בשבוע שעבר הלך לעולמו אורי אבנרי. רבים בתקשורת הישראלית העלו על נס את פועלו העיתונאי של האיש ורבים ביקרו אותו בחריפות על רקע פעילותו הפוליטית. לא ראיתי בין ההתבטאויות הרבות התייחסות לפועלו העיתונאי של אבנרי מהזווית המחקרית וברצוני לעסוק בנושא בצורה המעידה על עבודתו – לחיוב, כמו גם בביקורת, וזאת באמצעות ניתוח הסיקור העיתונאי שלו ושל אחרים את הוויכוח על נחיצותו של קו בר-לב במטה הכללי של צה"ל, שהחל במקביל לתחילת בנייתו של הקו, על מרכיביו השונים, בדצמבר 1968. חקרתי את הנושא במקור במסגרת עבודת ה-"תזה" באוניברסיטה העברית בירושלים, בהנחייתם של פרופ' הלל נוסק ופרופ' יורם פרי.
מלחמת יום הכיפורים היוותה ללא ספק קו שבר, מהקשים שידעה המדינה, ביחסים בין מנהיגותה המדינית והצבאית של ישראל ובין הציבור בארץ, ותחילתה בקריסתו של קו המוצבים שבנה צה"ל בגדה המזרחית של תעלת סואץ, שעל הצורך בו נסב הוויכוח בצמרת צה"ל בין שתי אסכולות – זו שבראשה עמד הרמטכ"ל דאז, רא"ל חיים בר-לב, שתמך בבניית קו הביצורים, וזו שהונהגה על ידי האלוף ישראל טל, שהגדיר את עצמו בשיחה עמי (25.8.1999) "האויב מס' 1, הכי מושבע של קו בר-לב".
זה היה ויכוח בין הטוענים כי הקו מאפשר לצה"ל להחזיק טוב יותר את חזית התעלה, כמצוות הדרג המדיני, ובין מי שראו את הקו ככזה שלא יכול לעצור התקפה מצרית בשל היותו סטטי, וככזה ירתק לשם הגנתו כוחות גדולים לעת עימות, בעוד שניתן להשקיעם לחלופין בהגנה ניידת ויעילה יותר בתגובה לתקיפה אפשרית.
אורי אבנרי, בעיתונו "העולם הזה", היה העיתונאי הישראלי היחיד שהתייחס בצורה מעמיקה ומפורשת לוויכוח החשוב על קו בר-לב במטה הכללי של צה"ל והוא עשה זאת במאמר ארוך ומפורט, שאושר על ידי הצנזורה הצבאית, בינואר 1972. המאמר נכתב עם כניסתו לתפקיד של הרמטכ"ל דוד אלעזר, והעניק לציבור הישראלי מידע חשוב על הוויכוח החריף במטה הכללי, שאמור היה להשפיע בצורה משמעותית על תפקודו של צה"ל לעת עימות, שעמד על הפרק לאורך כל התקופה שבין מלחמת ששת הימים ובין מלחמת יום הכיפורים.
אף לא אחד מתוך 46 הפריטים העיתונאיים שנכתבו באותה תקופה על קו בר-לב ב-"הארץ", ב-"מעריב" וב-"ידיעות אחרונות" עסק בוויכוח במפורש. תשעה פריטים עסקו בוויכוח תוך רמיזה על קיומו, עם תמיכה בעמדת בר-לב, לעומת שני פריטים בלבד שעסקו בוויכוח תוך רמיזה על קיומו ותוך הצגת עמדתו של טל. אחד מהם, של אלי לנדאו ב-"מעריב", התייחס לוויכוח מאוד בקצרה, בהסתמכו על ציטוטים בנוגע אליו, שנכתבו במקור במאמר של ג'וזף אלסופ, כתב העיתון האמריקאי "ניו ריפבליק", לו הדליף טל, עפ"י עדותו, את דבר הוויכוח במטה הכללי כבר באוקטובר 1970. כל שאר הפריטים לא עסקו בשום צורה בוויכוח, ולו ברמז.
