עסקת מכירת סודהסטרים לפפסיקו מעידה על כך שבתעשייה הישראלית יש עדיין הרבה מאוד פוטנציאל שהחברות הרב־לאומיות בעולם יודעות להעריך ולאחר מכן לקנות. עובדה שבשנים האחרונות היו כמה עסקאות ענק של רכש חברות מהתעשייה הישראלית המסורתית המתקדמת בסכומי עתק, והדוגמאות הטובות הן להבי ישקר, כתר פלסטיק ונטפים, והנה עכשיו - גם סודהסטרים.

עסקאות מסוג זה רק מוכיחות שגם בתעשיות המסורתיות יש הרבה טכנולוגיות מתקדמות, ושבעצם כיום, כל תעשייה מסורתית שאין בה חדשנות אין לה זכות קיום.



על האמונה בתעשייה הישראלית מצד החברות הרוכשות מעידה גם העובדה שכל המפעלים האלה נשארו בארץ והם ממשיכים לייצר בארץ, תוך גילויי חדשנות באופן שוטף.



כתעשיינים ברור לנו שמפעל שלא ישקיע את מיטב מרצו וכספו בחדשנות, התייעלות והגברת הפריון, לא תהיה לו זכות קיום.



העסקאות האחרונות שציינתי הן בליבת התעשייה המסורתית. במקביל היו עסקאות ענק של רכישות בתעשיות ההייטק דוגמת ווייז ומובילאיי, ואלה ממשיכות לעשות חיל ולזכות בביקושים אדירים מצד חברות רב־לאומיות בעולם.



למרות שהתעשייה הישראלית סובלת מקשיים רבים של רגולציה, ביורוקרטיה ולעיתים חוסר ודאות, עדיין נשארו הרבה מאוד חברות בעלות מוצרים מתוחכמים מאוד עם ביקושים גדולים בעולם ואני מניח שבוודאי עוד נשמע על עסקאות רכישה נוספות של חברות ישראליות בידי חברות רב־לאומיות. עסקת סודהסטרים אינה האחרונה.



הכותב הוא יו"ר איגוד הטקסטיל בהתאחדות התעשיינים