1.הלהט המדיני לרכוש צוללת מתקדמת, כאשר מפקד חיל הים והרמטכ"ל אינם חפצים בה, קיים כאן כבר משנת 2010. עיקר הדיון והמחלוקות בכתב ובעל פה נעשו כיאה לצוללות בתווך התת-מימי, בלי שיצופו אל כותרות התקשורת. וכעת, כשמתבררים תהליך קבלת ההחלטות וזהות המעורבים - מאיימת הצוללת להטביע יותר ישראלים מאשר אויבים.

הנושא הזה חייב להיחקר גם במישור של הפרקליטות והמשטרה וגם במישור המערכתי של תהליך קבלת ההחלטות על ידי מבקר המדינה בנוהל מזורז. עדים: האלופים (במיל') אליעזר (צ'ייני) מרום, נמרוד שפר, יוחנן לוקר, עידו נחושתן, רם רוטברג, דן הראל, אודי שני. הרמטכ"לים: אשכנזי, גנץ ואיזנקוט. והשרים לשעבר ברק ויעלון. והוא שאמרנו: בסוף, גם בעידן של צוללות מתקדמות - הכל צף למעלה בערבו של יום.

חזרה לתור הזהב?

2. ברכות חמות לאיתן נאה, השגריר המיועד שלנו לאנקרה, לאחר חמש שנים של קיפאון ביחסים המדיניים. נאה זכור לי כדיפלומט צעיר בשגרירות באנקרה במחצית השנייה של שנות ה-90. הוא היה חותם על חמישה-שישה מברקים ביום לפחות, אבל מברק מדיני בהול אחד אני זוכר במיוחד. זה קרה ביולי 1996. "המערכת הפוליטית-מדינית באנקרה במבוכה ובחשש", כתב הדיפלומט הצעיר למשרד החוץ, "אנשי משרד החוץ ביקשו הבוקר לקבל ממני הבהרות: האם מוצאו הכורדי של שר הביטחון הנכנס איציק מרדכי ישפיע על מדיניות ישראל כלפי טורקיה? אנא התייחסותכם".

איתן נאה. צילום: משרד החוץ
איתן נאה. צילום: משרד החוץ


ביום שלמחרת כבר הרגיע נאה את עמיתיו ובתוך פחות משנה כבר שיגר מברקים על התפתחות "תור הזהב" ביחסי ישראל-טורקיה, שכללו תרגילים צבאיים משותפים, חילופי משלחות וביקורי בכירים, שדרוג טנקים ומטוסים טורקיים בישראל ועוד. האם תחזור התקופה הזו? אם יש מישהו שמכיר ויודע ומנוסה, זהו איתן נאה. בהצלחה.

לב חם בקור הרוסי

3. נער הייתי וגם זקנתי, ובמשך השנים השתתפתי לא אחת בפעילות ציונית עם קהילות יהודיות ברחבי העולם. ובכל זאת, אני מתרגש כל פעם מחדש. השבוע הייתי אורח תנועת "לימוד" והשתתפתי בסמינר ל-600 צעירים יהודים באזור סנט פטרבורג. שלושה ימים, מאה הרצאות, ועדה מארגנת מקומית, אירועי ספרות, תרבות ובידור והרבה רצון להכיר, ללמוד ולדעת.

ארגון "לימוד" שייסד חיים צ'סלר בעזרת תורמים ומתנדבים מצליח להיות רלוונטי לצעירים, לגעת ולצרוב אותם בכל הקשור לאחריות לגורל העם היהודי, לחינוך, לזהות היהודית ולקשר עם ישראל. בחודש שעבר נערך כנס דומה בעיר לבוב שבאוקראינה בהשתתפות מאות אנשים. ביליתי שם שלושה ימים ביחד עם אתגר קרת, גיל חובב, ג'ודי שלום-ניר-מוזס, נחמה דואק ונוספים, ויותר משתרמנו, נראה לי שנתרמנו והתרגשנו. היינו עדים לעשרות צעירות וצעירים יהודים רוסים רוקדים לצלילי זוהר ארגוב, שרים ביידיש, ברוסית ובעברית, מתעניינים בביטחון ישראל ובצה"ל, בתקשורת ובמדיה החדשה, ובאתגרים של העם היהודי.

