המשטרה סיימה את חקירתה בתיקי 1000 ו־2000 וקובעת כי יש מבחינתה די ראיות להעמדה לדין פלילי של נתניהו בעבירות של שוחד בשני התיקים. אלא שהחלטת המשטרה, עם כל חומרתה, איננה בבחינת סוף פסוק. ההחלטה אם להעמיד את ראש הממשלה לדין פלילי לא מתקבלת במשטרה, אלא בפרקליטות המדינה, אצל היועץ המשפטי לממשלה. "המלצות" המשטרה אינן מחייבות את היועץ המשפטי לממשלה, שיחליט בסופו של דבר אם יש מקום להעמיד לדין את נתניהו ובאילו עבירות. 

כבר היו בעבר מקרים שבהם קבעה המשטרה שיש תשתית ראייתית להעמדה לדין של ראשי ממשלה, אולם היועץ המשפטי לממשלה חשב אחרת. כך למשל היה בפרשת בראון־חברון בשנת 1997 ביחס לנתניהו. בפרשת האי היווני סגר היועץ המשפטי דאז, מני מזוז, את תיק החקירה נגד אריאל שרון, בניגוד לעמדתה של פרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל, ותיקו של השר אביגדור ליברמן בפרשת חברות הקש נסגר אף הוא בניגוד לעמדת המשטרה. הדרך לכתב אישום, אם בכלל, עוד ארוכה. עם זאת, צריך לזכור כי חקירת נתניהו לוותה כל העת על ידי פרקליטים מלווים, בפיקוח המפכ"ל, היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה, דבר שיש לו בהחלט משמעות. 
 



שני שיקולים עיקריים מנחים את היועץ בהחלטתו אם להעמיד לדין את ראש הממשלה. הראשון - האם "הראיות מספיקות לאישום?". היינו, כתב האישום אמור להיות מוגש באותם מקרים שבהם היועץ משוכנע כי קיים "סיכוי סביר להרשעה". היועץ נדרש להעריך כיצד עשוי לפסוק בית המשפט בתיק הזה. השיקול השני - האם יש "עניין לציבור?", שבמקרה הנוכחי לא מעורר קושי משום שמדובר בראש ממשלה וקיים עניין לציבור בשאלת ההעמדה לדין. העבירות שבגינן מצאה המשטרה תשתית ראייתית נגד ראש הממשלה הן עבירות שחיתות קשות שבצדן עונשי מאסר חמורים. שוחד היא עבירה שגוררת עשר שנות מאסר ומי שמורשע בעבירה של "מרמה והפרת אמונים" צפוי לשלוש שנות מאסר.
 

כעת עובר חומר הראיות ליועץ המשפטי לממשלה, שיבחן אותו יחד עם צוות פרקליטים, וכל החלטה על העמדה לדין כפופה לשימוע. אם ישוכנע כי יש די ראיות, השלב הבא יהיה החלטה של היועץ המשפטי לממשלה, שבכפוף לשימוע הוא "שוקל" להעמיד לדין את ראש הממשלה בעבירות כאלה ואחרות. במקרה כזה, יהיה זכאי בנימין נתניהו להציג את עמדתו בפני היועץ המשפטי לממשלה ולנסות לשכנעו שאין מקום להעמדה לדין. רק לאחר מכן תתקבל החלטה סופית של היועץ המשפטי לממשלה.
 

מבחינה משפטית, לא מוטלת על ראש הממשלה נתניהו חובה להתפטר מתפקידו ועל פי חוק יסוד: הממשלה, הוא יכול להמשיך לכהן. אם וכאשר יוחלט, בסופו של ההליך, להגיש נגדו כתב אישום, יחזור הדיון למגרש המשפטי. שאלה מעניינת שיש להניח שתעלה על סדר היום היא שאלת ה"נבצרות". חוק יסוד: הממשלה, מכיר במצב שבו "נבצר מראש הממשלה זמנית למלא את תפקידו". בחוק יסוד: הנשיא, נאמר כי הנשיא יכול להודיע שנבצר ממנו למלא את תפקידו (סעיף שנכתב במיוחד עבור מצב של חקירה פלילית), אולם סעיף דומה לא קיים בחוק יסוד: הממשלה, וכתוב רק שאם "נבצר מראש הממשלה למלא את תפקידו, ימלא את מקומו ממלא מקום ראש הממשלה".

סעיף זה הופעל פעם אחת, במקרה של ראש הממשלה אריאל שרון, ויכול להיות שקיימת הנחה שמדובר בנבצרות רפואית. אבל אין הגבלה כזו בחוק היסוד ולכן לדעתי אין סיבה לא לאפשר הפעלת הסעיף גם על מצב שבו "נבצר" מראש הממשלה למלא את תפקידו בשל חקירות פליליות שמתנהלות נגדו. אלא שמדובר בנבצרות זמנית, למאה ימים בלבד. בשלב זה, הדיון בשאלת המשך כהונתו של ראש הממשלה יהיה בעיקרו דיון ציבורי ופוליטי.
 

הכותבת היא מרצה למשפט חוקתי במסלול האקדמי־המכללה למינהל