בשנים האחרונות עולות יוזמות של ארגונים ועמותות להתנדבות בחו”ל, בטיפול ביתומים בעיקר. יוזמות כנות ברוכות? בהחלט כן, אבל לפעמים צריך למדוד דברים במבחן התוצאה. לא עוד עבודת קודש ותיקון עולם: הגיע הזמן לבחון את המציאות. לפני שנה העלו שתי בחורות אנונימיות עמוד סאטירי לרשת שנקרא “ברבי מצילת עולם”, שקטל את המתנדבים הלבנים שבאים להצטלם עם ילדים שחורים תוך כדי תחושה שהם מצילים את העולם. העמוד הזה היה סטירת לחי מתבקשת להרבה מתנדבים, והארה להרבה מאיתנו העוסקים בסיוע הומניטרי מקצועי.
 

הקונספט ברור: צעירים חדורי כוונות טובות מפרסמים את הכוונה שלהם להטיס ציוד ולהתנדב שבועיים בבית יתומים כזה או אחר באפריקה. משם הם מעלים צילומים שלהם מוקפים בילדים שחורים מחייכים, מתנדבים לשבוע או שבועיים ועוזבים. את הציוד ששינעו בעמל ובהמון כסף לא תמיד יזכו הילדים לראות. לשנע ציוד מישראל – אלא אם כן מדובר בציוד רפואי נדיר שאין בנמצא או בשינוע מזון לאזור של רעב או מיד אחרי אסון – אין צורך. כמעט את הכל אפשר לקנות במחיר השינוע במקום שאליו אתם מגיעים. את אלפי הדולרים שנדרשים כדי לשנע טונה של ציוד תשקיעו בקנייה במדינה שבה אתם מתנדבים. כך גם תעזרו לכלכלה וגם תחסכו כסף. 
 



אחרי האסון בנפאל לפני שלוש שנים התגייסה קבוצת תורמים ושינעה מכולת בגדים משומשים לנפאל, מדינה שתעשיית הטקסטיל שלה היא מהגדולות בעולם. הממשלה סירבה לשחרר את המכולה כדי לא לפגוע בתעשייה המקומית אחרי האסון. המכולה נרקבה בנמל במשך תקופה ארוכה והציוד לא הגיע ליעד. במחיר השינוע ניתן היה לקנות את כל הציוד בארץ היעד ולתרום לקהילה המקומית.
 

בכל הנוגע למזון, מיד אחרי האסון בהאיטי הגיעו מיליוני טונות של מזון שנתרמו למקומיים, ואכן בשבועות הראשונים הם היו דרושים מאוד. אבל בחודשים שאחרי המשיכו להגיע משלוחי מזון שפגעו בחקלאות ובתעשיית ייצור המזון המקומית שרק התחילה להשתקם. פגיעה כזו עשויה לשתק כלכלה מקומית למשך שנים. לכן אני רוצה לומר לכל מי שרוצה להתנדב שבוע או עשרה ימים עם ילדים: אל תבואו. ילדים נקשרים מהר, והמעברים האלו פוגעים בהם. אין משהו אמיתי שתוכלו להנחיל להם בעשרה ימים. תבואו לחודש בצורה מסודרת, מחייבת והמשכית, או אל תבואו. שום משחק לא עוזר להתפתחות התקינה שלהם. כל מה שהם לומדים מכם הוא שיש אנשים לבנים וזרים שבאים לשבוע והולכים.
 

לפני שאתם מעלים תמונות קורעות לב ומבקשים מאנשים להשקיע בפרויקט הסיוע שלכם, תחשבו מה באמת נדרש במקום שאליו אתם מפנים את הכוונות הטובות שלכם, ומה יישאר אחרי שתלכו. אין טעם להתחיל פרויקט חקלאי במקום שאיש לא יטפל בו; אין סיבה ללמד נשים לעשות מלאכה שהן לא מעוניינות בה רק כי זה מה שיש לכם לתת. 
 

יש היום עולם שלם בחוץ של סיוע הומניטרי מקצועי. יש אנשים שזה המקצוע שלהם. אל תבזבזו זמן וכסף על ניסוי וטעייה בחיי אנשים אחרים, גם אם הם יתומים חסרי כל באפריקה. רוצים לעזור? נסו לחשוב מה לא רק יצטלם יפה, אלא גם באמת יוביל לשינוי. 


הכותבת היא עיתונאית ומייסדת פרויקט "אימג'ן" לסיוע לפליטים