בשבת האחרונה דלקו האורות עד מאוחר במטה הכללי הרוסי. ההסלמה בין ישראל לציר השיעי בסוריה הזכירה לגנרלים של הקרמלין ימים אחרים וצרות אחרות. בסוף 2015 שלחה רוסיה את חייליה להציל את משטר אסד. במשך שנתיים – ולמעשה עד היום – מטוסיה כתשו מעוזי מורדים, ללא אבחנה מיוחדת בין לוחמים לאזרחים.



מוסקבה הפכה את סוריה למעבדת נשק ענקית – יותר מ־160 סוגי חימוש חדשים נוסו בקרב. למשרד ההגנה הרוסי היה חשוב להקנות לחייליו ניסיון צבאי והם ניהלו רוטציה אינטנסיבית של לוחמים ויחידות. כ־50 אלף חיילים רוסים לקחו חלק במבצע עד כה. אך הפרס האמיתי היה הבסיסים. רוסיה חלמה על מאחז בים התיכון עוד מימי הצארים. כאשר החלה להעביר כוחות לסוריה נמסר לידיה שדה תעופה עזוב עם שם משונה – חמיימים. כדאי שתתרגלו אליו. כנראה שעוד נשמע עליו לא מעט.



הצבא הרוסי הפך את הבסיס לעיירה צבאית של ממש, שבה שוכנות וממנה פועלות יחידות שונות, בעיקר כוחות אוויר. חמיימים הועבר לריבונות רוסית ל־49 שנים עם אפשרות להארכה, והופקע למעשה משטחה של סוריה. כמו כן, אפשר משטר אסד לרוסיה להגדיל את המעגן שעמד לרשותה בנמל טרטוס, עוד מימי ברית המועצות. המתקן המצומצם יחסית יורחב ויהפוך לבסיס ימי של ממש. שני האתרים הוקפו בטבעות אבטחה שכוללות, בין השאר, טילי קרקע־אוויר מתקדמים.



לכאורה, ההישג הרוסי הושלם. אך כעת מגיעה המשימה המורכבת של שימורו. מרגע שהבסיסים הוקמו, הם עשויים להפוך לקלף מיקוח בידי המדינה המארחת סוריה. וזאת עלולה למשוך את רוסיה לעימות בניגוד לרצונה. זה בדיוק מה שקרה במצרים בזמן מלחמת ההתשה ובסוריה עצמה במלחמת לבנון הראשונה. בשני המקרים היו במקום בסיסים סובייטיים, ובשניהם מוסקבה מצאה את עצמה מתמודדת עם מלחמה שהיא לא רצתה.



המצב שונה כיום. אנחנו מדברים עם הרוסים ונדמה שממשלת ישראל עושה עבודה לא רעה בכל הנוגע לתיאום עם הקרמלין, אך אירועי השבת האחרונה הם עדיין בגדר תמרור אזהרה. T4, הבסיס שממנו המריא המל"ט האיראני, משמש גם את הרוסים. הפגיעה במערך ההגנה האווירי סביב דמשק – שהוקם בסיוע רוסי –  חשפה את הבירה הסורית. לגנרלים במוסקבה המושלגת יש הרבה על מה לחשוב. וגם לנו.



הכותב, מחבר הספר "חומת סואץ", חוקר את המעורבות הסובייטית במזרח התיכון