בסרט “אקסודוס" או בשמו המדויק יותר “לידתה של אומה", שיחק מאיר וייסגל מתהילת מכון ויצמן את דוד בן־גוריון. דוד אופטושו גילם את מנחם בגין (או בן דמות קרוב לו). אם זיכרוני אינו מטעה אותי, היה פיטר פינץ' יצחק רבין וצ'רלס ברונסון דן שומרון, באחד הסרטים על מבצע אנטבה. ושחקנית אמריקאית זקנה צובטת לחיים ומעצבנת במיוחד הייתה גולדה ב"מינכן" של ספילברג. ניתן לגרור לדיון כמה שחקנים נוספים שגילמו ראשי ממשלה ישראלים, אבל חייבים להודות שז'אנר הדוקו–דרמות הביוגרפיות מהפוליטיקה הישראלית לא התנחל ברווחה בקולנוע ובטלוויזיה שלנו. נדמה שהוא ידע עדנה גדולה יותר בסרטים ובסדרות אמריקאיים.



מדוע מושך הקולנוע את ידיו מההיסטוריה הציונית? מכיוון שאיננו קליינטים תובעניים הדורשים למלא את החורים השחורים הפעורים בהיסטוריה שלנו. כמה פעמים אפשר להפיל על הצופה המקומי מוכה האכזבות האידיאולוגיות גרסה קולנועית נוספת של מחדל יום הכיפורים?



כנראה שצריכות לחלוף יותר מ־20 שנה מרצח רבין כדי שמישהו יפיק גרסה דרמטית של הימים והאירועים שהובילו להתנקשות שבעיני רבים דפקה לנו את השלום. חוץ מזה, סרטים עובדים טוב יותר על רקע תיאוריות קונספירציה. יגאל עמיר מת בזירת הרצח היה מסעיר את מיצי היצירה יותר מאשר עמיר יושב בתאו בכלא ומחכה שהתהליך העובר על ישראל יהפוך אותו מועמד לשחרור מוקדם ולחנינה על רקע הומני.



מה לעשות ש–240 שנות עצמאות אמריקאית מרתקות יותר מעשרות שנות קוממיות ישראלית. גם המהגרים האמריקאים גירשו מאדמתם את השלטון הבריטי, אבל מדפי הסרטים והסדרות מוכיחים שמלחמת העצמאות האמריקאית - לפחות קולנועית - לגירוש הבריטים מרתקת יותר. וכמובן מלחמת השמד באינדיאנים, מלחמת האזרחים, מלחמת העולם השנייה וגם וייטנאם, אף שמחלקן נודפת צחנה עזה של פילוג, שנאת אחים וג'נוסייד.



הקולנוע האמריקאי תיעד מלחמות כאשר אלו היו עדיין בעיצומן. שחקנים אמריקאים כקלארק גייבל, ג'יימס סטוארט ואחרים סיכנו את חייהם במשימות הפצצה אוויריות והספיקו לחזור הביתה ולגלם את עצמם. וכמובן אודי מרפי, החייל המעוטר ביותר בהיסטוריה האמריקאית, שכתב את האוטוביוגרפיה “לגיהינום וחזרה" וגם כיכב בסרט שהופק על פיו.



חיילים פצועים, שבויים ומעוטרים כג'ון מקיין ורוברט דול שהיה אורח הכבוד בוועידה הרפובליקנית בקליבלנד והוא בן 94 ושבר כלי, התמודדו על הנשיאות והפסידו לביל קלינטון (דול - 1996) ולברק אובמה (מקיין - 2008). אובמה טרם הספיק להתרווח בבית הלבן כאשר הטלוויזיה המיטה עלינו את "GAME CHANGE", שתיעד מול צופים חורקי שיניים את הבחירה הסהרורית בשרה פיילין למועמדות לסגניתו של מקיין.



“כל אנשי הנשיא" תיעד את פרשת ווטרגייט ואת הנשיא ניקסון ב–1976, שנתיים בלבד אחרי התפטרותו בטרם הדחה. אחר כך התיימר אוליבר סטון לספר את הסיפור האמיתי, כולל עיוותים כדרכו, ב–"NIXON" עם אנתוני הופקינס הבריטי בתפקיד הנשיא הנכלולי.