אבנרי מתח במאמר ביקורת על בניית קו הביצורים הישראלי ממזרח לתעלה וציין את העובדה המצערת והחשובה, שלמעשה מעולם לא הוחלט בצורה מסודרת על הקמתו, וכי שלבי ההקמה היו תוצאה של שרשרת החלטות קטנות בדרג הצבאי הבכיר. גם מאמרו זה של אבנרי לא הביא להתייחסות של העיתונים הישראלים הגדולים באותה תקופה לוויכוח על הקמת הקו, למרות הרבה הזדמנויות לעסוק בו במהלך 22 החודשים שעברו מפרסום המאמר החשוב ב-"עולם הזה" ועד פרוץ מלחמת יום הכיפורים.
המחקר שלי הראה, על בסיס ראיונות עם עיתונאים ישראלים מרכזיים בשלושת העיתונים החשובים באותה תקופה, כי חוסר ההתייחסות של העיתונים המרכזיים בארץ באותה תקופה לוויכוח על קו בר-לב נבע בעיקר בשל היראה שחשו כלפי הרמטכ"ל בר-לב, ובשל העובדה כי מתיחת ביקורת על צה"ל וגילוי חילוקי דעות בו לא היו מקובלים אז. סיקורו הייחודי של אבנרי בנוגע לוויכוח על קו בר-לב היה תוצאה מהעובדה שלא היה כתב צבאי והרגיש חופשי יותר למתוח ביקורת על הרמטכ"ל. זאת ועוד, הוא היה מקורב לאלוף ישראל טל, שהקשר עמו התהדק אחרי מלחמת ששת הימים, כאשר אבנרי ראה בטל, על פי עדותו של אבנרי (בשיחה עמי, 27.8.1999), שותף להשקפה הרואה הכרח בהקמת מדינה פלסטינית ובוויתורים למצרים בסיני. אבנרי אמר לי בראיון שערכתי אתו: "כל מה שידעתי על קו בר-לב ידעתי מטליק".
אשר על כן, היו גם פגמים בעבודתו של איש "העולם הזה" בנוגע לסיקור הוויכוח במטכ"ל. הקרבה לטל הביאה לכך שאבנרי חסך מקוראיו את המידע הבסיסי בנוגע לוויכוח – שמו של האלוף טל כמוביל האסכולה שהתנגדה לבר-לב, ואת שמות האלופים אריאל שרון, אברהם חופי ואחרי, שתמכו בטל, וזאת, על פי עדות אבנרי, לבקשתו של טל עצמו. יש לציין בנוסף כי אבנרי לא שב לעסוק בליקויי קו בר-לב וכי מאמרו היחיד בנוגע לוויכוח נכתב רק 26 חודשים אחרי תחילת הוויכוח במטה הכללי, כאשר בר-לב כבר לא היה רמטכ"ל, וכאשר הוויכוח כבר הוכרע, דבר שהקטין את האפקטיביות של הביקורת על בניית הקו, שיש לציין כי עוד הרבה לפני המלחמה דולל ורוקן, למעשה, מתוכנו, ע"י אלוף פיקוד הדרום דאז, אריאל שרון.
על כן, לדעתי, יש לראות באורי אבנרי עיתונאי ביקורתי ואנטי-ממסדי בערבון מוגבל, מאחר וביקורתו על בניית קו בר-לב לא באה אלא לאחר שבתוך הממסד הצבאי בישראל התנהל וויכוח על נחיצותו של הקו, ומאחר שאבנרי בחר לייצג במאמרו החשוב בנושא הוויכוח על קו בר-לב בעיקר את עמדתו של האלוף ישראל טל, שרק על המידע שקיבל ממנו הסתמך במאמרו נגד קו בר-לב, וזאת בשל קרבתו האישית לטל, שעם השקפתו הפוליטית הזדהה.
כמה שנים לאחר מכן, כאשר אבנרי ידע, על פי עדותו, על סיפור חשבון הדולרים של ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, הוא בחר שלא לדבוק באנטי-ממסדיות שאפיינה אותו, לכאורה, ולא לפרסם את הפרשה, שפורסמה אח"כ בעיתון "הארץ", וזאת מסיבה פוליטית, לעדותו, כדי לא לפגוע בסיכוייו של רבין לנצח בבחירות אליהן אמור היה להוביל את המערך ב-1977.