אחרי שהספידו אותה כל כך הרבה פעמים, אפשר לומר כי מפלגת העבודה איננה עוד ואין מי שיאמר עליה קדיש. עמיר פרץ ואיציק שמולי - שני הקברנים שבמשמרת שלהם נחתמה תעודת הפטירה צריכים ללכת הביתה ולפנות את מקומם בכנסת. לא בגלל ההתרסקות בקלפי וגם לא בגלל ההסכם הפוליטי הכושל עם אורלי לוי אבקסיס, אלא בשל הפניית העורף לבוחרים, לערכים ולהיסטוריה המפוארת של המפלגה שהקימה את המדינה.
האישור שקיבלו פרץ ושמולי ממרכז המפלגה להסכם הקואליציוני המביש שעליו חתמו, הוא בסך הכל הנשמה מלאכותית לגוף חסר חיים. גם הם יודעים זאת, אחרת קשה להסביר מדוע בד בבד עם שביעות הרצון המוגזמת מהניצחון על מירב מיכאלי, הם התחייבו להתמזג עם כחול לבן, בטענה המופרכת כי בדרך זו תשוב העבודה למקומה הטבעי.
למען האמת, לא ברור מה רואה עמיר פרץ כשהוא מסתכל במראה. אבל, למתבונן מן הצד קשה לזהות בדמותו העכשיווית את הצעיר בעל השפם, המהפכן הנחוש מהפריפריה, חבר "השמיניה", איש מחנה רבין ולוחם השלום. לעומתו, השחיקה הפוליטית של שמולי מהירה אף יותר. אם השניים האלה רוצים להסתפח ולחסות תחת הכנפיים השבורות של בני גנץ כדי לשמש מקל לדגל הכניעה שהניף, שיתכבדו, יתפטרו מהכנסת ויכהנו כשרים בממשלת נתניהו, על חשבון המכסה של כחול-לבן. ממילא חסרים לגנץ מועמדים שיאיישו את כל המשרדים הפיקטיביים שיקומו בממשלה המפלצתית שתקום. אגב, הבאים בתור ברשימת העבודה-גשר-מרץ הם אילן גילאון ועמר בר-לב, שני חברי כנסת לשעבר, שאינם חשים פחיתות כבוד לשרת את העם מהאופוזיציה, להיפך.
הנימוקים של שמולי פרץ למהלך האופורטוניסטי שבו נקטו מקוממים לא פחות מהמעשה עצמו. אין שחר לטענתם המגלומנית כי הם יהיו סמן שמאלי בממשלה בנושאים חברתיים ומדיניים. משקלם יהיה קל שבקלים. אם באופוזיציה הם פחדו להיבלע, על אחת כמה וכמה בקואליציה שבה הם יהיו בטלים בשישים או בשבעים (תלוי בגודל הקואליציה).
אבל, ההסבר שנתנו לתמיכתם בממשלה שתקדם סיפוח שטחים, הוא הקלוש מכולם. ביום שבו נתניהו אומר כי הוא משוכנע שיהיה סיפוח, שמולי טוען כי מדובר באמירה ריקה מתוכן שאינה עולה בקנה אחד עם ההתחייבות לשמור על הסכמי השלום. מילא שמולי, אפשר לחשוב שיש בו עוד מידה של נאיביות, אבל, שכעמיר פרץ משכנע בנחרצות כי הממשלה תקיים דיון מסודר בשאלת הסיפוח, בפורום המצומצם של הקבינט (בממשלה המנופחת לא יהיה משקל של ממש לקבינט), קשה שלא לתהות אם פרץ תקוע עמוק בבידוד או שהוא מעדיף להתבונן על המציאות דרך משקפת סגורה. כל מי שעוקב אחרי הבלגן סביב קבלת החלטות בנושא הקורונה, צריך להיות תמים או עיוור כדי לחשוב שבנושא הסיפוח יהיה תהליך עבודה מסודר ועמיר הוא זה שיעמוד בפרץ.
אגב, על פי ההסכם הקואליציוני עם כחול לבן, פרץ ושמולי יתמכו בשינוי חוקי-יסוד הפוגעים בשורש המבנה הדמוקרטי של מדינת ישראל. הם התחייבו באופן גורף ולמפרע שלא להשתתף בכל דרך שהיא בפירוק הקואליציה, בפיזור הממשלה או בפיזור הכנסת. ועוד לא דיברנו על הוויתור על חופש ההצבעה ועל ההסכמה כי מפלגת העבודה תהיה כפופה לגוש כחול לבן, לרבות בהצטרפות ו/או בפרישה מהממשלה והכל לפי החלטת יו"ר כחול לבן.
הרבה בגידות ידעה המערכת הפוליטית בישראל אבל זו של פרץ ושמולי, שחיסלה מפלגה היסטורית וסתמה את הגולל על תקוותם של הבוחרים ועל חזונם של האבות המייסדים, בעבור שני תיקים זניחים בממשלה בראשותו של נאשם בפלילים, היא הבגידה המפוארת והעלובה מכולם.