צהלות השמחה שנשמעו מרחוב בלפור ועד לנוער הגבעות על היבחרו של דונלד טראמפ, איש חסר עקרונות וערכים ליברליים, הן מוצדקות. סוף-סוף יהיה בוושינגטון נשיא שלא ירסן את הדחף האימפולסיבי של הממשלה הזאת להרחיב את ההתנחלויות בגדה, לספח דה-פקטו את שטחי C ולהקים מדינה
דו-לאומית. מדיניות הכיבוש תקבל ככל הנראה לגיטימציה מארצות הברית. לטראמפ, שדוגל בארצות הברית תחילה ובהתבדלות מהעולם, לא אכפת שישראל תאבד את עצמה לדעת בכל אשר לזהותה היהודית והדמוקרטית.
הימין הישראלי מבין ומכיר את טראמפ. הוא קורץ מאותו די-אן-איי פוליטי: ימין לאומני, שונא זרים, גזען כלפי מוסלמים וכהי עור, מתעב אליטות ליברליות ואת התקשורת ובז לדמוקרטיה. הדחף הפוליטי של הימין הישראלי והאמריקאי הוא לשלוט עם סינדרום של עליונות על חשבון האחר, לחשוד בזר ולהאשים את השמאל בהיותו גיס חמישי לא פטריוטי. מצא מין את מינו.
נשיאים אמריקאים טובים לישראל היו ביל קלינטון וברק אובמה, אוהדי ישראל, שדאגו לישראל ביטחונית בסיוע חסר תקדים, אך גם דאגו לחוט השדרה המוסרי של ישראל, כדי שתשמר את זהותה היהודית-דמוקרטית. הם היו נשיאים אהודים בארצות הברית ובעולם ותרמו לכך שישראל תהיה חלק ממשפחת העמים. ברית עם ארצות הברית של קלינטון ואובמה הייתה טובה בעיני ידידינו בעולם והרתיעה את אויבינו. זה לא המקרה של טראמפ. בגלל המדיניות הכוחנית שלו והשמרנות הדתית בתוך אמריקה, ארצות הברית תהיה מבודדת. הרבה עוינות אנטי-אמריקאית תפרוץ ברחבי העולם, באירופה ובעולם הערבי. ידידיו יהיו רוסיה וישראל. נהיה מבודדים יותר מבעבר ונסתכן בחרמות.
ברית עם פוטין ואסד
טראמפ רע לישראל, קודם כל כי הוא רע לאמריקה. הוא יצעיד את אמריקה אחורה כלכלית, חברתית וערכית. הוא יתפתה להתערב צבאית באזורי סכסוך. אמריקה תהיה שסועה מבפנים, בין ליברלים לשמרנים, בין לבנים לשחורים. טראמפ יכרות כנראה ברית עם פוטין ויכיר במשטרו של אסד, משתף הפעולה עם איראן.
בעידן טראמפ אכן לא יתקיים תהליך שלום. הפלסטינים יתייאשו, בגיבוי כלל-ערבי, והאלימות רק תגבר. מפעל ההתנחלויות ילך ויגבר, וטראמפ יוכל לחנוך את המדינה הדו-לאומית.
ישראל זקוקה לנשיא אמריקאי שידגול בערכים של החוקה האמריקאית ושל מגילת העצמאות; נשיא שיהפוך את ארצות הברית למנהיגה האמיתית של העולם החופשי. היום מדברים על כך שקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל תירש את מקומו של הנשיא האמריקאי בהנהגת העולם החופשי. דרוש מנהיג שייזום תהליך שלום וירסן את הדחף להרס עצמי של החזון הציוני הדמוקרטי. במשך ארבע השנים הקרובות הנטל יהיה מוטל על ישראל: להתעשת לעבר יתר דמוקרטיה ולעבר שלום עם מדינה פלסטינית.
הכותב הוא מייסד שותף של מרכז פרס לשלום ומייסד תנועת "יאללה - מנהיגים צעירים"