איש במערכת הבריאות אינו מופתע מדו”ח הלמ”ס, הקובע שכמחצית מהאוכלוסייה מצויה בעודף משקל, או מוגדרת כשמנה. כתוצאה מעודף המשקל, עשירית מהאוכלוסייה הבוגרת בארץ, מאובחנת כסוכרתית, ועשירית נוספת נמצאת בסיכון גבוה לחלות במחלה, בעיקר בשל הרגלי תזונה לקויים והעדר פעילות גופנית.
ההשלכות של עודף המשקל הן הרבה מעבר לעניין אופנתי, לאסתטיקה, או לפגיעה באיכות החיים ולעיתים בתפקוד היומיומי. מדובר באיום ממשי על מערכות הרווחה והבריאות, שבקצב ההשמנה הנוכחי, צפויות לקרוס תחת הנטל הכלכלי של ההשמנה והסוכרת.

במחקר, שנערך לאחרונה ב"כללית שירותי בריאות", בשיתוף עם הביטוח הלאומי, נמצא כי שליש מההוצאות הרפואיות של הקופה מושקעים ב־13% ממבוטחיה, החולים בסוכרת. עוד מצאנו כי הפגיעה השנתית הכוללת למשק, בשל התחלואה בסוכרת, עומדת על כ־8.5 מיליארד שקל. סכום זה מורכב מהוצאה עודפת בשירותי בריאות ומפגיעה בתעסוקה ובפריון העבודה, כתוצאה מהמחלה. אין בנמצא היום נתונים עדכניים בעניין הפגיעה במשק, עקב תופעת ההשמנה. הנתון האחרון הוא משנת 2006, אז אמד משרד הבריאות נטל כלכלי בסך כ־10 מיליארד שקל, אלא שבחלוף 11 שנים מאז, על רקע התפשטות השמנת היתר, העלויות למערכות השונות במדינה רק עלו.

יעקב ליצמן, הוא למעשה השר הראשון במשרד, שהכיר בבעיה כמשבר חמור, והבין כי על המדינה לקחת אחריות ולהביא לשינוי משמעותי באורח החיים של תושבי ישראל. התבטאויותיו בעבר כנגד ג’אנק פוד פתחו תיבת פנדורה, שהייתה סגורה בכל הקדנציות של השרים, שקדמו לו בתפקיד, אשר לא השכילו להבין כי רפואה מונעת ומניעת תחלואה, קשורות קשר הדוק בשינוי הרגלי הבריאות של התושבים.

משרד הבריאות גם יצא בסדרת צעדים רגולטוריים בתחום המזון והתזונה, בראשם: רפורמת סימון המזון, כאשר את התוצאות נוכל לראות רק בעתיד, החל בינואר 2020, כשהרפורמה תכנס לתוקף. אבל, זו רק טיפה בים. כדי לצמצם באופן משמעותי את היקף ההשמנה בישראל אנחנו צריכים לקחת דוגמה ממדינות שמטיבות לעשות זאת מאיתנו, ובראשן בריטניה. הממשלה הבריטית מגויסת לנושא. היא הציבה יעדים להפחתת ההשמנה ותוכנית חומש מסודרת, הכוללת בין היתר: חינוך לאורח חיים בריא במוסדות החינוך, מיסוי גבוה למשקאות ממותקים, איסור פרסום מזון מזיק בשעות צפיית ילדים בערוצי התקשורת, איסור מכירת משקאות אנרגיה לילדים, הקטנת נוכחות הממתקים בשווקים ועוד ועוד.

האם תוכנית חומש אמיתית במדינת ישראל אפשרית? האם אפשר לחנך את הילדים ואת הנוער לאורחות חיים בריאים יותר, למידתיות ושליטה עצמית? האם אפשר להשפיע על צריכת המזון בארץ? על היקף הפעילות הגופנית?

כשבוחנים את המפה הפוליטית, ואת חלוקת הסמכויות המבוזרות בין משרדי הממשלה השונים, המסקנה היא בלתי נמנעת: שינוי אמיתי באורח החיים מחייב הקמת רשות לאומית עצמאית וחזקה. רק רשות כזו, בעלת יכולת ומסוגלות לקדם רפורמות באופן שיטתי ומאורגן, בעזרת תוכניות התערבות קצרות מועד ורב שנתיות, עם תקציבים משמעותיים ויכולת לגייס למען המטרה את משרדי הממשלה השונים, תוכל להביא לשינוי אמיתי ולצמצום היקף ההשמנה. הכותבת היא מנהלת מיזם עוצמה, המקדם מניעה וטיפול בסוכרת בישראל