בהיבטים המשפטיים של פרשת אזריה יכריע היום בית הדין הצבאי. אבל עוד לפני כן ובלי קשר לגזר הדין, מעניין להסתכל דווקא על הסיקור התקשורתי של הפרשה. על הקו המחבר שיצרה התקשורת בין הנקודות: חייל יורה, מחבל על הרצפה, מוצב בחברון. האירוע המדובר התרחש ביום חמישי בבוקר. זאת עובדה חשובה. כי מי שיבדוק מה קרה לפוליטיקאים ולתקשורת משני עברי סוף השבוע הקשה ההוא ילמד שבתחילה טיפלו הפוליטיקאים ומערכת הביטחון בעניין בצורה תקיפה ונחרצת. “זו אינה דרכנו” אמרו וגם צייצו יעלון ונתניהו, דובר צה”ל והרמטכ”ל. ביום שישי כבר התפרסם שהחייל היורה יועמד לדין בגין רצח.



אבל יומיים אחר כך, ביום ראשון, הסיפור בעיתונים כבר היה שונה. מכהניסט שירה בדם קר במחבל השכוב על הקרקע, הפך אזריה (ששמו הותר לפרסום בהמשך) לילד של כולנו. כמעט גלעד שליט. ילד שנשלח על לא עוול בכפו למאסר, וחשוד ברצח רק מפני שפעל כפי שכל מי שיש לו אינסטינקט בריא היה צריך לפעול. כמה ימים אחר כך נתניהו כבר התקשר לאביו של החייל לחזק אותו.



מה קרה באותו סוף שבוע שחייב את התקשורת לספר סיפור כל כך שונה ואת הפוליטיקאים “לתקן” את עמדתם? התשובה היא שעל ציר הזמן זכה אזריה ליותר ויותר תמיכה ברשתות החברתיות. ביום ראשון בבוקר כבר היה ברור לכל אדם שמתמצא במדיה הדיגיטלית לאן נוטה דעת הקהל.



מה גרם לסנטימנט שנוצר ברשתות לטובת אזריה? ייתכן שהציבור כעס על הפוליטיקאים שמכרו את החייל לטובת סיפור שמיועד לאוזניים של בתי דין בינלאומיים. ייתכן שזה היה חלק מן המלחמה נגד ארגוני החברה האזרחית “שוברים שתיקה” ו”בצלם”, וייתכן שמדובר באפשרויות הוויראליות שהרשת החברתית מציעה למובילי דעה מימין, כמו “הצל”.



מה שברור הוא שהלחץ ברשתות החברתיות הפך רשמית לכלי המשפיע על התקשורת הממוסדת ועל הפוליטיקאים. כולם מנסים לקלוע אל הסנטימנט שנוצר ברשתות. כבר שמענו פוליטיקאים המקדימים את פסק הדין וקוראים לחנינה לחייל אם יורשע.



במקרה סרן ר' לא היה איך לצעוק



דווקא בגלל זה מעניין להזכיר שלפני 11 שנים ניתן פסק דין בפרשה אחרת, שגם בה עמד חייל שמוסריות הפעולות שלו הוטלה בספק. קראו לו סרן ר', והוא הואשם בווידוא הריגתה של ילדה פלסטינית ברפיח, וזוכה. הסיפור שלו התפרסם אחרי שתבע תביעת דיבה את התוכנית "עובדה" ואת העיתונאית אילנה דיין ששידרה תחקיר על אודותיו.



והנה משפט דומה, אבל עם טוויסט של 2016. בשני המקרים דעת הקהל הייתה שהפוליטיקאים, ובעיקר המערכת הצבאית, החליטו להיות מוסריים על חשבון חיילים משכבות חלשות (דרוזי במקרה של סרן ר', תושב רמלה במקרה של אזריה), וכן שהתקשורת אשמה בפגיעה בחיילינו ובהגזמה בחומרת המתרחש. אבל, בעוד שבפרשת סרן ר' כל מה שעמד לרשות מי שצפה בטלוויזיה היה היכולת לצעוק מהכורסה כלפי המסך – הרי שבשנת 2016 אין עוד צורך בצעקות, ואפשר להשתמש במקלדת ולכתוב ברשתות החברתיות את אותו כתב אישום נגד התקשורת ששפטה את אזריה עוד בטרם החל המשפט.



בשורה התחתונה - התיווך התקשורתי של סיפור החייל היורה בחברון מבטא ערעור של איזונים. איזונים בין הציבור לפוליטיקאים, בין התקשורת הממוסדת לזו הדיגיטלית, ובין שתיהן לבין שניהם. כל אלה השפיעו מאוד על הדרך שבה מנקודות נוצר סיפור. פרשת אלאור אזריה תיזכר כסיפור שמשקף את דפוסי המשחק החדשים בין התקשורת המסורתית לרשתות החברתיות בשנת 2016. 



הכותבת היא ראש התוכנית לרפורמות במדיה במכון הישראלי לדמוקרטיה