לפני כמה שבועות לחשה שרה נתניהו באוזניה של אשת נשיא ארצות הברית, בשדה התעופה, שמה שקורה להם בבית מוכר לה היטב. לבלרי החצר של מחנה השמאל מיהרו לדווח - ולגנות, כמובן, את חוסר הטקט, כביכול, של אשת ראש הממשלה. אז הנה זה קורה שוב; אנשי המחנה ההולך ונעלם כבר הגיעו למסקנה, כנראה, שבדרכים קונבנציונליות הם לא יצליחו להדיח את בנימין נתניהו, ולכן הם מנסים לעשות לו את מה שהדמוקרטים בארצות הברית מנסים לעשות לדונלד טראמפ.
הסיכוי שזה יצלח שם שואף לאפס, אבל להשמיץ, לנאץ ולגדף הם ממשיכים. וכמו שם, גם אצלנו אין גבול לחוצפה. וכך יכול ח”כ עמר בר־לב לכנות את ראש הממשלה בראיון פומבי “עבריין נמלט” וכך יכול יגאל סרנה להכתיר את שרה נתניהו בתואר “מטורללת”.
אולם אלה הם רק האמירות היותר קלות לעיכול של שונאי ביבי. המתוחכמים יותר מנסים להדביק לו כל פרשיית שחיתות הנחקרות במקומותינו. וכבר שמעתי שמאשימים את נתניהו במעשים שנעשו לכאורה בידי שאול אלוביץ’, המתקרא “מקורב של ראש הממשלה”, ובמקום אחר ניסו לרמוז שמי שהעביר כספים לקפריסין – כביכול המתווך בעסקת הצוללות – עשה זאת, מן הסתם, לחשבון מאוד מסוים. החיוך הממזרי לא מש מפניו של העיתונאי כמבקש לומר: “אתם הרי יודעים למי אני מתכוון”.
אינני אמור לדעת דבר, שכן המדליפים עושים זאת רק כאשר הם מצפים לתמורה הולמת ממי שהם מדליפים לו, אבל נראה לי שהטירוף המקומי פשוט מרקיע למרחקים. עם זאת, כמו באמריקה, אין לכל אלה שמנסים להדיח את מי שנבחר כדין, באמצעות חקירות כאילו פליליות או שברי שמועות, כל סיכוי להצליח במזימותיהם.
אולם מי שבכל זאת מפתיעים לרעה הם דווקא הפוליטיקאים. קחו לדוגמה את ציפי לבני. היא מחליפה מפלגות מעת לעת וכעת היא עומדת בראש מפלגת מדף שאין מאחוריה דבר. למעשה, יש לה רק שם. אבל זה הספיק לה כדי לקבל מקום בראש המחנה הציוני ולדחוף לתוך הרשימה עוד שניים־שלושה חברים. עכשיו היא אפילו לא טורחת לעשות משהו קצת יותר דמוקרטי. היא ממתינה על הגדר עד שמישהו ירצה “לקנות” את מפלגתה.
אבל, כדי שלא ישכחו אותה, היא טורחת להשמיץ מעת לעת את ראש הממשלה. זה הרי באופנה, היא בוודאי חושבת לעצמה, אז למה שלא לנסות ולהעמיס על שומעיה כמה אמירות כזב. המראיינת שאיתה שמעתי לאחרונה ראיון הרימה לה כדורים להנחתה, ולבני לא התקשתה לענות. היא רק לא נשאלה, למשל, על חלקה בגירוש יהודים מבתיהם, לא רק בגוש קטיף, אלא גם בצפון השומרון. היו שם ארבעה יישובים משגשגים – כדים, גנים, חומש ושא־נור – ולא הייתה כל סיבה להרוס אותם. לבני גם לא התבקשה להגיב על חלקה במלחמת לבנון השנייה, שגבתה את חייהם של עשרות חיילים במבצעים חסרי תוחלת.
ובכל זאת. פטורה בלא כלום אי אפשר, ואז המראיינת תהתה אם אי פעם היא קיבלה מתנות. לבני מיהרה, כמובן, להכחיש, וזה לא לגמרי מדויק; לפחות מזווית אחת. מתוך מאות הנסיעות שלה לחו”ל, אני מניח שחלק מהן מומן בידי גופים פוליטיים־פרטיים; ואם כך, אז אלה בפירוש מתנות. כך או כך, טראמפ כנראה ישרוד את מלוא הקדנציה, כמו גם ביבי, ולכן כדאי לכל מי שרוצה במהפך שלטוני לחשוב על ניצחון בקלפי.