הדרך הנשכחת מעיירת האגמים הקטנה בניו יורק למינוי הילרי קלינטון

המחשבות על סיקור מגדרי והתבוננות היסטורית באירועים שהניעו שינויים בעולם מציפות אותי מאז שבתי מן הדרכים. בין העיר קליבלנד, שבה התרחשה הוועידה הרפובליקנית, לבין העיר פילדלפיה, שם התרחשה הוועידה הדמוקרטית, סטיתי מעט מן הדרך ונכנסתי לשני לילות לעיירת האגמים היפה סנקה פולס, בחלקה העליון של מדינת ניו יורק.

off the beaten path, כפי שהאמריקאים מכנים את מי שיורד לרגע מן הדרך הראשית ויוצא לחפש נתיבים צדדיים, אולי הרפתקניים. בסנקה פולס חיו ב־1848 נשים חריגות, מהפכניות, בדלניות. אחרי ששללו מהן את הזכות להשתתף בוועידה למען שחרור עבדים, הן החליטו לקחת את ההיסטוריה לידיים ולעשות דבר מה.

ב־1848 הן כינסו בסנקה פולס את ועידת הנשים הראשונה, והנשים ודרשו דבר מה רדיקלי במונחי התקופה: הזכות לבחור ולהיות מיוצגות בקונגרס. אך התיעוד ההיסטורי למהלך שלהן, כפי שראיתי בעיני בעיר סנקה פולס, הוא קמצני, דליל, מגוחך ומעליב. מונח שם מוזיאון קטן, בוסרי ורדוד. עוד באזור ניצבים בתיהן של חלק מן הנשים שהניעו את המהלכים, והם ריקים כמעט, כשאיש אינו טורח להעשיר במידע ולהרכיב שחזור.

מדוע ההיסטוריה האנושית לא סיקרה ותיעדה אירועים חשובים כמו הוועידה בסנקה פולס? אם לא בזמן אמת, מדוע לא בדיעבד? המחשבה הראשונה הייתה, "נו, טוב, נשים. זלזלו אז, מזלזלים היום וימשיכו לזלזל גם בעתיד". לזה אנחנו רגילות, לא?

אך לאחר מכן שקעה תובנה נוספת: ההיסטוריה האנושית התמקדה בתיעוד מלחמות, אך לא בתיעוד הסכמות ולא דיווח על פריצת דרך חברתית. מותם של בני אדם וקורבנות אנושיים הם בבחינת החיוני והנחוץ לסיקור שוטף וגם למחקר היסטורי – אך מדוע ההיסטוריה וכותביה לא נתנו מקום של כבוד ותיעוד פרטני לתהליכים פוליטיים ממושכים, נטולי אלימות, ללא שפיכות דמים? עם התקדמות המחקרים המגדריים והשינוי שחל בעולם ביחס לנשים (ועדיין מתחולל) החברה האנושית צריכה לקבל על עצמה פרויקט חשוב: לפענח בדיעבד כיצד הובילו אותן נשים את השינויים ולהשלים את פערי המידע, המחקר והשחזור של מאורעות נטולי אלימות אשר שינו את העולם. 

off the beaten path, לא רק תיעוד ושחזור מלחמות ששינו את האנושות, אלא דווקא דגש היסטורי על מאבקים על התודעה.