הפיטורים היו בגדר שמועות בשבוע האחרון, בגלל כתבות שעלו באתרים שונים, אבל לא שמענו שום דבר מהמנהלים הישירים שלנו. אדרבה, התקיימו שיחות שבהן נאמר לנו שהכל ממשיך כרגיל בינתיים, שההתנהלות היא כשורה ושלא נתייחס למה ששומעים בתקשורת, כי הכל שמועות. לצערי, כל השמועות התבררו כאמת. ידענו שיש משהו, אבל דיברו יותר על קריית שמונה, כך שהייתה איזושהי תחושת ביטחון שכן, אנחנו נמשיך למרות הפיטורים. ואז זה בא אלינו בבום ממש חזק. החבר'ה כל היום צועקים פה בהפגנות "פיגוע המוני" וזה באמת היה פיגוע לנפש, לנשמה.



היום אני אב לארבעה, אשתי נכה ואני מפרנס יחיד, עם משכנתה ועם הלוואות מעל לראש. אני גם ככה לא סוגר את החודש עכשיו, אפילו לא מתקרב לזה. עוד לא יצא לי לחשוב על מה הלאה. אנחנו חיים בתקווה ומתפללים שהכל יסתדר. מה הלאה? לא תהיה לי ברירה, אני חייב להמשיך ולהתקדם, יש לי ארבעה ילדים לפרנס. אבל זה לא ברור כרגע, אני עוד לא בראש, ההלם עדיין רובץ עלי. כרגע אומרים שסוגרים את שני המפעלים ואני מכין את עצמי נפשית שלמרות הכל, זה מה שהולך לקרות. אני פשוט לא יודע מה עוד לעשות חוץ מלהתפלל.
 
בינתיים, לא מדברים על העברה למפעלים אחרים, והאמת היא שעוד לא הייתה לנו שום שיחה עם ההנהלה הבכירה. התיווך הולך דרך התקשורת. אומנם הייתה לנו שיחה קצרה עם מנהל המפעל, אבל לא קיבלנו תשובות. שאלנו למה לא הייתה שקיפות מלאה. הוא טוען שעד יום רביעי בלילה לא הייתה שום הודעה רשמית לעיתונות ועד אז הכל היה בגדר השערות, אבל זה לא מרגיש ככה. אני חושב ששיקרו לנו, כי אם העיתונות ידעה שיש השערה שהולכים לפטר 1,700 עובדים, וההשערה התבררה בסוף כנכונה, אז מאיפה בדיוק הגיע המידע הזה? 

עובדי טבע מתבצרים במפעל בירושלים. צילום: שחר סמוראי
עובדי טבע מתבצרים במפעל בירושלים. צילום: שחר סמוראי

 

המסר שלי מכאן להנהלה: אני רוצה להמשיך ולעבוד בטבע, אני עובד 11 שנה, את הנשמה שלי נתתי. עם כל הקשיים בבית, עזבתי הכל ובאתי בימים מאוד קשים. נשארתי עד שעות מאוחרות, עבדתי משמרות. כל מה שנותר לי זה לייחל שימצאו איזשהו פתרון למפעל הזה, מפעל הדגל של ישראל ושל ירושלים, שהוקם לפני 45 שנה, כדי שימשיך להתקיים. נשאר רק לקוות לטוב ולהתפלל. 
 
הכותב, בן 34 מירושלים, נשוי לנכה ואב לארבעה, מועסק במפעל טבע בירושלים וחרד לעתידו