והבמאי רון הווארד גרס שאין מעניין יותר מסדרת הראיונות שערך העיתונאי דיוויד פרוסט עם ניקסון ב–1977 וליהק את מייקל שין ופרנק לאנג'לה ב"פרוסט ניקסון", שהוציא את פרוסט אידיוט יהיר ואת ניקסון שועל ערמומי ומתוחכם שהחל קונה את עולמו חזרה בחיקוי של גילוי לב והכאה על חטא.



העניין האמריקאי בפענוח מיידי לעוס היטב של הפוליטיקה שלהם הוא כזה, שהסרטים חוברים אחד למשנהו כמו במרוץ שליחים שבו מעבירים האצנים מיד ליד את העדשה של הבמאי.



מייקל שין גילם את טוני בלייר בסרט "THE SPECIAL RELATIONSHIP", על הידידות האמיצה כביכול בינו לבין הנשיא קלינטון (דניס קווייד) ונשותיהם. מכיוון שבלייר היה על הבמה כמה שנים, שין מגלם אותו גם ב"המלכה", שבו מוטל עליו התפקיד לאלף את המלכה (הלן מירן) ואת בית וינדזור להכיר בעובדה שמותה של הנסיכה דיאנה בתאונה היה אסון לאומי ולא חגיגה פרטית של בית המלוכה.



הבולמוס לקולנוע פוליטי כה רב ונראה כה טבעי לערוצי פרימיום בכבלים שנטלו נתח ממטלות הקולנוע, עד שהיה גם סרט על תבוסתו המשפטית של אל גור לג'ורג' וו. בוש בפלורידה 2000, מכיוון שלבית המשפט העליון בהרכבו דאז נמאס מספירתם האינסופית של מאות קולות וחתך עניין ברוח שנחה עליו באותו רגע. 



נדמה כי אף אחד לא ייגע במקל של עשרה מטרים בבחירות הכאוטיות, הפסיכוטיות והאלימות של 2016, עד אשר מזכירת המדינה תשיר והמיליארדר ייצא לחופשה ארוכה, כפי שהוא מבטיח לאחרונה.



הסרטים הפוליטיים הבולטים של עונת הבחירות הם "ALL THE WAY", עם בריאן קרנסטון בתפקיד לינדן ג'ונסון כמחולל שינויים חברתיים גדולים שמעשה ידיו טבעו בווייטנאם. ו"אלביס וניקסון", המבוסס על ביקור בן חצי שעה של אלביס פרסלי (מייקל שאנון) אצל ניקסון (קווין ספייסי) בבית הלבן, ניסיון להפוך קוריוז קצרצר לאמירה על מפגש בין תרבויות ודורות.



העונה הרביעית של "בית הקלפים" לא התביישה לאמץ אירועים מהבחירות הנוכחיות כדי להפגין רלוונטיות. אולי בשל כך הייתה מביכה בחירות העלילתית שלקחה לעצמה בימים שבהם המציאות חזקה יותר מכל דמיון.



אין בידי נתונים סטטיסטיים, אבל נדמה לי שדמוקרטים ורפובליקנים כאחד מתגעגעים לגובה ולאיכות השפה, לעומק התסריטים, להתלבטויות המוסריות ובעיקר לנשיא מעוגן במציאות מוצקה הנקרע על כל החלטה כמו ג'ד ברטלט (מרטין שין שגילם בעבר את האחים קנדי) ב"הבית הלבן", הסדרה הכובשת מאת ארון סורקין. המציל התורן בים המלל, והפונקציונרים הנהדרים בבית הלבן שדיברו כמי שבלעו את כל ספרי צ'נדלר, מיילר ומקמרטרי. לשם אני נמלט כאשר מעללי טראמפ הופכים לבלתי נסבלים וקלינטון אינה יכולה למצוא את האמת עם זרקור וגלאי מתכות.



למרות הבדלים מסוימים, לא קשה כלל לקבוע שברק אובמה הוא אינטלקטואל קר רוח מסדר הגודל של ברטלט, עם אותה התלבטות אמיתית שעה שהוא נקרא להפעיל כוח צבאי. מה שנראה כזיכרון היסטורי טרי ב"הבית הלבן", הוא הפרקים המוקדשים לניסיון לפתרון הסכסוך הישראלי–פלסטיני, הנגמר לדעתי בהפלת מטוסו של ראש ממשלת ישראל.



שלושת החודשים שנותרו לבחירות מרתקים לעילא, אפילו יותר משהאינטלקט והנשמה יכולים לשאת. מכיוון שסרטים פוליטיים תמיד ריתקו אותי ולכן אספתי אותם, אני מקדיש את הזמן לחלוקת צפייה בין החדשות הסהרוריות בטלוויזיה ל–DVD במקביל. 



