תמיד הייתי טיפוס של ספרות פופולרית. אם צריך לבחור ספר, אז עדיף כזה שהקריאה בו תהיה פונקציונלית - גם ספר וגם נושא שיחה. השבוע חולק ברחבי הארץ הספר שהוכרז כנפוץ במדינה - קטלוג איקאה 2017. הוא עקף אפילו את התנ"ך. ואפשר להבין את זה, יותר קל להאמין בפתרונות אחסון מאשר באלוהים. כשאתה מביט במוצרי איקאה, אתה חי לכמה רגעים את חיי הקטלוג. רואה את עצמך מתקלח בחדר האמבטיה הקומפקטי, שותה קפה על שולחן מינימלי ומביט כמו שוחר אמנות שוודי בתמונתה של אישה בשמלה ארוכה בצבע תכול או כחול בהיר. חיים פרוצדורליים ופונקציונליים. לכל סיר יש מכסה ולכל צנצנת סינרליג יש פקק. 

נדמה לי שהבשורה של הקטלוג החדש מצויה באותו כיסא נדנדה מעץ ראטן עם משענת גב תומכת, שלכאורה מאפשר לך לעוף על החיים, לשבת עליו ולהרגיש שהכל קטן עליך. במעופך, בעת הנדנוד, מעלה ומטה, רד עלה, עלה ורד, אתה חש שניצחת את השיטה, אומנם פונקציונלי, אבל נינוח, אומנם קומפקטי, אבל מענג.

אין עוד פריט או רהיט בקטלוג שמציע לך את חיי הנוחות חסרי הפשרות, כמו שמאפשר כיסא הנדנדה הזה. הוא מזמין אותך ללכת עם הרצונות שלך עד הסוף, לדעת שבזמן שאתה עף לך עליו מעלה ומטה, תוכל לשכוח לרגע שזה מוצר איקאה, כשתשב עליו ותעצום עיניים, האנדורפינים יציפו לך את המוח ותדמיין שאתה על כיסא נדנדה של נטוצי או אפילו הביטאט, שום דבר בנדנוד הזה לא יזכיר לך שאתה מתרווח עכשיו על מוצר איקאי זול מראטן. באותן שניות זה לא רלוונטי שקנית אותו מתוך כורח, כי היית מותש מקניות אחרות, כי ויתרת לעצמך, ולא רק בקנייה הזאת, אלא בכלל בחיים, שאפת ליותר, וגם הציפיות ממך היו שתגיע ליותר, בלימודים היו דיבורים שתגיע להיות בעסקים, תמיד אמרו לך שיש לך את זה, את חוש הריח, אבל העסק האחד שפתחת לא ממש הצליח, זאת אומרת, הוא הצליח לתקופה מסוימת, אבל מכרת בהפסד, עשית טעות, אז, שלא מכרת, כשהציעו לך עליו מחיר טוב, חשבת שאתה יכול לקבל יותר, חיכית, פספסת. נפלת על היבריס. ככה זה בחיים, ויותר מזה, בעסקים - אולי אתה פשוט לא מתאים לזה. והאישה שאיתך, היא לא פשרה? אז כן, אתה אוהב אותה, אבל לא בטוח אם אתה לא אוהב את ההרגל איתה, שהיא מחליטה, כי היא יודעת מה קונים ומה לא, ומתי צריכים להחליף ספה, ומתי להביא לעולם ילד, גם איתה התפשרת, אתה לא מודה בזה כמובן, אבל כן, יכולת להשיג יותר. ועכשיו, מה יותר? איזה יותר? עם הכרס הזאת, והחשש לפוליפ במעי, והגיל שלך, והילדים, ועם כמה שהזנחת את עצמך, איזו אישה אחרת, טובה יותר, תיקח אותך? זה מה יש.



העבודה כשכיר, עם הפנסיה המוקטנת, כי התחלת מאוחר, והאישה שלך, שהיא הכי טובה שיכולת להשיג בנסיבות האלה, וכיסא הנדנדה מראטן שבקטלוג של איקאה, שכן, הוא קצת צפוף ולא הכי נוח, אבל עדיין הוא מנדנד אותך מעלה ומטה, רד עלה, עלה ורד, יש בו מעט חן והוא פונקציונלי, כמו שאשתך אומרת: "מה אכפת לי נוחות, העיקר שלא יתפוס מקום". אז הוא לא תופס מקום, וגם אתה לא.

הנה רק השבוע, אחרי שחתכת ירקות על קרש חיתוך איקאי, היא, כרגיל, מיד פינתה אחריך, ניקתה את השולחן, סידרה, ככה שלא יישאר אחריך כלום. שלא תהיה שום עדות לכך שבישלת, שהכנת, שחתכת, וזה מתסכל אותך, אבל מה תגיד לה, לא לנקות? ואתה יודע שהיא תישאר אחריך, כי היא אישה חזקה. ואחרי שתלך, בטח מהפוליפ הזה, היא תסיים להתאבל ומיד אחרי, היא תנקה ותסדר אחריך, ותשב בסלון על כיסא הנדנדה מראטן, ותדמיין את החיים שאתה רצית לדמיין אותם, היא תחשוב על כמה היא הייתה יכולה להשיג יותר בחיים, עד כמה החיים איתך לא היו קרנבל גדול, ועכשיו היא זו שתנסה להשיג משהו יותר גדול, מישהו יותר טוב, שיש לו פנסיה טובה ואין לו שום פוליפ, וככל שהיא מתנדנדת מהר יותר על כיסא הנדנדה, כך החיים המדומיינים שלה נראים טובים וזוהרים יותר, מעלה מטה, רד עלה, עלה ורד.