על פי כל הסימנים, שנת 2018 צפויה להיות צומת דרמטי בחיי המזרח התיכון. זה תקופה ארוכה מבשילים אצלנו במקביל שלושה תהליכים שונים באופיים, שלכל אחד מאפיינים, שחקנים, קצב ותוחלת חיים משלו, אך יד המקרה וההיסטוריה מזמנות אותם, ככל הנראה, לקרשנדו חופף ברבע הראשון של 2018. לוחות הזמנים של שלושת התהליכים הללו, כשהם מתכנסים לנקודת השיא בתקופה כה קצרה, מייצרים מפגש שווה ערך להתנגשות של לוחות טקטוניים.

התהליך הראשון שמתקרב לסיומו הינו החקירה המשטרתית של ראש הממשלה. אין מצב שזה ייגמר על מי מנוחות. כלומר, שמסקנות המשטרה יוגשו לפרקליטות, המעורבים ימסרו תגובה ויתפזרו לבתיהם. בפועל, כל המלצה או אי־המלצה, או הדלפת המלצה, צופנות בחובן צונאמי לא קטן. שדים ייצאו מבקבוקים, והתגובות תהיינה יצריות, סוערות, בלתי נשלטות ובעיקר בלתי צפויות. כל תסריט אפשרי. אחרי שהערפל יתפזר, יעמוד לפנינו ראש ממשלה שמואשם (אם בכלל) בעבירות גבוליות, חלקן תקדימיות, שעצימותן במדרג הפלילי נמוכה. אף שמדובר בראש ממשלה מנוסה ובעל יכולת, שרבים סבורים שתהא זו טעות ברמה הלאומית להחליפו בעת הזו, יהיה עליו להתמודד עם כמעט חצי עם שחושב שאם יוגש כתב אישום כלשהו, עליו ללכת הביתה או להשעות את עצמו, אף שהחוק לא מחייב זאת.

# # #



התהליך השני הוא התגברות האיום האיראני, שעלול להתפרץ בכל רגע. חרף כל החיסולים, הסיכולים וההפצצות המוצלחות שביצעה ישראל בסוריה, הולכת ונמתחת טבעת החנק האיראנית סביב גבולותיה הצפוניים של ישראל. לא זו בלבד שטהרן שולחת זרועות ומעמיקה שורשים בעיראק, סוריה ובלבנון, אלא שבחסות אסד, הרוסים והרפיון האמריקאי, איראן מתבססת בגבולות ישראל חמושה בעשרות אלפי טילים.


אסור שהשקט היחסי שממנו אנו נהנים יטעה אותנו. הוא נובע מהאינטרס האיראני להמשיך ללא הפרעה בהתעצמות הזוחלת, הן בסוריה ובלבנון והן במתקנים אלו או אחרים ברחבי איראן. זוהי התפתחות שאמורה להדיר שנתו של כל ישראלי שעיניו בראשו. צריך לזכור שלחביות חומר נפץ דליק יש טבע משונה להתפוצץ. לעתים מספיקה לכך טעות, תקרית, אי־הבנה או הסלמה מתגלגלת, הנובעת מהערכה שגויה של הצד השני.

# # #

התהליך השלישי הינו מדיני. בעוד הטייפון האיראני ימשיך להקדיר את שמינו בטרם יתפוצץ בפנינו, קיים סיכוי קלוש למנוע את רעידת האדמה שתחולל במקומותינו תוכנית טראמפ. על פי כל האינדיקציות, תהיה זו תוכנית המביאה בחשבון את הטיעונים הישראליים, יותר מכפי שעשתה כל תוכנית אמריקאית אחרת שהוגשה לנו. עובדה זו שבעינינו מעוררת אהדה (ולכן מקהה את סיכוניה), אמורה לזכותה אוטומטית בווטו פלסטיני מסכל. אלא שכאן נכנס לתמונה משתנה חדש, שעתיד להוות גורם משפיע באזורנו. כוונתי היא ליורש העצר הסעודי. המלך המיועד, מוחמד בן סלמן, שלעניינינו מסמן תקווה, אך גם טומן בחובו סכנות חדשות. מדובר במנהיג ערבי מזן אחר: אמיץ, יוזם וחדשן. בתקופה קצרה הוביל מאבק פנימי מטהר, השליך רבים מאחיו לכלא בגין שחיתות, והחל בארצו תהליך של יציאה מימי הביניים, כולל בכל הנוגע למעמד האישה. במישור המדיני הוא החל משדר פתיחות כלפי ישראל, ששיאה צירופה כחותמת על הצעת החלטה סעודית באו"ם המגנה את דמשק.

לאחרונה, הגדיל בן סלמאן לעשות כאשר הזמין את אבו מאזן לריאד, כדי לדרוש ממנו לא להכביד על המשא ומתן עם טראמפ ובכל מקרה לא להטיל על הצעתו וטו עוצר דינמיקה. את מפגן הסולידריות עם אבו מאזן בעקבות הצהרת טראמפ בעניין ירושלים הוא ניצל כדי להמתיק לאבן מאזן את הגלולה, בדיוק כשם שההצהרה עצמה תנוצל על ידי טראמפ כדי להכין את בית הבליעה הישראלי.

# # #

גם אם הטייפון האיראני יתעכב משום מה, יספיקו הצונאמי שישטוף את ישראל עם סיום החקירה נגד ראש הממשלה, יחד עם רעידת האדמה שתתחולל בציבור הישראלי עם הצגת תוכנית טראמפ, כדי לשנות לחלוטין את מפת השיח הציבורי. הדגשים יהיו אחרים, וסדרי העדיפויות ישתנו ללא הכר. זירות רדומות, בין ובתוך המפלגות, יתעוררו משנת הקיץ שלהן, וישראל תעמוד בפני הכרעה קשה בין הידרדרות מחודשת למלכודת "שתי המדינות" (בנוסח טראמפ), לבין ניצול הקונסטלציה הבינלאומית והאזורית החדשה למאמץ הקשה של בניית מסגרת אזורית יציבה ובריאה, שבה ישראל היהודית, בגבולות בני הגנה וצמיחה, היא שותפה חזקה ושוות זכויות.