סרטי הנשיאים הפיקטיביים (בניגוד לסרטים היסטוריים על נשיאים אמיתיים שגם מהם יש בשפע), נחלקים לכמה קטגוריות עיקריות בעלות מוטיבים דומים: את סרטי הנשיא האגרסיבי, הלוחם והאמיץ ללא חת, הגדיר טוב מאחרים "אייר פורס 1" עם הריסון פורד הלוחמני, החייל לשעבר שעל מטוסו משתלטת חבורת רוסים לאומנית בראשות גארי אולדמן. כאשר אשתו ובתו נלקחות כבנות ערובה ואנשיו נהרגים, יוצא האן סולו מפורד, משיב מלחמה ומנצח, כולל שורת המחץ לאולדמן: “עוף מהמטוס שלי".



נשיא נחוש לא פחות אבל בסגנון אחר הוא קווין פולק ב"DETERRENCE", שבו נקלעת פמליית נשיא שנוי במחלוקת לדיינר בקולורדו בעיצומה של סופת שלג שממנו מתמודד פולק עם משבר עולמי ומקבל החלטה קשה הקשורה בהפעלת נשק גרעיני.



ב"FAIL–SAFE" המקורי מקריב הנרי פונדה, נשיא שקול ואמיץ, את ניו יורק אחרי שפצצה גרעינית אמריקאית פוגעת במוסקבה בטעות. בקו טלפון פתוח משוחח פונדה עם היו"ר הסובייטי באמצעות מתורגמן קר רוח לא פחות (לארי הגמן), ומשכנע אותו בכנות כוונותיו לפני שפורצת מלחמה גרעינית כללית.



ברימייק מיותר וחלש מאת ג'ורג' קלוני מגלם את הנשיא ריצ'רד דרייפוס (שהוא גם המתמודד העיקרי לנשיאות נגד מייקל דגלאס, הנשיא האלמן המתאהב במהלך הבחירות וחייו הפרטיים נגררים בבוץ). לפיטר סלרס המצוין (בשלושה תפקידים) כנשיא ב"ד"ר סטריינג'לאב" של סטנלי קובריק, אין מושג כיצד להציל את העולם מול מכונת יום הדין והוא עולה בעשן השמיימה.



נשיא בסגנון פורד הוא ביל פולמן ב"היום השלישי", תפקיד גדול על כתפיו הדלות אך גורם לו להתמתח לכל גובהו כאשר הוא נושא את נאום המוטיבציה הרועם והמרעיד לבבות אמריקאים, ואחר נכנס למטוס קרב כדי להצטרף לקרב המכריע נגד החייזרים הכובשים.



בסרט "THE CONTENDER" ג'ף ברידג'ס הוא נשיא–גבר מוסרי, אמיץ ומעורר כבוד, כאשר הוא נלחם על שמה הטוב של ג'ואן אלן, האישה שבה הוא בוחר לסגניתו הנגררת לסקנדל מיני מצעירותה שלא היה. בעוד נשיא אמריקאי רגיל - והיו דברים מעולם - היה חותך את חבל סירת ההצלה שלה ומניח לה לטבוע בנחשול הצואה, עומד ברידג'ס בדרכו של הנבל הפוליטי (שוב גארי אולדמן), וגם זוכה לשאת נאום מהדהד מול בית הנבחרים כמו זה ששם סורקין בפיו של הנשיא המאוהב דאגלס.



הנשיא כלוחם הוא ארון אקהרט לצד איש השירות החשאי ג'ראר באטלר ב"המטרה: הבית הלבן" וסרט ההמשך המיותר "המטרה: לונדון".



עשר שנים לפני היבחרותו של ברק אובמה השיק מורגן פרימן - שחלק מהזמן מגלם את אלוהים ותפקיד הנשיא קטן עליו - את ז'אנר הנשיא השחור שבדרך כלל, אך לא תמיד, נאלץ לבשר לעולם על סופו המתקרב ועל כישלון הניסיון האמיץ להצילו. פרימן הוא הנשיא ב"פגיעה קטלנית", שבו מגלה הכתבת תיאה ליאוני את דבר קיומו של מטאור ענק הדוהר אל עבר האנושות והניסיון לפוצץ אותו לחלקיקים נכשל. למרות המוטיבים המוכרים, הנכונות להקריב חלק ניכר מהאנושות ראוי לשבח ומניח לפרימן לבשר לעולם דברים כהווייתם. ליאוני מתה חבוקה בידיו של אביה המנוכר מקסימיליאן של, אחרי שאמה האמיצה ונסה רדגרייב התאבדה.



