קרן רווה, גרפולוגית משפטית ומומחית לזיהוי כתבי יד וזיופים, נתקלה במקרים רבים שהדהימו אפילו אותה. "גבר מהמגזר החרדי חשד שאשתו בוגדת בו", היא מספרת.
"בפח הזבל של הבניין הוא מצא מכתב מאוד סוער ומיני של אישה לאהוב שלה. אשתו טענה שזה לא כתב ידה, וגם כתבה לו מכתב כדי להראות ששני כתבי היד לא דומים. הגבר פנה לעורכת דין, והיא שלחה אלי את שני כתבי היד כדי לבדוק אם מדובר באותה כותבת או לא. ראיתי שאף על פי שעל פניו הכתב נראה שונה בשני המכתבים, כן מדובר באותה אישה, אבל במצב רוח שונה לחלוטין. המכתב למאהב נכתב כשהיא הייתה נסערת ונרגשת, ואילו המכתב לבעלה נכתב כשהייתה מאופקת. לכן גם היה שוני כה ניכר בין כתבי היד. אבל עדיין היו דברים ייחודיים שהיו זהים בשני המכתבים, כמו למשל גימ"ל שפיצית כזאת שבלטה בהם. כתבתי את חוות דעתי, הציגו אותה בבית המשפט, ובסופו של דבר האישה הודתה ברבנות שאכן היא זו שכתבה את המכתב למאהב".
תוכלי לתת דוגמה?
"כבר בשנת 1977 בית המשפט העליון הגדיר את נושא הגרפולוגיה כמדע שימושי", רווה ממשיכה לספר. "לאורך השנים ניתן גם לראות שבתי המשפט עוברים ממינוי של יוצאי מז"פ (מחלקה לזיהוי פלילי - א"ש), שהיו נקראים לכתוב את דעתם בנושא אותנטיות של מסמכים וחתימות, למינוי של גרפולוגים משפטיים בתור מומחים שנותנים חוות דעת בנושא. אבל עדיין לחלק מהשופטים ישנה דעה קדומה כאילו יוצאי המז"פ נותנים חוות דעת יותר מקצועית, ולא כך הוא הדבר".
לדברי רווה, אף שהביקוש לגרפולוגים משפטיים בבתי המשפט עולה, עדיין זהו תחום מומחיות שנחשב צר וכזה שאין בו מומחים רבים. "אני יכולה להגיד לך שאין לי יותר מעשרה מתחרים ממשיים", היא מחייכת.
איך את מסבירה זאת?
למה החלטת לכתוב את הספר?
לא מעט זיופים מודרניים נעשים על ידי סריקת מסמך, חיתוך הקטע של החתימה והדבקתה במסמך אחר. "ממש העתק־הדבק", היא אומרת.
"מישהי חויבה על ידי הבנק שלה לשלם הלוואה גדולה שלקחה. אבל האישה טענה שמעולם לא לקחה את ההלוואה הזאת. הבנק מצדו סיפק את המסמכים שבהם רואים את חתימתה על טופסי ההלוואה. האישה הייתה היסטרית כי זיהתה את החתימה שלה, אבל אמרה: 'אני לא חתמתי'. עורך הדין שלה העביר אלי את המסמכים, ואני ראיתי שבבנק לקחו את החתימה שלה, שהייתה להם, והדביקו אותה על כל המסמכים".
איך עלית על זה?
היו לך גם מקרים שבהם הצטערת שעלית על האמת?
"מרגישה כמו בלש"
מדבריה של רווה אפשר להבין את העיקרון הפשוט: איפה שיש כסף, יש זיופים. והמסמכים שבעיקר נוהגים לזייף הם צוואות, הסכמי ממון, ביטוחי חיים וסכסוכי עבודה.
מהו הסיפוק שלך מהעבודה?