בימים אלו, המשבר היחיד שגדול יותר מהמשבר הכלכלי הוא המשבר הניהולי שאליו נקלעה מדינת ישראל. קברניטי המדינה ראו כיצד משבר הקורונה פורץ ומשפיע על מדינות אחרות, הבינו שהוא יגיע אלינו, פעלו כדי לעכב אותו, אך בשום שלב לא הכינו תוכנית התמודדות איתו. הדרך שבה מחזירים את הילדים של כולנו למערכת החינוך היא דוגמה מצוינת לחוסר הניהול ולהיעדר יכולת ההחלטה שפושה בממשלת ישראל.

לפני כחודש וחצי שלחו את הילדים הביתה, ובשום שלב לא גובשה תוכנית מסודרת ליציאה מהמשבר. כבר בתחילת המשבר, כשלא היה ספק שהבעיה המרכזית מתמקדת בגילים הצעירים המשפיעים על יכולת ההורים לצאת לעבודה, היה ברור שיחזירו תחילה את ילדי הגנים וכיתות א'־ג'. כבר בשלבים המוקדמים ידענו שבתהליך החזרה לשגרה נצטרך להתרגל לשגרת קורונה, עם שמירת מרווחים, מסיכות, חיטוי ידיים וצמצום התקהלויות.

אז מדוע תוכנית החזרה למערכת החינוך נסגרת בישיבה לילית אחת או שתיים? מדוע התוכנית הזו לא הוכנה ואושרה כבר לפני הפסח? פשוט - משום שהמשבר הניהולי כאן גדול יותר מהמשבר הכלכלי (אף שהוא משפיע עליו לרעה).

לפתוח את מערכת החינוך בשיטה שלפיה ילדי הגנים חוזרים רק לחצי שבוע, זה פשוט חלם. מה תעשה למשל מורה שאמורה ללמד את כיתות א'־ג' במשך שבוע שלם, אך יש לה ילד בגיל גן, והגן עובד רק חצי שבוע? ואם יש לה שני ילדים? איך נערך לכך הצוות החינוכי באופן כללי בלי תגבור? כיצד יכינו וינקו את בתי הספר לאחר חודש וחצי של השבתה, וכיצד ישמרו על ניקיונם בהתאם לדרישות ההתמודדות עם הקורונה בשגרה? איך ישמרו על בריאות המורים?

את כל השאלות הללו היו צריכים שרי הממשלה לשאול כבר לפני שבועות ארוכים, שבמהלכם הייתה אמורה לצאת פקודת מבצע מסודרת שיורדת לשטח ומאפשרת ודאות ניהולית, גמישות ומתן מענה לציבור המורים, שנשלח לחזית כדי לקבל את האחריות על ההון החשוב ביותר של מדינת ישראל.

ח''כ עודד פורר (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
ח''כ עודד פורר (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

לו היו מתייחסים לחזרתם של מאות אלפי ילדים לספסל הלימודים אחרי משבר כל כך חמור כמו שמתייחסים למבצע צבאי, על כל שלבי ההכנה שלו, אז היו מוצאים את הפתרון להחזיר את כולם לשבוע שלם, ולא היו שולחים את ילדי הגנים לעשות חצי/חצי בכל שבוע.

ישנם פתרונות למכביר. ניתן להשתמש בכל מפעילי הצהרונים, להחזיר אותם לפעילות (מה שמסייע גם לכלכלה) ולדרוש שיתגברו את כוח האדם החינוכי כבר מהשעה שמונה בבוקר (שווה את ההשקעה). נוסיף לכך סיוע ממערך ההדרכות בצה"ל, וכבר תגברנו את כוח האדם בבתי הספר ובגנים באופן משמעותי שיאפשר פריסה. חטיבות הביניים עומדות ריקות בימים אלו. מדוע לא משתמשים בהן, ובכך מקבלים עוד מתקנים שבהם ניתן ללמד את ילדי בתי הספר? ומדוע לא להשתמש בחלק ממתקני בתי הספר היסודיים לטובת ילדי הגנים? אבל כשאין יעד ברור, כשאין הגדרת משימות זמן רב לפני קבלת ההחלטה - אז ניהול המשבר מתבצע בשליפות, ובהתאם ליכולת לייצר מהן הודעות לעיתונות.

זה פשוט חבל. לחזרה למסגרות החינוכיות יש משמעות עצומה מבחינת היכולת להתחיל להוציא את המשק מהמשבר הגדול ביותר שלו. במקום זה נקבל ביום ראשון אירוע של ברדק היסטרי, כמיטב המסורת בניהול המשבר הנוכחי, שיפגע באמון הציבור במערכות השלטון, יפגע במעמד המורים - שגם כך הפך למרמס בידי פקידי הממשלה השונים - ובפועל יעכב את יציאת המשק מהמשבר.

על ממשלת ישראל להבין - המורות והמורים הם הלוחמות והלוחמים שנשלחים לחזית. הם מקבלים לידיים את האחריות על דור העתיד. הם צריכים להרגיש שמי ששולח אותם בימים אלו דואג לבריאותם, דואג לשלוח אותם עם תוכנית סדורה וברורה ומבין את האחריות ואת הסיכון שהם לוקחים.

לצערי, עדיין לא נמצא איש בממשלת ישראל, מושל בעוז, גדל רוח ונגיד עם, תקיף ובר לבב, שייקח אחריות וינהל את האירוע, יקבל החלטות ברורות ויפסיק את המרוץ אחר הכותרת.

הכותב הוא חבר כנסת מטעם ישראל ביתנו ויו"ר ועדת הכספים