איה מעוז, המוכרת כפסיכולוגית מ"פלפלים צהובים" ובזכות שלל תפקידים בתיאטראות הרפרטואריים עד שהכתה שורש ב"הבימה", מבליחה בהצגה חדשה, "מה עושים עם ג'ני", קומדיה מאת ד' ר' ויילד, שעיבד וביים הלל מיטלפונקט. שם היא משחקת את בתה של ליא קניג. עוד משחקים בהצגה: דבורה קידר, ריקי בליך, אמנון וולף, דורון עמית ועוד.
המחזה מתמקד בג'ני איטון בת ה־75, שהתאלמנה מבעלה לפני שנה, ובמקום לשייט בבטחה אל מחוזות הזקנה העגמומיים, היא פוצחת בחיים חדשים סוערים: מציירת עירום, מתיידדת עם נגנים אוונגארדיסטים, מתמכרת לשמפניה, ופותחת דלתה למאהב חדש. בנותיה החרדות של ג'ני מנסות להחזירה למסלול הזקנה המקובל, אך היא בשלה.
"אני משחקת מגיל מאוד צעיר. כבר בכיתה ג' הייתי נוסעת באוטובוס לבד מרמת גן לתל אביב, כדי לשחק גמד בהצגה 'גוליבר בארץ הגמדים'", מספרת מעוז על הילדה שידעה שתהיה שחקנית. אחרי שהספיקה לשחק בתיאטרון חיפה, בית ליסין והקאמרי, עברה להבימה במעין אינטואיציה ששם תמצא את עצמה.
"הלב שלי רצה הבימה. לא טעיתי. אחרי שנים של נדודים, מצאתי בית. באמצע התחתנתי וילדתי את שני ילדי, אך מעולם לא הפסקתי לשחק תוך כדי".
נישאת לבמאי משה קפטן, מה שעשוי להחשיד אותך בקשרים טובים עם אחד הכוכבים הלוהטים בעולם התיאטרון.
"נפוטיזם זה עניין משעשע. מסקירה קצרה של הביוגרפיה שלי, אפשר לראות שכשהייתי בעיצומה של הקריירה, פגשתי פרח בימוי ושמו משה קפטן. זאת הייתה אחת ההצגות הראשונות שביים. אני כבר הייתי שחקנית עובדת מספר שנים. מי שמכיר אותי ואת סביבתי, יודע שהפריחה של קפטן בהחלט נעשתה בעידודי. כששאלו אותי אנשי מקצוע, מה פתאום הוא? מי זה? אמרתי שראיתי מניה רצה ברחוב. יבוא יום וכולכם תאכלו את הכובע. וכך היה. הם אוכלים את הכובע בשעה שהוא נחשב היום לנער הזהב של התיאטרון".
"ובכל זאת, ההצלחה שלו מעולם לא הייתה ההצלחה שלי. והיא מעולם לא עזרה לי, אלא רק הפריעה. הקישור בינינו והאפשרות שאהיה מין סוס טרויאני בחזרה, שלמשל אספר מה הולך בחזרות בבית, היו עניין. היו הרבה רגעים שהפסדתי בגלל הקרבה אליו. היו אנשים שקראו לי 'הקפטנית' מאחורי הגב. גם להבימה לא רצו לקבל אותי בגלל הקרבה אליו. היחידה שהקשיבה לי בהתחלה הייתה המנכ"לית אודליה פרידמן, שהבינה שלא ייתכן שאפסיד הזדמנויות, רק בגלל שאני אשתו של קפטן. עשיתי אודישן, התקבלתי, ומאז כבשתי בזכות עבודה קשה עוד במאי ועוד במאי ועוד במאי. גרי בילו אמר פעם: 'בשמונה וחצי כבים האורות ונגמרות הפרוטקציות. מי שטוב טוב. בעלי מעולם לא קידם אותי ולא סידר לי עבודה. אני ילדה מרמת גן שעשתה קריירה בעשר אצבעות, והיא שלי. ואני עדיין אותה ילדה, מרגישה שהעולם עוד מחכה לי, ואני רוצה מהכל: טלוויזיה - כמו המפגש עם קרן מרגלית ב'פלפלים צהובים', קולנוע, שטיחים אדומים ועוד מהמכורה שלי - הבמה אהובת לבי, שעליה אני מרגישה הכי בבית".
לשחק את בתה של ליא קניג זה בוודאי חוויה. מה קרה מאחורי הקלעים?
"בחזרות עם ליא קניג ודבורה קידר הייתי אומרת לריקי בליך - אחותי להצגה: 'את שומעת? זה משק כנפי ההיסטוריה, תזכרי שהיינו פה כשליא עשתה ראפ, וכשדבורה'לה קרעה אותנו מצחוק. תזכרי את הרגעים האלה כל החיים'. לתת כבוד לשתי הענקיות האלה, זה משהו מיוחד בשבילי. המפגש איתן לא יסולא בפז, ואני אקח את הרגעים שלנו לכל החיים.
דמות הפסיכולוגית הדידקטית ב"פלפלים צהובים" הייתה משמעותית בקריירה שלך?
"בדומה לדמות שאני מגלמת עכשיו, גם הדמות של רחלי מ'פלפלים צהובים' נוקשה, חסרת הומור ורחוקה ממני כרחוק מזרח ומערב. אני חושבת שאני הרבה יותר פרועה, חסרת עכבות ומצחיקה. אבל זה אתגר לגלם נשים אחרות ממני".