היתה מידה של התרגשות בקהל כאשר הנשיא ראובן ריבלין הגיע בנאומו לשורות המפתח שכולם חיכו להן. ריבלין ביקש: ״לזכור ולהנכיח את קיומה של האחווה, של אותה 'אהבת ישראל' פשוטה בתוכנו, בתוככי העם היהודי״.
אחר כך אמר: ״ניתן לחלוק על העמדות של אנשי התנועה הרפורמית והקונסרבטיבית; אך אי אפשר להתכחש למסירות שלהם ולקול הברור והצלול שהם משמיעים למען מדינת ישראל בארץ ובחוץ לארץ. ניתן להתווכח עם הציונות הדתית או התנועה הקיבוצית; אך אי אפשר להתכחש לעשייה של תנועות אלו במאבק למען בניין הארץ, שלומה של מדינת ישראל וביטחונה. אסור לנו לשכוח לרגע שהמחלוקות הנוקבות הן ביטוי כן ואמיתי לדאגה של כולנו; אורתודוקסים, רפורמים, קונסרבטיבים וחילונים; לדמות ההווה ולדמיון העתיד של העם היהודי״.
גם על עמדותיו של הנשיא ניתן כמובן לחלוק. והיו מי שעשו זאת לקראת האירוע שבו נאם (גילוי נאות: הייתה לי יד בארגון האירוע הזה כשליח המכון
למדיניות העם היהודי). זה היה אירוע לימוד לרגל תשעה באב שייחודו בהרכב בלתי שגרתי של מורים: רב רפורמי, מחנך חילוני, רבה קונסרבטיבית, רב אורתודוקסי.
יש בישראל מי שסבורים שאירוע כזה נותן לגיטימציה ליהדות שאינה לרוחם. יכול להיות שהם צודקים. אבל יכול גם להיות שהם טועים. המספרים מלמדים שבהחלט יכול להיות שהם טועים. שהרי לגמרי במקרה, כמה ימים לפני שנערך הטקס בבית הנשיא, התברר שיש בישראל קבוצה גדולה מספיק של יהודים המגדירים את עצמם ״קונסרבטיבים״
ו״רפורמים״ כדי להרגיש שקו הלגיטימציה נחצה מזמן. כמה בדיוק? סקר של מנחם לזר מפאנלס פוליטיקס זיהה ש־12% מהיהודים הם כאלה. כלומר, יש בישראל יותר יהודים שמגדירים את עצמם ״קונסרבטיבים״ או ״רפורמים״ מיהודים שמגדירים את עצמם ״חרדים״.
ובעצם, הנתון הזה לא לגמרי חדש. בסקר מקיף הרבה יותר של קרן אבי חי ומכון גוטמן, שפורסם לפני שלוש שנים, כבר התברר שיש יותר ישראלים שבוחרים להגדיר את עצמם כרפורמים וקונסרבטיבים ממה שחשבנו. אלא שאז מדובר היה ב־8% בסך הכל. אצל לזר, בשני סקרים - אחד לפני שנתיים ואחד עכשיו - נרשמה קפיצה של עוד כמה אחוזים.
האם באמת 12% מהישראלים הם קונסרבטיבים או רפורמים, ומה בדיוק אומר המספר הזה? על השאלה הראשונה, התשובה היא: תלוי. כלומר, תלוי מה משמעות הטענה ״הם קונסרבטיבים״ או ״הם רפורמים״. יש לא מעט ישראלים שאומרים על עצמם שהם קונסרבטיבים או רפורמים, אבל הרבה מתיישב עם המציאות המעשית של חיי התנועות. ועם זאת, זה מספר שחוזר על עצמו, ולכן, כנראה, לא רחוק במיוחד מהאמת.
אוהדים, לא פעילים
בסקר של לזר היו 6% רפורמים ו־6% קונסרבטיבים. היו בו הרבה יותר אורתודוקסים - 36% - ועוד יותר יהודים ישראלים שאינם רואים את עצמם שייכים לזרם כלשהו - 44%. אם פעם נהוג היה לומר שבישראל יש שני סוגים של התייחסות לדת - יש אורתודוקסים שמקיימים מצוות, ויש אורתודוקסים שלא מקיימים מצוות (כלומר, חילונים), לא בטוח שהטענה הזאת תקפה כיום. אין ספק שאינה ודאית, ומחייבת עיון נוסף.