מה שלא הפריע לליאוני לשוב בתפקיד מזכירת המדינה בסדרה “מזכירת המדינה", תפקיד שהיא מכהנת בו לבקשת חברה מהאקדמיה, נשיא חלש, נודניק ומטיל אשמה בזולתו שאותו משחק קית' קארדין. ב“2012", סרט סוף העולם נוסף שבו מכסה את כדור הארץ גל צונאמי, הנשיא האמיץ הנותר בוושינגטון בניסיון לפנות ממנה כמה שיותר תושבים, הוא דני גלובר. סרט בעייתי מוסרית, שבו נבחרים מתי מעט להינצל באמצעות ספינות ענק (תיבות נח) הנבנות בחשאי לפני האסון. לא גבר כגלובר יימלט מהבירה כגנב באישון לילה.



ג'יימי פוקס, נשיא נוסח אובמה נגד בן–לאדן, מרים נשק ויורה במחבלים שהשתלטו על הבית הלבן כשהוא חובר לצ'אנינג טאטום שנקלע במקרה לאזור ויחד הם מצילים את הבירה ב"וושינגטון על הכוונת".



ב"היום שאחרי מחר", המבשר על אימת ההתחממות הגלובלית, לא מקבל הנשיא פרי קינג זמן מסך רב. הוא נהרג בהתרסקות מסוקו. האיש הרע הוא סגן הנשיא שהתעלם משינויי האקלים ונוטל את הפיקוד על מה שנשאר מאמריקה במקסיקו, שאליה ברחו אלה שהספיקו לעשות זאת לפני עידן הקרח השני וקיבלו בה מקלט.



מה שלא היה קורה אלמלא הספיק טראמפ לבנות חומה. הנה סרט שמסריו הצדיקו את עצמם. 



ז'אנר משני אך אפקטיבי ואטרקטיבי של נשיאי צלולואיד מציג את הנוכלים והמרושעים שביניהם. תמיד הזדמנות טובה לגיבור לעמוד בחדר הסגלגל ולהטיח בנשיא הרקוב מן היסוד דברי תוכחה מייסרים.



ב"סכנה ברורה ומיידית", על פי ספרו של טום קלנסי, שגיבורו הוא ג'ק ראיין (הריסון פורד), מפקיר נשיא מושחת וחובב קאבר–אפ (דונלד מופאט) יחידת מרינס למותה בבוליביה שבה מנסה ראיין לברר את הקשר בין הכנסות מסחר בסמים לנשיא האמריקאי. זה הרגע שכולם חולמים עליו כאשר ניצב ראיין בחדר הסגלגל ומבטיח לנשיא הרותח מחרון קדוש כי ירדוף אותו עד חורמה בשל פשעיו.



ב"כל הפחדים כולם", גם הוא על פי קלנסי, שב, מבצבץ ומת מורגן פרימן בתפקיד ראש ה–CIA בהתרסקות מסוקו בעקבות פיצוץ מתקן גרעיני. הנשיא ג'יימס קרומוול ניצל וסובל מפציעות קלות בלבד. אלמלא ג'ק ראיין (הפעם בן אפלק) המתחנן להזדמנות ליישר את ההדורים עם הנשיא הרוסי, היה לוחץ הנשיא על הכפתור האדום ויאללה שואה גרעינית.



ב"הבריחה מניו יורק", הופעת הבכורה של סנייק פליסקן (קורט ראסל), נחטף הנשיא דונלד פלזנס.



ב"הבריחה מלוס אנג'לס", הסרט השני בסדרה, הנבל הוא הנשיא קליף רוברטסון השולח את פליסקן להציל את בתו. חזותו ההדורה של ג'ין הקמן ליהקה אותו ב"ABSOLUTE POWER" כנשיא שאנשי השירות החשאי מחסלים את פילגשו שהיא במקרה אשתו של ידידו הטוב שנשא אותו לנשיאות. יש צורך במישהו מסדר הגודל המיתי של קלינט איסטווד כדי לחשוף את פשעיו.



