אתמול היה יום טוב לטחון את נחום ברנע. בימין ראו בו שופר אנטי-ביבי, בשמאל ראו בו שופר הון-שלטון, כל כנופיה וססמאותיה, כל חונטה וסיבותיה לחבוט. אז הרשו לי להיות אאוטסיידרית לרגע ולומר שאני אוהבת את ברנע. לא תמיד מסכימה איתו, אבל נחום ברנע הוא עיתונאי טוב. כפי שאין עיתונאים מושלמים, גם אין כלי תקשורת מושלם.

כל עיתון/ אתר/ ערוץ ומחלתו. עצוב להגיע ליום שבו ברנע צריך לעמוד בחזית ולספוג את האש עבור בעליו, אבל איך אפשר לרמוס את כל העשייה שלו במחי יד? הוא מאושיות הענף, אולד סקול, וזה באמת לא משנה אם אתה ליכודניק או שמאלן. הנטייה האוטומטית היא לאתרג או לחסל. לכאורה, בכל פרשה חייב להיות מנצח ומפסיד. 

גלו את החדשות לפני כולם. הצטרפו בלייק לפייסבוק שלנו.
 
 


לכן, מעודד שחלק מהרוח המנשבת ברשתות החברתיות היא ההבנה שכשמגיעים לפרשיות כל כך רקובות, אין באמת מנצחים. האזרחים זקוקים לעיתונות, וחלק מהכעס עליה נובע מכך שחלקה נגרר לשיטת ה"חיסול או אתרוג". זה לא תפקידה. שיטת ה"חיסול או אתרוג" פוגעת בזכות הציבור לדעת, משום שהיא מורידה מאמינות המידע. 



גם עיתונים חוטאים מדי פעם ב״חיסול או אתרוג״ - אבל יש גם עיתונאים אחרים. בחלק מכלי התקשורת אפשר למצוא יותר מהם, בחלק פחות. בתוך הים הסוער של ה"חיסול או אתרוג" הם מתעקשים לשמור על איפוק ולראות מורכבות. לפעמים הם בעד, לפעמים נגד, הם לא ניגשים לכל סוגיה עם דעה מוכנה לשליפה. אם צריך לאתרג משהו, זה את אמות המידה שלהם, כי אלו הן אמות המידה הנכונות. אם צריך לחסל משהו, זה את אווירת הכנופיות.
 

פעם הייתה ועדת עורכים ומועצת עיתונות. הייתה הבנה קולקטיבית שעיתונות טובה מתקיימת רק אם כל השחקנים שותפים לקביעת הכללים ולשמירתם. כלי תקשורת אינו יכול לפקח על עצמו לבד, ויש לכך מספיק הוכחות. נראה שגם "העין השביעית", המתיימרת לשמור על הכללים, בסך הכל הצטרפה לאחת הכנופיות. אז במקום להתווכח מי יותר גרוע ממי, אולי הגיע הזמן שנפיח חיים בהגדרות העיתונות הבסיסיות.
 

מועצת עיתונות עם שיניים, שכל כלי התקשורת יקבלו את הכרעותיה, היא צורך השעה. עיתונאים ומו״לים הם בני אדם, צריך לשמור עליהם מבחוץ באמצעות גוף מאוזן, מקצועי, מוסכם, שמשקף מגזרים רבים ככל האפשר. קשה לתקן את המצב הקיים כשיש מי שנוח לו לאתרג עיתון ומנגד מי שנוח לו לחסל אותו. כשאווירת ה״אתרוג או חיסול״ היא מחנאית ושטחית, היא לא באמת באה לפתור בעיות או להיטיב עם השוק כולו. כל התנהלות של ״אתרוג או חיסול״ בעצם באה רק כדי להיטיב עם מעמדו של אדם כלשהו. שזאת בדיוק הטענה שיש לנו נגד העיתון "ישראל היום".