"אי אפשר לחלוק על המסירות של הרפורמים והקונסרבטיבים לישראל" הנשיא ריבלין. צילום: פלאש 90
את חלקו הסקר עצמו כבר סיפק, חלק אחר שאב לזר מהסקר הקודם שערך בנושא הזה. ובהחלט - חלק מהעיון הנדרש יישאר לסקרים הבאים. יש עוד הרבה פחות ישראלים שהאמירה הזאת מובילה אותם גם למעשה כלשהו. להגיד זה כמובן קל - לעשות זה דברים שראוי לשאול כדי להבין מי הם הישראלים שהצטרפו, לפחות תודעתית, לתנועות היהדות הפרוגרסיבית.
מי הם היהודים שהופכים את הקונסרבטבים ואת הרפורמים למשהו שכבר איננו בדיוק קוריוז. הסקר הקודם של לזר, מלפני שנתיים, היה סקר שיש בו בעיה. במקום "קונסרבטיבים" הוצגה בו ההגדרה "מסורתי-קונסרבטיבי", שעלולה להטעות ישראלים מסורתיים, ולכן קשה היה לדעת אם נתוניו מהימנים. אבל הסקר החדש שלו מלמד שלא הרבה הוטעו, או טעו. המספרים דומים גם כששואלים על "קונסרבטיבים" בלי המילה "מסורתיים" (התנועה הקונסרבטיבית בישראל נקראת התנועה "ליהדות מסורתית"). זה טוב, משום שבסקר הקודם הייתה שאלה שאין בסקר החדש, ששווה עיון נוסף. הישראלים התבקשו לומר אם הגדרתם "מתבטאת ברמה הקהילתית" או קצת קשה יותר.
אם בוחנים את מספר המתפללים בבתי הכנסת של הקונסרבטיבים והרפורמים ברמה קהילתית, רק לחמישית מהרפורמים, אפילו קצת פחות, יש ביטוי להבשבת נתונה, לא נמצא בהם 12% מיהודי ישראל. אם בוחנים את מספר החברים הרשומים בתנועות - לא נמצא בהן מספר כזה. למעשה, אחד מבכירי התנועות אמר לי בסוף השבוע שהוא חושב שהמספר שעלה בסקר קצת מוגזם. הוא לא שמא היא "מתבטאת ברמה האישית". ובמילים אחרות, האם הם חברים פעילים במסגרת של יהדות קונסרבטיבית או רפורמית, או שמא ההזדהות שלהם אינה הזדהות שיש לה מאפיינים של פעילות מחוץ לבית.
בקרב היהודים האורתודוקסים התשובה ברורה. עבור רוב מכריע מתוכם, קרוב ל־75%, השתייכות משמעה פעילות - בית כנסת, קהילה, דברים שמחוץ לבית. אלה רוב האנשים שתפגשו בשבתות בבתי הכנסת, אלה רוב האנשים שתפגשו בחגים רוקדים עם ספרי תורה או משתתקים בשעת תקיעת השופר. היהודים הקונסרבטיבים והרפורמים אינם כמותם כלל ועיקר. עבורם, ההשתייכות התודעתית לזרם "מתבטאת ברמה האישית". 65% מקרב הקונסרבטיבים הם קונסרבטיבים ברמה האישית, 73% מקרב הרפורמים הם רפורמים ברמה האישית. רק לשליש מהקונסרבטיבים יש ביטוי להשתייכות גם שתייכות גם ברמה הקהילתית.
זה כמובן מלמד משהו. זה מלמד שהתנועות הללו צברו אוהדים, אך לא צברו פעילים. אין פלא שכאשר מתנהלים קרבות פוליטיים על זכויותיהם ומעמדם, הם מתקשים לנצח בהם.
הסקרים אומרים שרוב הציבור - רוב גדול - 61% בסקר גוטמן־אבי חי, 59% בסקר עדכני יותר של עמותת חדו"ש - סבור שיש להשוות את המעמד של התנועות למעמדם של האורתודוקסים. זו תמיכה יפה, שאין לה משמעות גדולה. מי שמתנגדים להשוואת מעמדן של התנועות הם אנשים שעבורם הנושא מרכזי, מהותי. מי שתומכים בהשוואת מעמדן של התנועות הם אנשים שיש להם סדרי עדיפויות דחופים יותר. בסקר ייתנו תשובה טובה לזרמים, אבל תרומתם לקידומן בפועל של התנועות תהיה מצומצמת. תרומה שבלב.