הקמן הוא הנשיא לשעבר ב"WELCOME TO MOOSEPORT", עיירה קטנה במיין שבה מניעים אותו גאוותו וייצרו הפוליטי להתמודד על משרת ראש העיר נגד השרברב המקומי (ריי רומנו). בז'אנר הקומדיות הנשיאותיות בולט "DAVE" (קווין קליין בתפקיד כפול), שבו מת נשיא מכהן וממשלו נזקק לכפיל בן דמותו כדי לשרוד, שהוא מורה צנוע על אופניים. מכיוון שהנשיא המת היה בן זונה טיפוסי שהתנכר לגברת הראשונה (סיגורני וויבר), אין זה מפתיע שהשניים מתאהבים ופורשים לחיי עמך.



"MY FELLOW AMERICANS" נותן לנו שלושה נשיאים במחיר של כרטיס אחד: דן אקרויד המכהן מתומרן על ידי סגנו העילג (ג'ון הרד) ועליהם להיפטר משני נשיאים לשעבר, ג'יימס גרנר וג'ק למון, שאינם סובלים איש את רעהו אך חוברים לחשוף את המזימה.



"PRIMARY COLORS" האירוני מספר גרסה אחת של נשיא דרומי (ג'ון טרבולטה) ואשתו דמוית הילרי (אמה תומפסון), הממרפקים את דרכם לבית הלבן בסרט שאינו מתאמץ להסתיר את הדמיון למקור.



"להיות שם" על פי יז'י קושינסקי (פלגיאט מתועד), מציג את הגנן רפה השכל (פיטר סלרס), שאוצר המילים שלו מבוסס על הגינה שטיפח ועונות השנה ומיועד על ידי אוהדיו רמי הדרג כולל הנשיא (ג'ק וורדן) להחליף אותו.



את מצב הרוח של ז'אנר ההחלטות הנשיאותיות הקשות מדגים היטב "הפריצה לאלקטרז", כאשר נשיא אנונימי נאלץ להחליט אם להפציץ את האי אלקטרז מהאוויר או לחכות לניקולס קייג' ושון קונרי שיצילו את סן פרנסיסקו מנשק כימי. החלטה דומה צריך לקבל נשיא אנונימי נוסף ב"ארמגדון": האם הוא סומך על ברוס וויליס ואנשי צוות הקדיחה שלו שיצליחו לחצות לשניים את המטאור הענק הדוהר לעבר כדור הארץ או לפוצץ אותם בשלט–רחק לפני שהספיקו להשלים את משימתם. אין זה מפתיע שאת שני הסרטים הרועשים הללו ביים מייקל ביי. 



לא פחות חשובים הם הנשיאים ששמם או השחקנים המגלמים אותם אינם מעלים או מורידים דבר מהסרט. כמו וויליאם הרט ב"שמונה צדדים לאמת", שעיקר תפקידו הוא להיות קורבן התנקשות. הנשיא האנונימי ב"לכשכש בכלב". הנשיא הלא רלוונטי ב"המאבטח" שהוא בעצם סיפורו של בכיר השירות החשאי מייקל דאגלס הנאשם בבגידה על ידי תלמידו קיפר סאת'רלנד וכל חטאו הוא רומן עם הגברת הראשונה והנאווה קים בייסינגר.



אפרופו סאת'רלנד, לא נשכח את “24" האלמותית וג'ק באואר המשרת בנאמנות נשיא שחור נוסף (דניס הייסברט) שעושה כעת פרסומות לחברת ביטוח.



באותה מידה ממלא הנשיא חלל ריק ב"FIRST TARGET" עם דאריל האנה (אשת חיקו של ניל יאנג) אצל סוכנת בשירות החשאי המסכלת מזימה כמריאל המינגוויי עם נשיא אלמוני נוסף ב"FIRST SHOT".



אני מתבלבל תמידית בין רוני קוקס ואלן אלדה בשני סרטים זניחים בשם "MURDER AT 1600" ו"SHADOW CONSPIRACY". האחד עם ווסלי סנייפס והשני עם צ'רלי שין. בלי שלאף אחד חסרה זהותו של הנשיא, עושה איסטווד כמיטבו להציל אותו ממתנקש ב"THE LINE OF FIRE". כפיל של ג'ימי קרטר מתחבא בתת–עלילה עם ברוס וויליס ב"THE LAST BOYSCOUT" ונשיא נוסף מופקר לגורלו ב"סולט" עם אנג'לינה ג'ולי.



זו אמירה צפויה, אבל חלק מהסרטים הללו הם כסף קטן לעומת מה שמנפקת המציאות בימים אלה ממש ב–CNN.