ביום של הפצצה: האפשרות שאיראן תצטייד במטוסים רוסים מסוכנת

חתימת הסכם הגרעין בין המעצמות ואיראן אינה סוף פסוק. ביום שלאחר ההסכם מחויבת ישראל לאמץ מדיניות משולבת. מחד, על ירושלים לאתר ואף לייצר שעת כושר למיטוטו הכולל של מיזם הגרעין האיראני עצמאית, או כפעולה ישראלית־אמריקאית משולבת. מאידך, על ירושלים להכין את עצמה לאפשרות שמאמציה ייכשלו וטהרן תשיג את הפצצה.

בשלב ראשון נדרשת ירושלים לשפר את מערכת היחסים הקלוקלת עם הממשל האמריקאי הנוכחי והנשיא ברק אובמה בראשו. ירושלים הרשמית צריכה להישען על המחויבות הנשיאותית המפורשת, ולפיה ״איראן גרעינית היא אפשרות בלתי מתקבלת על הדעת״. מערך מודיעין מיומן ואפקטיבי, שינטר בזמן אמת בניית פצצה איראנית ראשונה, ישמש כעילה מספקת להובלת וושינגטון להנחית מכת מנע צבאית מיידית ונחרצת על תוכנית הגרעין האיראנית.

אפשרות העברת מערכת ה־300־S הרוסית לאיראן, אם אכן תצא לפועל, משמעותית מאוד. תיאורטית היא עשויה להגדיל את הסיכוי לפעולה צבאית ישראלית נגד מיזם הגרעין האיראני, טרם הכנסת המערכת לפעילות מבצעית מלאה. פעולה מעין זו, אם תיעשה על דעתה הבלעדית של ישראל וללא תמיכה אמריקאית מלאה, תפגום משמעותית במעמדה האסטרטגי המעורער ממילא של ירושלים, ותרע עוד יותר את יחסיה עם הממשל. לפיכך אל לה לישראל לפעול בהתבסס על עילה זו לבדה.

הדגש הישראלי צריך להיות מופנה אל עבר שתי מערכות נשק אחרות, מתקדמות יותר, שכניסתן לזירה עשויה לטרוף את הקלפים ולרתום לצדה של ירושלים הן את וושינגטון והן שחקנים בינלאומיים משמעותיים נוספים, שיתמכו בפעולה צבאית ישראלית או ישראלית־אמריקאית משולבת כנגד איראן.

ההצטיידות הישראלית המתוכננת במטוסי החמקן המתקדמים 35־F והכנסתם לשירות מבצעי בחיל האוויר בעוד כשנתיים תהיה נקודת תפנית משמעותית. היא תייתר לכאורה את יכולת ההגנה נגד מטוסים של מערכות ה-3007־S שבהן תצטייד איראן. כתגובה עלולה רוסיה לספק לאיראן את הדגמים המתקדמים יותר של המערכת, בעלי יכולת היירוט של טילי שיוט ארוכי טווח המצויים בידי ישראל. בכך תאיים איראן על יכולת המכה השנייה המצויה על פי פרסומים זרים בידי ישראל; מציאות שאיתה לא תוכל ירושלים להשלים.

התנהלות אסטרטגית נכונה של ישראל מול וושינגטון תוביל כל נשיא אמריקאי - מהמפלגה הדמוקרטית או הרפובליקנית - להסיק שאין להסכים עם אפשרות מסוכנת זו. זו אפשרות בעלת השלכות אסטרטגיות בלתי אפשריות, שבה טהרן מייתרת את יכולת המכה השנייה של ישראל, במקביל להיותה מדינת סף גרעינית שהמרחק שלה מהפצצה מותנה אך ורק בהחלטת מנהיגה הרוחני העליון. סיטואציה אסטרטגית כזו תהיה צעד אחד רחוק מדי גם עבור הנשיא אובמה, שאינו שש אלי קרב, ותחייב אותו לצאת לפעולה. ישראל מחויבת להתכונן גם לאפשרות שבה היא תנחל כישלון אסטרטגי כולל וטהרן תשיג בסופו של דבר את הפצצה.

הכותב הוא יועץ בכיר לאסטרטגיה בינלאומית, מרצה במרכז הבינתחומי הרצליה ובאוניברסיטת חיפה