בסנט פטרבורג ובאתר הכנס, לחוף המפרץ הפיני בים הבלטי בלב היערות, שררה טמפרטורה של מינוס 12 מעלות, אבל בלב היה חם מתמיד. יישר כוח לראשי הארגון, לתורמים, לפעילים ולמשתתפים על מפעל ציוני רלוונטי ומשפיע.

זוהר ארגוב (צילום: ראובן קסטרו)
זוהר ארגוב (צילום: ראובן קסטרו)


ערוצים חדשים

4. כשאנחנו בילינו ופעלנו בשירות העם היהודי ברוסיה, ביקר בארץ ראש ממשלת רוסיה, מדבדב. הביקור התפרסם בעיקר בזכות מסוק רחפן שהוענק לו במתנה משר החקלאות אורי אריאל.

מומחים לענייני רוסיה שאיתם נפגשתי מתוסכלים מהעובדה שישראל מתמקדת מול רוסיה כמעט אך ורק בענייני חקלאות. "זו טעות", הם פוסקים. יש לנו הרבה מה להציע לרוסים: מדע, טכנולוגיה, רפואה, סייבר, תעשייה, לוגיסטיקה ועוד ועוד, ואצלנו נעולים רק בענייני פרות וחקלאות. "צריך לשנות גישה", הם קובעים וטוענים: "היה צריך להציג למדבדב את הסטארט-אפ ניישן כמו שעשו לאובמה. לרוסיה יש כסף, יש השפעה ויש הערכה לישראל. אסור שנפספס אותם".

מתנה משר החקלאות. אורי אריאל, ראש ממשלת רוסיה מדבדב והרחפן, צילום: משרד החקלאות ופיתוח הכפר)
מתנה משר החקלאות. אורי אריאל, ראש ממשלת רוסיה מדבדב והרחפן, צילום: משרד החקלאות ופיתוח הכפר)


למרות החרם האמברגו של ארה"ב על רוסיה אפשר למצוא את הערוצים הנכונים לשיתוף פעולה. לתשומת לב משרדי החוץ, הכלכלה, המדע והבריאות.

התלמידים הפכו לבני ערובה

5. קוראי הטור הוותיקים כבר יודעים שאני בוגר מערכת החינוך בבית ספר מקצועי במגמת מסגרות. וזוהי בדיוק הסיבה בגינה אני נזעק. אל"מ (במיל') שולי אייל, ראש האגף להכשרה מקצועית במשרד הכלכלה, מנהל בימים אלו קרב מאסף נגד משרד החינוך הפועל לחיסול בתי הספר המקצועיים או להכפפתם אליו. מדובר בבתי ספר הקולטים לשורותיהם בני נוער שנשרו ממסלולי הלימוד המסורתיים, והמבקשים להשלים לימודים במקביל להכשרה מקצועית ולעבודה בתעשייה, בתיירות, בבישול וכו'.

משרד החינוך המנסה להכפיף את בתי הספר הללו אליו הנחה את מנהלי בתי הספר שלא להנשיר תלמידים למערכת החינוך המקצועית ולהשאירם בכוח בשורותיו. הסובלים העיקריים הם התלמידים, ההורים והמחנכים, ובסוף גם החברה הישראלית. מלימוד קצר של הוויכוח אני מגיע למסקנה שמדובר בקרב של אגו ארגוני בין שני משרדי ממשלה, תוך שימוש בתלמידים כבני ערובה. ההכשרה המקצועית המשלבת לימודים והשתלבות בתעסוקה הינה פתרון לבני נוער שמתקשים במסלולים הרגילים - אנא אל תשפכו את התינוק עם המים, שימו את האגו בצד ופתרו את הסכסוך.