לפצח את הקוד
רוב היהודים בישראל שמזדהים כרפורמים אמרו לסוקרים שהם לא משתתפים אף פעם, או משתתפים רק לעתים נדירות, בטקסים בבית הכנסת של התנועה שאיתה הם מזדהים. יותר מ־90%. ובמילים אחרות - את הבדיחה על היהודי שיש לו בית כנסת שכף רגלו לא תדרוך בו אפשר למקד ביהודי הרפורמי. ולא שמצבם של הקונסרבטיבים טוב בהרבה. גם מהם, 70% "לעולם לא" או "לעתים רחוקות" משתתפים בפעילות בבית הכנסת הקונסרבטיבי. זה לא לגמרי מפתיע בהתחשב בנתונים אחרים מתוך הסקר של לזר. התנועות הקונסרבטיבית והרפורמית הן תנועות דתיות. יש להן רבנים, בתי כנסת, תפילות, נוסחי תפילות, טקסים, סידורים. אבל מתברר שבישראל יש להן רק מעט מאוד חברים דתיים. התנו¬עות דתיות - הישראלים שמזדהים איתן "חילונים" או "מסורתיים".
גם זה כמובן נתון משמעותי המלמד על אופייה של הקבוצה הישראלית המכנה עצמה קונסרבטיבית או רפורמית. קבוצה שיש לה מוסדות דתיים, אבל שהיא עצמה אינה בדיוק דתית. 7% מהחילונים בישראל מגדירים את עצמם קונסרבטיבים (כלומר, אלה אנשים שלשאלה האם אתה חרדי, דתי, מסורתי או חילוני - השיבו "חילוני", ולשאלה לאיזה זרם אתה משתייך השיבו "קונסרבטיבי"). 10% מהחילונים בישראל מגדירים את עצמם רפורמים.
מקרב ישראלים מסורתיים, 10% הם קונסרבטיבים ועוד 7% רפורמים. אבל מקרב הישראלים שמגדירים את עצמם דתיים אין קונסרבטיבים ואין רפורמים. אפס עגול כשמדובר באחוזים. משמע - מספר האנשים שהם גם דתיים וגם רפורמים - וראוי שוב להזכיר שהתנועה הרפורמית היא תנועה דתית - אינו גדול מספיק כדי לספק אפילו אחוז אחד בסקר.
מקרב ישראלים מסורתיים, 10% הם קונסרבטיבים ועוד 7% רפורמים. אבל מקרב הישראלים שמגדירים את עצמם דתיים אין קונסרבטיבים ואין רפורמים. אפס עגול כשמדובר באחוזים. משמע - מספר האנשים שהם גם דתיים וגם רפורמים - וראוי שוב להזכיר שהתנועה הרפורמית היא תנועה דתית - אינו גדול מספיק כדי לספק אפילו אחוז אחד בסקר.
אשר על כן, המספרים שמספקים הסקרים החדשים מלמדים על שינוי, אבל לא בהכרח על צמיחה של התנועות של היהדות הפרוגרסיבית בישראל. ייתכן מאוד שהם מלמדים בעיקר על ניכור מהיהדות האורתודוקסית. ישראלים חילונים ומסורתיים הרגישו פעם נוח למדי להיות אורתודוקסים שאינם מקיימים מצוות. אבל נראה שרבים מהם כבר אינם מרגישים כך.
כפי שכתבתי כאן לפני כמה שבועות, לאחר ששר הדתות התבטא בגנותם של הרפורמים, האורתודוקסיה הישראלית היא אויבתן המושבעת של התנועות הפרוגרסיביות, אבל גם ידידתן הגדולה ביותר. היא דוחפת ישראלים שאינם דתיים לזרועותיהן של התנועות, וכל שנשאר להן לעשות הוא לפצח את הקוד שאינו קל לפיצוח כלל ועיקר: כיצד הופכים הזדהות ברמה האישית להזדהות ברמה הקהילתית.
כפי שכתבתי כאן לפני כמה שבועות, לאחר ששר הדתות התבטא בגנותם של הרפורמים, האורתודוקסיה הישראלית היא אויבתן המושבעת של התנועות הפרוגרסיביות, אבל גם ידידתן הגדולה ביותר. היא דוחפת ישראלים שאינם דתיים לזרועותיהן של התנועות, וכל שנשאר להן לעשות הוא לפצח את הקוד שאינו קל לפיצוח כלל ועיקר: כיצד הופכים הזדהות ברמה האישית להזדהות ברמה הקהילתית.