לאחרונה נחשפתי במהלך ביקור עבודה והרצאות בארצות הברית לוויכוח הציבורי סביב כוונתו של הנשיא דונלד טראמפ להביא לחקיקה שתבטל את תוכנית ביטוח הבריאות של ברק אובמה, המוכרת בשם “אובמה קר”.
נתוני הרקע ברורים: הרפובליקנים נמצאים אחרי ניצחון גדול בבחירות. הם מחזיקים ברוב גדול בבית הנבחרים וגם בסנאט. מדובר במהלך שהוביל נשיא חדש במסגרת 100 הימים הראשונים לכהונתו וכל זאת מול מפלגה דמוקרטית שהפסידה, בניגוד לכל הציפיות, בבחירות לנשיאות, והיא מיעוט בשני בתי הקונגרס.
ההיגיון הפוליטי הישראלי היה מחייב לראות בדמוקרטים מפלגה הנתונה בהלם ההפסד. אילו הדמוקרטים בארצות הברית היו מחקים את האופוזיציה בישראל, הם היו מסתפקים בציוצים בטוויטר ובנאומים חוצבי להבות בקונגרס ומרימים ידיים מול ניסיונות החקיקה של הנשיא, המגובה ברוב הרפובליקני המסיבי. אלא שהאירועים שהתרחשו לאחרונה בקונגרס האמריקאי מלמדים כי הפסד בבחירות ושירות האומה כמיעוט פרלמנטרי אינם צריכים לבלום עבודה אופוזיציונית וטרפוד יוזמות חקיקה של הממשל והרוב.
הפעילו את ההמונים
הדמוקרטים, שהפנימו את עובדת היותם מיעוט בבית הנבחרים, ידעו להפעיל בחוכמה את הציבור מול הנציגים הרפובליקנים. אלו זכו לקבל מאות אלפי שיחות טלפון, הודעות וואטסאפ, אס־אם־אסים ומיילים מאותם אזרחים שהיו אמורים להיפגע קשות מביטול רפורמת הבריאות של אובמה. פעילי המפלגה איתרו את כל אוכלוסיות היעד שעלולות להיפגע קשות מביטול תוכנית הבריאות. בין הנפגעים בפוטנציה היו מאות אלפים שתמכו בטראמפ, ושתוכניתו הייתה הופכת את חייהם לבלתי אפשריים. מנגנון המפלגה הדמוקרטית גייס מאות ארגונים חברתיים, והם דאגו שחבריהם יביעו התנגדותם מול ציר בית הנבחרים המקומי, יתלוננו ויאיימו שלא לבחור בו שוב.
נוסף על כך, אורגנו הפגנות ומשמרות מחאה מול הלשכות הפרלמנטריות של חברי הקונגרס והוטל מצור אנושי על חלק מהם. המפלגה הדמוקרטית ידעה ליזום, לארגן ולתעל את הזעם הציבורי ולהפכו לעבודה פוליטית נבונה ויעילה. הדמוקרטים לא נפלו במלכודת של הצגת הנושא כעימות בין־מפלגתי, אלא כעניין הנוגע לאמריקאים רבים. הם הציבו זאת כעימות בין השלטון הרפובליקני לבין העם. המאמץ נשא פרי, ורבים מצירי הקונגרס הרפובליקנים חששו ממורא בוחריהם וסירבו לתמוך ביוזמת הנשיא ומנהיג הרוב בבית הנבחרים.
גם כאן בארץ הגיע הזמן שמפלגת העבודה תפנים כי סדר יומו, מצוקותיו ובעיותיו של בוחר ליכוד אינם שונים מאלו של מצביע העבודה. אלו וגם אלו רוצים בביטחון אישי. הליכודניקים, כמו המפא”יניקים, רוצים לחיות ברווחה כלכלית ולקבל חינוך טוב, שירותי בריאות ודיור בעלות שהם וצאצאיהם יכולים לעמוד בה.
אם העבודה רוצה לשוב להנהגת המדינה, היא חייבת לחזור אל העם. המנהיגות הבאה שלה צריכה להיות מחויבת לציבור, קרובה לציבור, מרגישה את הציבור ומנהלת איתו דיאלוג מתמיד בגובה העיניים. אם העבודה תדע לחזור אל העם, העם יחזור אליה.
הכותב הוא יועץ לטקטיקה פוליטית