דבר משונה קרה לי ביום שלישי שעבר. עקבתי אחר החדשות במשך היום, ובערב, כאשר האצבע שלי נעשתה רגיזה על השלט והתחלתי לשוטט בין ערו¬צים בשפות לועזיות, הגעתי לערוץ האיטלקי. החדשות שם נפתחו בדיווח מישראל. הם הראו את ביקור ראש ממשלת איטליה, מתאו רנצי, בישראל. הוא נואם ליד נתניהו ואומר: ״הביטחון שלכם הוא הביטחון שלנו״. מה? ראש ממשלת איטליה בישראל וזה חמק מידיעתי כיוון שבטלוויזיה הישראלית לא חושבים שיש לזה מקום?



למחרת, יום רביעי, הבנתי, אחרי חיפושים במקורות גלויים אך לא מובלטים, שראש ממשלת איטליה ינאם בכנסת. הייתי בטוח שזה יועבר בשידור ישיר בערוץ 2, בערוץ 10, בערוץ הראשון. מהר מאוד הבנתי שתושבי ישראל לא ישמעו את ראש ממשלת איט־ ליה. ביררתי וחשפתי שהנאום יתקיים בשעה 12:00. או אז צפיתי לראשונה בחיי בערוץ הכנסת. תודה ערוץ 99. הנאום הועבר.

ראיתי בכנסת גם מקומות ריקים, ופה ושם מישהו מציץ בסלולרי, והתביישתי. דברי רנצי היו הפגנת אהבה ותמיכה בישראל ברמה שלא שומעים. הנה טעימה: ״מי שחושב להחרים את ישראל איננו מבין שהוא מחרים את עצמו ובוגד בעתיד שלו״. מילים שצריך לומר גם לישראלים מסוימים, כגון אותם אמנים שמא- כזבים אותי קשות כבני אדם כי אינם מוכנים להופיע ביישובי יהודים מעבר לקו דמיוני ירוק דהוי.
 
כל היום חיכיתי לחדשות הטלוויזיה של הערב. ישבתי בגינה, הגיעה השעה שמונה שבה משדרים לתושבי ישראל מידע על מה שהתרחש ביום החולף. ״בואי מהר, ניכ־ נס הביתה לצפות בנאום של רנצי״, אמרתי לאשת נעורי ואצתי. שוטטתי חצי שעה בין כל הערוצים בעברית. ידיעות משעממות שודרו בזו אחר זו. זה אמר על ההוא ככה, ההוא אמר על ועדת לוקר ככה. תפסו את הפושע ההוא, עורך דינו טוען כה וכה. שום מילה ממה שאמר עלינו בכנסת באהבה גדולה, בהערצה גלויה 
 

ובשותפות גורל עמוקה ראש ממשלת מדינה זניחה ששמה איטליה. ״אתה לא מבין, אם הוא היה אומר משהו נגד ישראל, זה היה פותח את החדשות״, פירשה אשתי. גם לאיטלקים יש חוסר הבנה בטלוויזיה, ולכן במהדורות החד-שות שלהם הקרינו את הנאום. באי דיוק אדיב הם דיווחו שהכנסת הייתה מלאה, וציינו את העובדה שרנצי דורש הכרה בישראל כמדינתו של העם היהודי.
 
מה שרנצי אמר חשוב. הוא קבע בדבריו שקיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי איננה מחווה אדיבה שעשתה הקהילה הבינלאומית ליהודים לאחר השואה. לדבריו ״קיומה של ישראל מקדים 
 
במאות שנים כל הסכם בינלאומי״. והוא הזכיר שמדינת ישראל קיימת למרות השואה ולא בגללה.הוא גם אמר בטון מרגש, טון שאי אפשר להעביר את הצבע היפה שלו בכתב: ״אין מדובר סתם בזכותכם להתקיים. חובתכם היא להתקיים, חובתכם להתקיים וחובתכם להגן על עצמכם, וחובתכם להעביר זאת לילדיכם. חובתכם לעשות זאת לא רק למען עצמכם, אלא גם למען הילדים שלי. אתם חייבים להתקיים עבור בניכם, אבל גם עבור פרנצ׳סקו, בן 14, בני, גם עבור עמנואלה, בן 12, בני, גם בשביל אסתר בת 9, הבת שלי. ואנו נהיה תמיד לצדכם במאבק הזה״