לאחרונה אושרה בקריאה טרומית בכנסת הצעתה של ח"כ יפעת שאשא־ביטון (כולנו), העוסקת בהתקנת מצלמות לשם פיקוח והגנה על קטינים וחסרי ישע בגנים ובמוסדות סיעוד פרטיים, במטרה להגן על הילדים ועל הקשישים השוהים בהם. לפי הצעת החוק, "המצלמות יפעלו כדי ליצור הרתעה ולמנוע מקרי אלימות נגד הילדים או נגד הקשישים".



הצעה זו הכרחית לנוכח אירועי התעללות מזעזעים שהתרחשו בגני הילדים ובמעונות היום. מבחינה פסיכולוגית, הידיעה של הגורם המטפל כי הוא מצולם במהלך עבודתו עשויה לחזק את האזור שזיגמונד פרויד, מייסד הפסיכואנליזה, כינה הסופר־אגו של האדם; האזור בנפש האחראי על ההתנהגות הנורמטיבית, השקולה והמצופה ממנו. חיזוק הסופר־אגו מוביל לחיזוק השליטה והבקרה של האדם על אופן התנהגותו ומוביל לצמצום מקרים אפשריים של התפרצויות וחוסר שליטה.



בימים אלה מקודמת גם הצעת חוק בנושא התקנת מצלמות במוסדות סיעוד, עוד נדבך חשוב לביטחון השוהים ובני משפחותיהם. אבל לדעתי, השיח סביב נושא המצלמות הוא חד־כיווני, ובכך יש פספוס. אני סבור, על סמך הניסיון שרכשנו ב"עמל ומעבר", כי הצבת מצלמות יכולה להפוך אותן לכלי עבודה מקצועי מהמעלה הראשונה, ולא רק לכלי שיטור ובקרה.



מערכת העובדים בגנים ובבתי אבות צריכה להיות תחת הכשרה והדרכה משמעותיים. התייחסות למצלמות רק ככלי שיוכל לאתר מקרי התעללות היא חד־כיוונית. השימוש במצלמות ככלי הדרכתי, לצורכי הסברה, ליווי מקצועי, שיפור השירות ומתן פידבקים חיוביים למטפלים, עשוי להיות כלי משמעותי ביותר שיוביל לשיפור איכות השירות. הוא גם עונה על הצורך הנפשי שהיינץ קוהוט, פסיכואנליטיקאי נוסף שייסד את זרם העצמי בפסיכואנליזה, קרא לו Mirroring: הצורך שיראו אותנו, שיוקירו את עבודתנו ויעריכו אותנו. בהמשך לכך, הצבת מצלמות לא ככלי של חשדות ועוינות שמטרתו לתפוס, אלא ככלי שיכול להיות מעין חוויה מיטיבה לסייע בתהליכי הדרכה בזמן אמת וליווי מקצועי - יכולה לשנות את השיח בחברה הישראלית סביב נושא זה.



במרכזים הרפואיים "עמל בשרון" ו"עמל טבריה", למשל, התקנו במהלך השנה האחרונה מצלמות בכל חדרי הקשישים. המצלמות מצד אחד משמשות לאיתור התנהגות לא הולמת, אבל מצד שני מסייעות מאוד בהדרכת הצוות ובשיפור תפקודו המקצועי. הצוות, לאחר תקופת חשדנות ראשונית, מוקיר את מערך המצלמות שמסייע לו. כפי שילד רוצה שהוריו יראו אותו ויתפעלו ממנו וממעשיו, כך גם לאנשים מבוגרים יש צורך שיראו אותם במהלך עבודתם ויחזקו את מעשיהם. 



הכותב הוא הפסיכולוג הראשי של חברת בית האבות "עמל ומעבר"