עיתונאי ואיש שטח

6. ברכות חמות לעמיתי רוני דניאל, הכתב הצבאי הוותיק של חדשות ערוץ 2, שקיבל השבוע תעודת הערכה מקצועית בכנס העיתונות באילת. למה כתבתי "כתב צבאי" ולא פרשן? כי זהו רוני דניאל. איש שטח שחי את הצבא, אוהב את המדינה, את החיילים ואת המפקדים - אבל כשצריך יודע גם לבקר אותם.
היותו ישראלי, ציוני, פטריוט, הייתה לצנינים בקרב חלק מהפרשנים והטוקבקיסטים, אבל רוני לא הושפע ולא השתנה. הוא נותר רוני שעלה עם משפחתו מעיראק למעוז חיים שבעמק בית שאן, רוני חבר הקיבוץ ועובד המדגה, רוני המג"ד והסמח"ט שלא יחליף את החברים מהפלוגה באף אחד אחר, ורוני שהוא עיתונאי בלב ובנשמה. אז ברכות לרוני ואיחולים שלא יסקר עוד מלחמות, וברכות חמות גם ליחזקאל אדירם מ"ידיעות אחרונות" ולסטלה קורין ליבר מ"גלובס", שקיבלו גם הם את הפרס שלו הם ראויים עד מאוד.

ברכות חמות. רוני דניאל, צילום: חן גלילי
ברכות חמות. רוני דניאל, צילום: חן גלילי


המבוגר האחראי

7. מישהו צריך להסביר למשה כחלון שהוא לא הגזבר של הקיבוץ. הוא שר בכיר בממשלה, ראש תנועה חברתית לא קטנה ובעיקר, אדם מנוסה המנסה לעמוד בראש "משמר הדמוקרטיה" בתוך קואליציה ימנית שקוראת תיגר על כל דבר שבין בית המשפט העליון, דרך התקשורת ועד סגן הרמטכ"ל ואלאור אזריה. ועל מנת להיות ראוי לתואר "המבוגר האחראי" ו"שומר הדמוקרטיה" צריך כחלון להיות מגינם של כל שומרי הסף: בית המשפט, הפרקליטות, מבקר המדינה וגם השידור הציבורי החדש והרלוונטי והלא פוליטי - התאגיד.

צריך להפוך לשומר הסף. משה כחלון, צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
צריך להפוך לשומר הסף. משה כחלון, צילום: יונתן זינדל, פלאש 90


עדות לתרומה היסטורית


8. לפני 43 שנה בדיוק הגענו לקיבוץ להבות חביבה, אסופת נערות ונערים שנפלטה מהאוטובוס הכחול אל המסגרת החדשה של חברת הנוער "שחף" בקיבוץ. השבוע נפגשנו בקיבוץ לפגישת מחזור ועל מנת לציין יום הולדת לפסח נווה, המחנך והמדריך החברתי של הקבוצה שליווה אותנו בנאמנות כל תקופת הלימודים. רצינו להיפגש, להיזכר ולאפשר לפסח להתבונן ב"פרי ההילולים" שיצא תחת ידיו.

"חברת נוער" היא השלישית במעלות ההיררכיה בקרב בני הנוער בקיבוץ. הראשונים הם "בני המשק", אחריהם "ילדי החוץ" שהתקבלו לקבוצות החינוכיות של בני המשק, ואילו "חברת הנוער" היא קבוצה עירונית שבדרך כלל הופנתה ללימודים טכנולוגיים (אני למדתי מסגרות).

באנו לקיבוץ לפני 43 שנה. עברנו עשרות קילומטרים מתל אביב, אשקלון, ירושלים ועוד, אבל חצינו אוקיינוס שלם, הגענו לעולם אחר, אוטופי, אל שפע שלרוב לא הכרנו, אל חיי חברה סוערים, אחריות, מוסר עבודה, תרבות. כשאלה נמהלו במה שספגנו בבית הורינו - התוצאה הייתה נפלאה.

שנות הנעורים בקיבוץ השפיעו על כולנו. נגעו בנו. באלה שעזבו לעיר ועל אלה שנותרו. 43 שנה אחרי, נותרנו חבורה מגובשת, המפגש היה מרגש, ופסח נווה היה בהיי. היום, בעידן ההפרטה בקיבוץ, כבר אין חבורת נוער, אבל עשרות אלפי הבוגרים שפזורים בקיבוצים ובערים שעברו את המסלול הזה הם עוד עדות אחת למה שעשתה כאן התנועה הקיבוצית. שבת שלום.

[email protected]