לאחרונה אנו שומעים יותר ויותר על בועת הנדל”ן ועל כך ששוק מכירת הדירות בקיפאון, וקוראים ידיעות המבשרות לנו כי מחירי הדיור עומדים לרדת. מס דירה שלישית, שאותו נחוש לקדם שר האוצר משה כחלון, ותוכנית “מחיר למשתכן”, שבמסגרתה הוכרז לאחרונה על הגרלת אלפי דירות נוספות, תופסות הרבה מנפח הדיון התקשורתי. בפועל, מעבר להכרזות המתוקשרות, נדמה כי שתי התוכניות הן בעיקר ניסיון נואש להעניק פתרון נקודתי לבעיות סבוכות. פתרון אמיתי, כזה שייצור שינוי חיובי לאורך זמן ולא יגרור נזק נלווה, אינו מגיע בשליפות מהמותן, אלא לאחר מחשבה מעמיקה, תכנון לטווח ארוך ושיתוף פעולה של גורמים ורשויות שונות.

התוכניות “מחיר למשתכן” ומס דירה שלישית, בדיוק כמו התוכנית “מע”מ אפס” של שר האוצר הקודם יאיר לפיד, הן בעיקר גימיק. אין מדובר בניסיון אמיתי להגדיל את ההיצע בשוק הדיור ולהעניק לו את טיפול השורש היסודי שלו הוא זקוק בדחיפות. השיווק האגרסיבי של שתי התוכניות מטעה ציבור רחב של משפחות צעירות ומשפרי דיור, שיושב על הגדר שנים בציפייה שמחירי הדירות ירדו. רכישת דירה שתהיה מוכנה בעוד כמה שנים בהנחת “מחיר למשתכן” והטלת מגבלות על משקיעים כחלק מתוכנית “דירה שלישית” אינן הפתרון, אלא בעיקר הסטת הדיון למקומות נוחים יותר. התוצאה של כל אלה: הציבור ישלם.



במוקדים מסוימים בפריפריה שבהם התבצעה בנייה נרחבת, מוגזמת אולי, של מתחמי מגורים, המחירים אכן עשויים לרדת, אך לדאבוני במרבית המקרים הבנייה בוצעה ללא כל התחשבות בשאר התשתיות העוטפות שלהן זקוקה האוכלוסייה החדשה. אזורים אלה נכללים במסגרת השיווקים האגרסיביים של הקרקעות ב“מחיר למשתכן”, מה שעלול להגדיל את הקטסטרופה הצפויה בעתיד וכבר מורגשת, למשל פקקי ענק ביציאות מאזורי המגורים, היעדר שירותי בריאות קרובים, מחסור במקומות תעסוקה ותחבורה ציבורית כושלת.

לפריפריה אומנם יש יתרונות כמו אורח חיים שקט וקהילתיות, אבל אזורי הביקוש מתרכזים בין גדרה לחדרה, ולא במקרה. כאן קיימים תשתיות, תחבורה ציבורית מפותחת, תעסוקה ואזורי בילוי – כל מה שצריכות משפחות צעירות מעבר לארבעה קירות. דווקא באזורי הביקוש, הבנייה מתעכבת בשל חסמים בירוקרטיים, וההיצע הקיים אינו מגוון מספיק כך שיתאים לרבדים שונים באוכלוסייה.

כחלון ומשרדי הממשלה הרלוונטיים האחרים צריכים לשתף פעולה בפרימת הסבכים הבירוקרטיים שתוקעים את הבנייה באזורי הביקוש. כדי להגדיל את ההיצע באופן משמעותי, צריך קודם כל להסיר את החסמים ולקצר את זמן ההמתנה הארוך שנדרש לאישור תוכניות וקבלת היתרים לבנייה. חייבים להעניק כלים אפקטיביים לוועדות התכנון, להפשיר קרקעות ולקדם במהירות תוכניות בנייה במתחמים שונים שנמצאות בהמתנה ארוכה מסיבות כאלו ואחרות.

כמו כן, יש להמשיך לבנות כדי להגדיל את ההיצע למגוון אוכלוסיות באזורי הביקוש - לא רק מגדלי יוקרה, אלא גם מתחמי מגורים בסטנדרטים נמוכים שיתאימו למשפחות מרקעים שונים. לאחר מכן יהיה גם ניתן לשלב פתרונות נקודתיים ויצירתיים באזורי הביקוש, למשל הסבות מגורים והקמת מתחמי מכולות.