אחיינית שלי החליטה לסגור את חשבון הפייסבוק. "אני כבר לא יכולה לקרוא את הפוסטים על אלאור אזריה", היא הודיעה נרעשת. בת 15, ורואה משהו שחומק מעיני מבוגרים בעמדות מפתח: בכנסת, במשרות ייעוץ, בתקשורת, בקרב מובילי דעה. דווקא מהם מסתתרת ההבנה שהבעיה העיקרית שלנו היא לא דאעש או איראן או האו"ם, אלא הקושי הגובר והולך לראות את האדם בדמותו השנואה של מישהו אחר.



מתלהמי השמאל לפחות מתיימרים, מלהטטים בלשונם על אהבת אדם, אבל כבר מזמן אין להם מושג איך באמת עושים את זה. מי שאינו מסוגל לראות שאלאור אזריה הוא נער בן 19 שחרב עליו עולמו ונשבה בידי שלל אינטרסנטים שניצלו את מצוקתו, הוא אטום לב. מתלהמי הימין אפילו לא מתיימרים - מי שלא איתם, אחת דינו. אבל במידה כזו או אחרת, כולנו מוסתים.



זה לא "הוא" או "היא" או "הם" - כולנו נופלים לפח הזה. אדם מוסת בכלל לא קולט שהוא כזה - הוא רותח מכעס, ומבחינתו לגמרי בצדק. הערכים שהוא מאמין בהם נפגעו, גנבו לו את המדינה. אבל נסו לחשוב כמה אנשים עובדים בזה, משקיעים את כל האנרגיה שלהם בלעצבן אותנו, בלשכנע שדופקים אותנו ואת אנשי שלומנו, שרק הם יוכלו להציל אותנו מהגורל האכזר שמתכננים לנו האחרים. כולנו קורבנות של מקצועני הסתה שזה מה שהם עושים מדי יום, שעה-שעה, רק כדי שנצטרף למחנה שלהם.



אלאור אזריה. צילום: פלאש 90



אם אתה מאמין שאזריה הוא מפלצת, ולא מסוגל לראות בו דמות טרגית שחייו נהרסו ומשפחתו התרסקה, אתה מוסת על ידי מישהו. אתה מוסת גם אם אתה רואה מפלצת ברמטכ"ל או בשופטת, ולא קולט שעזריה עבר על הוראות צה"ל שחייבות להישמר. יש מי שדואג להקצין עבורנו את הדברים, לגרום לנו לכעוס יותר ממה שצריך, כדי שנהיה בצד שלו ונגבה אותו. אז כשאתה מתחיל לראות מולך מפלצות ולא בני אדם, זה כנראה אומר שגם אתה קורבן של הסתה.



תביטו בכל המסיתים סביבנו.



הפוליטיקאים מכל הצדדים, הסוגים והמינים. חבורת חסרי אחריות שטחיים ונמהרים, שאין להם אינטרס למתן שום סיטואציה בעייתית, כי לכאורה הם מרוויחים רק מהסלמה. גם העמותות שמקדישות את מרצן לצביעת צה"ל בשחור עוסקות בהסתה, כי ככל שהמצב ייראה גרוע יותר יהיה להם קל יותר לגייס את התרומה הבאה. גם יועצי התקשורת שלוחשים על אוזני לקוחותיהם משתתפים בחגיגה, וגם נושאי המשרה - בצבא, במערכת המשפט, בעולם הרוח - כולם. הרי אירוע הירי הוא פצע לאומי מדמם, אז יש מי שדקר אותו בגסות ויש מי שרק חיטט בו בעדינות, אבל אף אחד לא עזב אותו קצת לנפשו כדי לאפשר לו להחלים. ועל כל הבלגן מנצחת העיתונות, מתרוצצת עם מיקרופון בין המתלהמים, בתחרות מי ידווח ראשון על ההסתה הבאה עם הודעות פוש לטלפון ופריצות לשידור וכנסו עכשיו וצפו בסרטונים, בית משוגעים.



כל מוסת הוא גם מסית. כתבתם פוסט זועם במקום לנסות למתן את האווירה? גם אם צדקתם וקיבלתם מיליון לייקים, כל מה שעשיתם זה לשפוך עוד קצת שמן למדורה. אף אחד לא מרוויח מהארס הזה, לא האזרח הבודד, לא התקשורת שמאבדת מאמינותה, לא בית המשפט, לא העמותות שהאידיאולוגיה עיוורה אותן וגם לא הפוליטיקאים, המסיתים הראשיים. גם אם נניח שבסוף הם "יצליחו", הרי כבר לא יהיה להם על מה לשלוט. אין מי שלא מפסיד באווירה כזאת, ולא משנה מאיזה צד הוא ואם ערכיו הם מהנעלים שבערכים. שום ערך בעולם לא מצדיק חרחור של מלחמת אחים.