העולם כמרקחה, האזור מתפוצץ על יושביו – ואצלנו כולם מחפשים מתלוננת שסוף־סוף תסכים להגיש תביעה נגד איבגי (אני מקווה מאוד שלא עשה מה שמיוחס לו) ולקלל את ח”כי בל”ד שנכחו־להרגיז באשכבת סכינאים שהידים (בעיקר חנין המעצבנת, פולנייה־פלסטינית שכמוה, שאם החוק לא יפסוק נגדה, כדאי לסמוטריץ’ ושקד להעבירה גיור כהלכה).
בשאר הזמן נשרדים בחורף עם הישרדות קיצית, אחים לאח הגדול ומסטולים מעצמנו, המזרח התיכון משתגע. סכנות קיומיות, שאפילו המפחידן הפחדן שלנו לא התריע עליהן, מבצבצות מעבר לגבול כמו ראשים של אלפי טילים. והנ”ל, בשיבתו בווילה שלנו בג’ונגל, כרה”מ וכשרֵי החוּצובלי, התקשורת ועוד כמה, בטח מעיין בסקר שבו כמעט מחצית הפלסטינים מתנגדים לאינתיפאדה שלישית, ואומר לממלאי פנכותיו: “אמרתי לכם?! אפשר להמשיך בשומדבר המבורך שאנו עושים – אבל כשאתם מתפארים בזה לתקשורת, תנו קרדיט למי שמונע מכם את הצורך לחשוב”.
הוא מניח לשריו (כחלון, איפה איבדת את הדרך, למרות ה”ווֵיְיז”? כצים, איפה איבדתם את הביצים?) לעקור עוד יסוד בדמוקרטיה וברגולציה ששומרת על תקינות מנגנוניה, את הוועדה לאיתור ממלאי תפקידים ציבוריים וסילוק מנהל רשות החברות הממשלתיות, כי מי צריך רגולטורים שיפריעו למשילות של הרגולטור הראשי והבלעדי, ירום הודו?