בן כספית תוהה: האם סוף סוף יקשיבו למה שיש למני נפתלי להגיד?

והנה, פתאום הוא מקבל פגישה. לא, לא כי היועץ המשפטי לממשלה החליט על "בדיקה" או על "חקירה". חס וחלילה. היועץ הרי מתכוון להתחבט ולהתייסר עם הסיפור הזה עוד כמה שבועות או חודשים. זו סתם יוזמה אישית של נפתלי, וכנראה גם לחץ תקשורתי, שעשו את שלהם. טוב, עכשיו יהיה קצת יותר קשה לטייח ולמסמס את הסיפורים של נפתלי. קשה, אבל אפשרי. תסמכו עליהם. 
 

2. אייל ארד הוריד אתמול כפפות ושיגר ליו"ר ועדת הבחירות, השופט סלים ג'ובראן, מכתב מדם ליבו. האמת היא שהליכוד הרוויח את המכתב של ארד ביושר. בעתירה נגד פעילות קמפיין v15, שהגישו ח"כים מהליכוד, הם מציינים כי ארד הוא העומד מאחורי הקמפיין הקורא להחלפת השלטון בישראל, ומייחסים לו "פעילות פוליטית אסורה" וכן תכונות אסורות נוספות על פי חוק, כמו "שנאה יוקדת למר נתניהו".
 

ארד, שהפיוז שלו כנראה נשרף, נאלץ להזכיר לעותרים את עברו כליכודניק, אוהד בית"ר ומנהל הקמפיין והיועץ האסטרטגי של נתניהו עצמו, ואחריו של שרון. בקיצור, יהיה קשה להלביש על אייל ארד תדמית של "שמאל קיצוני" שמנסים אנשי נתניהו להלביש על כל מי שחושב שנתניהו מסוכן לישראל לא בגלל ימין או שמאל, אלא בגלל אופיו, התנהלותו ומניעיו.

המכתב של ארד עמוס אינפורמציה מרתקת ומהלומות מילוליות בנתניהו, ומדגיש את העובדה שארד לא קשור לאף מפלגה בישראל ולא פועל בשירות אף גורם פוליטי ישראלי, אלא כאזרח ישראלי ששואף להחליף את השלטון. בסוף, אפרופו מימון זר, הוא מזכיר שביבי עצמו ניסה להעסיק אותו בשכר מלא שישולם על ידי איש עסקים זר ועלום שם, "ובלבד שלא אדבר על כך עם איש כדי שלא נסתבך".
 

הליכוד, בתגובה, מכחיש מכל וכל. הייתי מאמין להכחשה, אלמלא הכרתי עוד מקרים לא מעטים של גורמים שהועסקו על ידי נתניהו באותה צורה. בחלק מהמקרים, כשהבין נתניהו שהוא "עלול להסתבך", הוא מיהר לשלם להם מכיסו או ממקורות אחרים, בתנאי שיחזירו את מה שקיבלו עד עכשיו מבחוץ. מזכיר קצת את הבקבוקים? אכן.
 

3. ובינתיים במחנה הציוני, עסקים כרגיל. במקום להתמקד בנתניהו, הם התנפלו אתמול על טרכטנברג. נכון, נתניהו הוא היריב האמיתי, אבל מנואל טרכטנברג הוא "ניאו ליברל" או משהו, חוץ מזה שהוא המועמד לתפקיד שר אוצר.

לרוע מזלו של "מנו", יש שם לפחות שלושה גורמים מובילים שרואים בעצמם מועמדים לשר אוצר עוד לפניו (עמיר פרץ, שלי יחימוביץ ואראל מרגלית), ולכן הסיכוי של פרופסור טרכטנברג להיות פרופסור ברוורמן גדול יותר מהסיכוי שלו להיות שר אוצר. עכשיו קוראים לזה "המחנה הציוני", אבל זה בעצם נשאר מפא"י הישנה והרקובה. החברים מתקוטטים ביניהם, נאבקים על מקום מתחת לסל, כשאף אחד בעצם לא באמת מנסה לקחת את הריבאונד.