חושבים שהוא זכאי או אשם, השאלה היא לגבי ההליך. ציבורית, פסק דינו של אזריה נחרץ ביום הירי. כולנו ראינו את הסרטון, כולנו קיבלנו את אינספור ההודעות בטלפון על כל עדות והצהרה, כולנו הבנו עוד באותו יום בדיוק מה קרה. כך שבין אם החלטנו שהוא פושע ובין אם החלטנו שהמערכת השתגעה ומקדשת את חיי המחבל יותר מאשר את חיי החייל, גיבשנו החלטה ללא משפט. 
עם כל יום שעובר, עם כל התפרצות של בן משפחה שמצטמצמת ל־140 תווים, עם כל עדות של חבר ליחידה או מח"ט - ההחלטה שלנו רק מתגבשת יותר. אם מישהו חושב שהשופטים לא מושפעים מהטורנדו התקשורתי הזה, הוא פשוט חי בסרט. אי אפשר להיות חסין, זה מנוגד לטבע האנושי, ושופטים הם בני אדם, לא אלוהים. משפט צדק אולי יהיה, אבל הליך הוגן כבר אין סיכוי לקבל כאן.

הרי זה לא משנה אם מדובר בפושע. חצי מדינה נחרדה מהזנה בכפייה למחבל שובת רעב ומבידודו של האסיר X שסיכן את ביטחון המדינה. גם אם אלאור אזריה הוא רוצח סדרתי, מגיע לו הליך הוגן. 

רומן זדורוב. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

 
אז בבקשה, חברי מרצ היקרים, זו ההזדמנות להראות שאתם מקדמים את העקרונות לא רק כשזה מסתדר פוליטית, אלא גם כשמדובר במחנה הנגדי. זאת המהות האמיתית של זכויות אדם: הן מגיעות לכ־ו־ל־ם.
העולם משתנה, והתקשורת של היום אינה דומה לתקשורת של לפני עשר ו־20 שנה. הרבה השתנה מאז שקבוצת אנשים חכמים ואחראים ישבה כדי לגבש את הכללים להליך הוגן. היום, כשמשפט נכנס לסחרור תקשורתי וכל הציבור משחק בנאשם כאילו היה כדורעף, זה לא הליך הוגן. אנחנו לא יכולים לחיות בעבר אם אנחנו באמת רוצים להיות חברה הוגנת, חייבים להתעדכן. 
אולמרט, קצב, זדורוב - ייתכן שכולם פושעים, שכולם אשמים, אבל קשה לומר שהם קיבלו הליך הוגן. גם אלאור אזריה. הסקר לא מעניין. מה שמעניין זה האינטגריטי, היכולת לצאת לרגע ממחנאות השמאל־ימין הארורה כדי להבין שמשהו לא בסדר בהתנהלות שלנו כחברה. דווקא מי שמתיימר לשאת את דגל זכויות האדם בכנסת חייב להתקומם נוכח מה שקורה. להתגבר על התאווה לקרב הפוליטי השבלוני והידוע מראש ולהתעורר למציאות החדשה שנרקמה.
כשמגיעים למצב שבו משפט הוא כל כך מתוקשר, אולי כל מילה נוספת היא כבר בגדר הסתה. האם נכון להרוג את משפט הצדק עבור חופש הביטוי? הרי גם אם בית המשפט יקבל החלטה נכונה בסוף, הוגנות כבר לא תהיה פה. הזכות היא גם להליך הוגן, לא רק לתוצאה