לפרסומים הרבים מהשבוע שעבר על אודות תקיפת הכור הגרעיני הסורי משמעויות רבות, חלקן רלוונטיות מאוד גם להיום. השבוע התחלף ראש אגף המודיעין בצה"ל. אומנם בתקופה זו מתחלפים אלופים נוספים, אך במדינת ישראל, על שלל האתגרים הביטחוניים שניצבים בפניה, מידת השפעתו של ראש אמ"ן על הערכת המצב הצה"לית ועל הדרג המדיני רבה מאוד. לאור זאת, חשוב לנצל את ההזדמנות כדי להצביע על סוגיה מהותית שעולה בבירור ממסקנות פרשת הכור הגרעיני הסורי ושלא נראה לי שתועבר לראמ"ן הנכנס בחפיפה, ושחובה לתת עליה את הדעת.
באופן עקרוני, מרבית ארגוני המודיעין בעולם מורכבים משלוש צלעות עיקריות: יחידות האיסוף והטכנולוגיה, יחידות ויכולות מבצעיות, ויחידות מחקר והערכה. עד לפני כמה שנים אבן הראשה של העשייה המודיעינית הייתה יכולת המחקר וההערכה. קרי היכולת לעבד כמויות גדולות של מידע לכדי תמונת מודיעין שלמה וקוהרנטית. משכך, כשלי מודיעין בולטים בעבר היו במקרים רבים ברמת ההערכה ולא האיסוף (כך למשל במלחמת יום הכיפורים או בפרל הרבור, מקרים שבהם כשלו גופי המודיעין ולא פירשו נכונה את הסימנים שהצטברו).
השינויים בעולם בכלל, ובמזרח התיכון בפרט, גררו שינוי משמעותי בסוג הבעיות והאתגרים שמולם מתמודד המודיעין. הדרך הטובה ביותר לתאר זאת היא תוך הסתייעות בדבריו של החוקר וההיסטוריון ג'וזף ניי: עד לשנים האחרונות מרבית האתגרים היו בעיקר מסוג "סודות". ישנה תשובה ספציפית לשאלה, היא מצויה ב"כספת" כלשהי, והאתגר של המודיעין הוא למצוא אותה. מאידך, אומר ניי, במציאות הנוכחית יותר ויותר מהשאלות הן בגדר "תעלומות". אין מקום ספציפי שבו ניתן למצוא את התשובה, ולעתים אין עדיין כלל תשובה. מדובר בסיטואציה מורכבת ומשתנה, שמחייבת ניתוח אסטרטגי, הכרת העבר ויכולת הסקה ממנו להווה, כמו גם היכרות מעמיקה עם מושא המחקר, תרבותו, תהליך קבלת ההחלטות שלו ועוד.
במקביל לשינויים במהות האתגרים, בשנים האחרונות חלה התפתחות טכנולוגית בקצב חסר תקדים. במיוחד ממד הסייבר ההולך ותופס נפח. אלו מחייבים את המודיעין להגדיל ולהעצים את יכולותיו האיסופיות והטכנולוגיות. במרבית גופי המודיעין בעולם - כמו גם בישראל - גופי האיסוף והטכנולוגיה גדולים משמעותית בכוח אדם ובמשאבים מגופי המחקר וההערכה. לכך יש להוסיף את העובדה שככל שהטכנולוגיה מתקדמת נדרשת מיומנות גדולה יותר בהבנתה.
לעומת זאת, הולכת ומתקבעת אצל מפקדים בכירים המחשבה (המוטעית) כי קריאת מידע מודיעיני, ניתוחו והערכתו הם משימה שכל אדם בעל שכל ישר יכול לבצע. דבר זה מחליש משמעותית את מערכי המחקר וההערכה, עד כדי פגיעה ביכולותיהם לבצע את משימתם - ולמעשה נפגעת יכולתו של ראש חטיבת המחקר לממש את אחריותו, ובכך נבצר מאמ"ן לממש את אחריותו כמעריך הלאומי.
# # #
בעיה זו מקבלת משנה תוקף לנוכח המגמה שלפיה יותר ויותר מפקדים ומקבלי החלטות קוראים מודיעין גולמי, נמצאים בקשר ישיר עם סוכנויות האיסוף, וחשים כי הם יכולים להעריך את התנהגות הצד השני לא פחות טוב מהגורמים המקצועיים. יודגש כי אינני טוען שגורמי ההערכה אינם טועים, הם טועים, והרבה (לפחות כך היה כשאני הייתי רח"ט מחקר). אך רק להם יש הכלים, ההכשרה והמיומנויות הנדרשים - ומכאן גם ההבנה.
תפקידו המרכזי של אמ"ן אינו לבצע מבצעים, חשובים ככל שיהיו, וגם לא להיות אינקובטור של טכנולוגיות. אלו הם בסך הכל האמצעים שבאמצעותם הוא אמור לאסוף מידע. תפקידו לספק למקבלי ההחלטות בדרג הביטחוני ובדרג המדיני מסד מודיעיני נרחב, מגוון ומפורט, שיתאר את המידע הקיים, את האיומים המתהווים ואת התרחישים הפוטנציאליים. כמו כן, רצוי שאמ"ן גם ימליץ על דרכים להשפיע על האיום המתהווה ולעצב אותו.
לשם כך יש לשנות את נקודת האיזון. יש להקצות לגורמי המחקר את כוח האדם האיכותי ביותר, יש לוודא כי גופי הטכנולוגיה משקיעים מאמצים במערכות מידע רלוונטיות ובשיפור הנגישות למידע הגולמי, יש לשפר את תשתיות העבודה, ויש לוודא כי קצין המחקר הוא הגורם שנחשב לכתובת המרכזית להערכת המצב המתהווה.
כך, אגב, היה בשנים 2006־2007, שבהן אני ואנשי בזירת המודיעין הטכנולוגי טענו כי בסוריה קיים כור גרעיני, וגורמי ההכוונה והאיסוף טענו אחרת והתנגדו להקצאת משאבים איסופיים לסוגיה. למרות זאת, ולאור המעמד שהיה לרח"ט מחקר יוסי ביידץ ולחשיבות חטיבת המחקר, החליט ראמ"ן דאז לפעול על פי המלצתי. בכך מנענו כשל הערכתי משמעותי והבאנו להישג מודיעיני ומבצעי. לימים ההם נכון וצריך לחזור. גילוי נאות: במהלך תפקידי כרח"ט מחקר היו ביני לבין ראמ"ן היוצא חילוקי דעות על סוגיות מקצועיות רבות, בהן הפיחות החד במקצוע המחקר וההערכה, תהליכי העבודה ועוד.
הכותב שימש כראש חטיבת המחקר באגף המודיעין וכקצין מודיעין ראשי